יעקב א. לוסטיגמן
אחד התלמידים במדרשיה ברמת גן בא אלי ואמר לי שהוא רוצה להיכנס לישיבה. אמרתי לו: בוא, תיכנס, מה הבעיה?
התברר לי שאין לו כסף להגיע לישיבה. נתתי לו כסף, ואמרתי לו שמחר בבוקר, כשהוא יוצא מהבית ללימודים, שיעלה על אוטובוס, ייסע לבני ברק, ואני אחכה לו ליד התחנה ואקח אותו לישיבה.
למחרת אני מחכה חצי שעה, הוא לא מגיע. חיכיתי שעה, שעה וחצי, עד שהתייאשתי ונסעתי לכולל. כמה אני יכול לחכות לו?
למחרת לא יכולתי לבוא למדרשיה כי היה לי עיכוב כלשהו, וכך גם יום אחד נוסף.
אחרי שלושה ימים אני בא למדרשיה, והחבר'ה שם אומרים לי: "מזל שלא באת אתמול ושלשום… האבא של הבחור הגיע ורצה 'לטפל' בך".
מיהרתי להסתלק מהמקום לפני שהאבא יבוא שוב לבדוק אם אני נמצא, ורק אחרי שבוע חזרתי לשגרה. האבא נעלם מהשטח ולא בא עוד, ואילו הבן המשיך לבוא למדרשיה.
כעסתי מאוד על התלמיד. שאלתי אותו למה לא סיפרת לי שההורים שלך מתנגדים? איך אפשר לעבור מוסד לימודים בלי אישור של ההורים. זה רעיון מאוד מטופש… אבל הוא מתעקש: "נפשי חשקה בתורה, אני רוצה להיכנס לישיבה".
אחרי תקופה שבה הוא אומר לי שוב שהוא רוצה לבוא לישיבה, כבר כמעט נשברתי, אבל הייתי למוד ניסיון ואמרתי לו שאין סיכוי. כשיגיע לגיל 18, הסברתי לו, אשמח לעזור לו. אבל כל עוד הוא תחת החסות של ההורים, אני לא מתערב..
הוא לא הרפה…
אחרי שנה נכנעתי, אמרתי לו: אני מסכים, אבל רק עם אישור של ההורים…
הוא אומר לי: "לך תשכנע את ההורים שלי".
חשבתי שהוא יצא מדעתו. אבא שלו, כך שמעתי, היה בריון… מאבטח במקצועו, בעל שרירים מפותחים, גבה קומה ורחב גרם.
שאני אלך לשכנע אותו? אחרי שהוא חיכה לי שלושה ימים כדי לעשות לי 'תיקון'??
אבל הילד לא מפסיק ללחוץ.
החלטתי שאין ברירה, חייבים לעשות מסירות נפש… לקחתי בכיס גז מדמיע… על כל צרה שלא תבוא. ידעתי שזה לא יעזור לי מול אדם אלים וכוחני כל כך. אבל חייבים לעשות השתדלות.
אני מגיע, נוקש על הדלת, כולי רועד מפחד… מסירות נפש זה חשוב, אבל מי אמר שזה לא מפחיד?!
וראה זה פלא… ההורים מקבלים אותי, קצת בחשדנות אבל מוכנים לשמוע, וכשסיימנו את השיחה הם גם מסכימים לשלוח אותו לישיבה.
המשכתי לשמור איתו על קשר, באתי לבקר אותו בישיבה מדי פעם, ופתאום אחרי תקופה של שנה וחצי, אני מגיע לבקר אותו והוא מתנפל עלי ומחבק אותי. כל כך שמח לקראתי.
שאלתי אותו מה יום מיומיים? מה קרה שאתה כל כך שמח לקראתי יותר מכל פעם?
ואז הוא ענה לי תשובה שהדהימה אותי: "רבי ישראל, לא שמעת?… השבוע התגיירתי בבית הדין של רבי ניסים קרליץ"….
מסתבר שאת מסירות הנפש הזאת עשיתי בשביל גוי… בן לאב יהודי ולאמא גויה. לא האמנתי כשהתבררה לי הנקודה הזאת.
אבל ב"ה הוא גדל בתורה, והיום הוא אברך יקר, אב למשפחה של ילדים צדיקים, יראים ושלמים.