לפנינו סיפור נפלא, ממנו אפשר ללמוד על השכר שמקבל האדם בחייו על שמירת המצוות, וכפי שכותב רבינו בחיי בפרשת ויחי: "שכל המשתדל במצוות לעשותם, יש לו שכר גדול; אם בחייו – פעולתו הטובה תביא פריה ממרחק, ואם במותו – שכרו אתו…"
מחסום ארז, סמוך לגבול רצועת עזה. אנשי החוק המוצבים במחסום יודעים, שכאשר מתקרבת למחסום מכונית הנהוגה על ידי ערבי, יש לעוצרה ולבדוק את מסמכיה, ולוודא שלא מדובר ברכב שנגנב זה עתה מיהודי תושב ארץ ישראל והגנב הערבי מתכוון להכניס את המכונית לעזה, משם לא ניתן כבר להחזיר את הרכב. הבדיקה העיקרית מתבצעת באמצעות בדיקת אמינותם של מסמכי הרכב. החיילים משקיעים מאמצים על מנת לוודא שהמסמכים אינם מזויפים.
במקרה שלפנינו, התקרבה למחסום ארז מכונית חדשה, נוצצת, שהיתה נהוגה בידי ערבי. החיילים נכנסו לכוננות, עצרו את הרכב ודרשו מהנהג הערבי להציג מסמכים. הלה ציית לדרישה, הוציא את המסמכים, ועל פי כל הבדיקות נראה היה שהמסמכים אמינים והמכונית היא אכן בבעלותו של הערבי, שעל פי נתוני המסמכים רכש אותה לפני זמן קצר במרכזה של ארץ ישראל.
החיילים התכוננו כבר לאפשר לערבי להיכנס לתוך רצועת עזה. ועכשיו קרה משהו. מפקד המחסום שניצב מאחורי הרכב בדק את שלדתו, התקרב אל הנהג הערבי בפנים מאיימות ואמר לו: "תגיד לי, הרכב הזה הוא שלך?!"… והערבי, כאינו מבין את השאלה, מצביע על המסמכים: "הנה, תסתכל מה כתוב כאן", הוא מגיב.
והמפקד אינו מרפה: "אם לא תודה בזה הרגע שהרכב הזה גנוב, אני אוכיח לך זאת שחור על גבי לבן, ואז העונש שלך יהיה הרבה יותר גדול. מאיפה גנבת את המכונית הזו?!"…
בטחונו העצמי של הערבי התמסמס קמעה, ולא עברו עוד דקה-שתיים והוא הודה שגנב את המכונית מהישוב מעלה אדומים. ניגשו החיילים אל המפקד ואמרו לו: "הנביא אתה, או בן נביא? מהיכן ידעת שהוא גנב את האוטו, הרי המסמכים שידרו אמינות מליאה, ואי אפשר היה לראות בהם כל רמז לזיוף!".
במקום להשיב, קרא הקצין לחייליו וביקש מהם ללכת אל מאחורי הרכב, ולהביט ב'סטיקר' המודבק על ה'פגוש' הגדול והיוקרתי של הרכב החדש. החיילים ראו, ופרצו בצחוק. גם הם הבינו עתה מהיכן תפס מפקדם שהרכב גנוב.
מה היה כתוב שם, ב'סטיקר'? רק שלוש מילים. "אין עוד מלבדו"… לא צריך להיות מפקד צבאי במחסום ארז כדי לדעת שערבי לא ידביק על מכוניתו 'סטיקר' מעין זה, ולאחר שגנב את המכונית, הוא פשוט שכח להוריד את הסטיקר…
בכך עוד לא תם הסיפור. אולי אפילו לא התחיל. משהתקשרו החיילים לבעל הרכב והודיעו לו שיבוא לקחת את רכבו, וסיפרו לו כיצד גילו שהרכב גנוב, התרגש האיש עד לדמעות ואמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים!"… עד מהרה התברר שה'אחראים' לגילויו של הרכב הם פעילי התשובה של אחת הישיבות המפורסמות לבעלי תשובה, ישיבת 'כף החיים' בראשות הגר"י סופר שליט"א, המקיימים פעילות עניפה בישוב מעלה אדומים שליד ירושלים.
פעילים אלה זכו להחזיר בתשובה רבים מתושבי המקום, תוך שהם מוכיחים לכולם בדרכי נועם את מתיקות התורה. משהגיעו לבעל הרכב הנ"ל, סירב האיש לשמוע את דברי הפעילים ולא רצה לשמוע מילה וחצי-מילה בענייני תשובה. שעות מספר לפני כן הוא רכש מכונית יוקרתית חדשה, וליבו היה נתון כל-כולו בצבעה המטאלי של המכונית, במושבים המרופדים ובאיבזור המשוכלל שלה. מה לו ולתשובה…
פעילי הישיבה יודעים מזה-כבר שאי אפשר להכריח אף יהודי לחזור בתשובה. אם הוא אינו מתעורר מהדברים המושמעים באוזניו, ועל אחת כמה וכמה כשהוא נוקט בגילויי-התנגדות וסירוב, צריך להיפרד ממנו בשלום ובנחת, ולהמתין לשעת-כושר אחרת. וכך עשו תלמידי הישיבה.
אבל, לפני שנפרדו מהאיש, שאלו אותו אם יהיה אכפת לו שידביקו על פגוש-מכוניתו, שנרכשה זה-עתה, את הסטיקר עם המילים 'אין עוד מלבדו'. האיש הרהר לרגע, ולמרבה הפלא השיב בחיוב. "כן, אני מוכן שתדביקו את הסטיקר הזה על הפגוש", אמר. הסטיקר הודבק על הפגוש, ומחצית השעה לאחר מכן, כשהחנה הנהג את מכוניתו ליד ביתו, נגנבה המכונית…
הנהג הגיע, כולו מזועזע, להיכל הישיבה, ניגש אל הגר"י סופר ואמר בחצי-התרסה: "נו, אתם רואים, ביקשתם להדביק את הסטיקר, ואני הסכמתי, ועכשיו הרכב נגנב; זו תורה וזו שכרה?!"
ראש הישיבה שמע את הדברים, ואמר לבעל הרכב שדבריו אינם צודקים, ומי שתלה על רכבו סטיקר 'אין עוד מלבדו', בוודאי לא יינזק בשל כך. "מה שברור, שהדבר היחיד שביכולתי לעשות בנידון, הוא לאסוף כמה בחורים ולומר פרקי תהלים על מנת שהרכב יימצא במהרה"… ואכן לא עברה שעה-שעתיים והנהג מקבל את הטלפון מ'מחסום ארז', ומתבשר שרכבו אותר, רק בגלל הסטיקר שהיה על הפגוש האחורי…
וכיצד הגיב עתה הנהג המאושר: "עכשיו נוכחתי לדעת ש'אין עוד מלבדו', ואי אפשר לסמוך על אף אחד אחר אלא על השם יתברך, הכל-יכול". התקיימו בו, בנהג זה, דבריו של רבינו בחיי "שכל המשתדל במצוות לעשותם, יהיה לו שכר גדול מכך, ופעולתו הטובה תביא פריה ממרחק" וכו'. הסכמתו להדבקת הסטיקר, ופרקי התהלים שנאמרו בישיבה, הביאו את המכונית ממרחק…
(ע"פ 'ברכי נפשי', הובא בגיליון 'טוב לחסות בה" ויחי תש"פ).