הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א
הגה"ק רבי חיים מוואלוז'ין זי"ע שאל פעם יהודי אחד מדוע אינו קובע עתים לתורה. תירץ היהודי את עצמו שהוא טרוד בטרדת הפרנסה, ולכן אין עיתותיו בידו לעסוק בתורה. אמר לו הגר"ח, שאם כך הם פני הדברים, הרי שאין בינו לבין אומות העולם ולא כלום, שהרי בשעה שעבר הקב"ה עם התורה אצל האומות העולם ושאלם האם ברצונם לקבל את התורה, ענו לו זה בכה וזה בכה – בני עשו ענו שכל חיותם היא מרציחה וכבר נתברך אביהם 'על חרבך תחיה', וכן שאר האומות. הרי שמאנו לקבל את התורה מפני פרנסתם וחיותם, ואם כן, אף האומר שאינו לומד ואינו קובע עיתים לתורה מפני חיות נפשו ופרנסתו, הרי הוא כאותם האומות…
מעשה באחד שנתברך מן השמים בילדים הרבה בלעה"ר עד שלא היה לו מקום בדירתו 'לנשום', ולגודל הלחץ זו הדחק רצה לבנות עוד חדר ולהוסיפו לביתו, אלא שנתברר לו כי מצד חוקי השלטון אין שום סיכוי שיתנו לו רשיון ולא יועילו שום עסקנים וקשרים למיניהם. קם ועשה מעשה, הביא פועלים שיבנו בלא בקשת רשות, ובתוך זמן קצר קם החדר על תילו ומעמדו, וליהודים היתה אורה… לא עברו ימים הרבה והגיע שוטר אל הבית עם צו הריסה בידו, ונכתב שם שעליו לפנות את החפצים והרהיטים תיכף ומיד, בטרם יבואו הפקחים עם 'כלי משחית' ויהרסו את החדר כליל.
החל הלה להתחנן לפני השוטר שיחוס וירחם עליו, והחל לסבר את אזניו כמה צפוף היה לו ועד כמה החדר נחוץ לבריאות הנפש שלו ושל כל בני הבית, אף הרבה להעתיר עליו שהשקיע בבנין דמים הרבה. אולם השוטר נשאר בשלו. הגיעו השכנים ואף הם ניסו בטענות הרבה לדבר אל ליבו, אך היה זה כמו לדבר אל הכותל… עד שנתברר כי השוטר אינו יודע לדבר אלא בשפת רוסיה, ולא הבין מכל מה שדיברו אליו דבר וחצי דבר, אלא קיבל פקודה מהממונים עליו ובא לבצע מה שאמרו לו.
כיוצא בזה ממש צריך להיות אותו הזמן המוקדש לקביעת עיתים לתורה, כי באותה העת צריך לעסוק בתורה בלא להתחשב בשום תירוצים וטענות מרגשות… אלא הרי הוא כאותו שוטר שעושה את המוטל עליו בלא להבין מה שמדברים עמו. זהו שאמר הכתוב (ויקרא כו ג) 'אם בחוקותי תלכו', ופירשו חז"ל 'שתהיו עמלים בתורה', וללמד כי עמל התורה צריך להיות כ'חק' שאי אפשר לזוז ממנו.
דוגמא לדבר הוא כמו שסיפר כ"ק אאדמו"ר זי"ע על הרב פסרמן זצ"ל, שהיה מוסר מדי ערב שיעור קבוע לבעלי בתים, ולמרבית הפלא, ביום שמחת ליבו כשהשיא את בנו, הלך באמצע שמחת החתונה למסור את השיעור. נזעקו משתתפי השיעור לעומתו ושאלוהו, וכי לא היה יכול מע"כ להעמיד ממלא מקום שיגיד את השיעור במקומו? השיב להם בפשטות: אכן ניסיתי לדבר עם כמה ת"ח שיבואו, אך אך כולם לא היה להם פנאי, כי היתה להם בלילה זה שמחת נישואין שרצו להשתתף בה – שמחת נישואי בני יקירי…
(באר הפרשה)