"החלטנו לשמור הכל", אמרו לי, "אם ה' הוא האלוקים, אז עד הסוף… אבל", הוסיפו, "יש רק דבר אחד, שהוא פיקוח נפש, ואנחנו איננו יכולים לעשות אותו בשום פנים ואופן. אנחנו מקווים שתוותר לנו על זה…"

הרב אברהם פוקס

מספר הרב ניסים יגן זצ"ל: "זכיתי להיות נוכח בסיפורים רבים באופן אישי. שוב ושוב נדהמו המעורבים בענין, לגלות עד כמה הקב"ה דואג לשומרי שבת, כשלעולם לא יפסידו מכך שהחליטו לשמור את השבת.

"בסיומו של אחד הסמינרים, ניגשו אלי בני זוג, שהחליטו לעשות את מהפך חייהם ולשוב בתשובה שלמה. הוא כבר חבש לראשו כיפה שחורה והתעטף בציצית, אשתו כבר כיסתה את ראשה. "החלטנו לשמור הכל", אמרו לי, "אם ה' הוא האלוקים, אז עד הסוף… אבל", הוסיפו, "יש רק דבר אחד, שהוא פיקוח נפש, ואנחנו איננו יכולים לעשות אותו בשום פנים ואופן. אנחנו מקווים שתוותר לנו על זה…". הם דיברו אלי בכובד ראש כזה… משל, הייתי יושב במזכירות למעלה, ובכוחי להחליט על 'הנחות' לבעלי פרוטקציה מיוחדת…

"מה הבעיה?", ניסיתי לברר. "אני עובד כבר עשרים ושתים שנה בחברת החשמל באשדוד, וחייב לעבוד בשבת". "אסור לך להמשיך כך". "כבר עשרים ושתים שנה אני עובד שם. אם לא אבוא, הם יפטרו אותי". "עדיף שהם יפטרו אותך, מאשר שבורא העולם יפטר אותך… אם אתה מאמין בקב"ה באמת – אל תלך לעבודה ותאמר להם שבשבת אינך עובד!". "האם מותר לי להפסיד פיצויים של עשרים ושתיים שנה בהחלטה כזו?".  "האם בעולם הבא מותר לך להפסיד כמה אלפי שנים?", החזרתי בשאלה. האיש הרהר רגע ואמר: "טוב, אנסה". למחרת נפרדו דרכינו. הוא שב לאשדוד, אני לירושלים – וזכרו פרח ממני.

"כעבור חודשים ספורים הוזמנתי לדבר במתנ"ס באשדוד. והנה, לאחר ההרצאה ניגש אלי אדם שמח וצוחק: "כבוד הרב, יש לי בשורה טובה לבשר לך".

"אני הוא אותו מהנדס בחברת חשמל, שחילל שבת במשך עשרים ושתים שנה. כשחזרנו הביתה, אמרה לי אשתי במשך כל הנסיעה – 'תחליט, מי נותן פרנסה: הקב"ה או חברת החשמל?', עניתי לה: 'בודאי שהקב"ה', 'אם כך', אמרה לי, 'החלטנו – אתה לא הולך לעבוד יותר בשבת!'.

"למחרת הגעתי לעבודה והודעתי למנהל שאינני בא יותר בשבת לעבודה. הוא הסתכל עלי במבט מוזר ואמר רק מילה אחת: 'השתגעת?' -'לא', חייכתי מולו, 'פשוט, נהייתי בן אדם'. 'אם אתה לא בא – אתה מפוטר' אמר לי. 'בסדר', סבר פני נותר שליו. הוא נתן לי כמה שמגיע לי – חמש עשרה אלף דולר פחות ממה שיכולתי לקבל פיצויים… לקחתי את מכתב הפיטורין, עליתי על אוטובוס – ונסעתי חזרה הביתה.

"כשירדתי ברחוב הראשי, פגשתי פתאום חבר מרוסיה שכבר שנים לא ראיתי. החלפנו כמה מילות נימוסין, שאלתי אותו: 'מה אתה עושה? ' 'אני עובד במפעל מתכת, וכעת הם מחפשים מהנדס חשמל'. 'ומה אתה?', החזיר לי -'אני מהנדס חשמל שהתפטר היום….'. הוא הציץ בי רגע, ואחר אמר: 'בוא איתי'. לקח אותי למנהל שלו, והלה, שהתרשם מעשרים ושתים שנות הנסיון שלי, קיבל אותי לעבודה. הוא נתן לי, כמתחיל, משכורת כפולה ממה שקיבלתי, ומאז כבר הספקתי לקבל פי שנים מסך כל הפיצויים שהפסדתי, כשאני עובד רק חמישה ימים בשבוע, בלי שבת!"