ברשות מורי ורבותי הרבנים הגאונים והצדיקים וכל הקהל הקדוש
ברוך ה' וישנם בכל המקומות אשר יראי ה' דרים שם, שיעורים בתורה ובגמרא, ומסיימים מסכתות, ועורכים סיום הש"ס ואם כן מה המיוחד בסיום הש"ס הזה של ארגון 'דרשו' יותר מכל שאר הסיומים.
שהרי כלל הוא בידינו שאין בעולם ב' דברים השווים אחד לרעהו, הן ברוחניות והן בגשמיות, וכפי שכבר מבואר בתוספות ישנים [יומא סב:] לגבי שני שעירי יום הכיפורים שמצוות שיהיו שוים במראה ובקומה, ומקשה התוספות: 'ואע"ג דאמר בפרק בן סורר ומורה [סנהדרין עא.]: דבן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות משום דכתיב [דברים כא כ]: בננו זה דבעינן שיהו אביו ואמו שוין במראה ובקומה וזה אי אפשר להיות, אבל גבי בהמה מיהא יכול להיות יותר ואע"פ שאין ממש דומות זו לזו דאמרינן בירושלמי דאפילו חטה אינו דומה לחברתה מכל מקום בעינן שיהו שוין במראה ובקומה כל מה שיוכלו'.
וכפי שהיום נתגלה על ידי אנשי המדע שאפילו פתיתי שלג אינם דומים זה לזה, ובוודאי שכן הוא בתורה הקדושה, שהרי אין הקב"ה בורא אותם דברים בכל יום, וכפי שנאמר [הובא ברש"י שמות יט א]: 'שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו', ואם כן יש כאן מקום לבאר מה החידוש המיוחד של סיום הש"ס הזה שעל ידי ארגון 'דרשו', ומה החידוש המיוחד ש'דרשו' פעל בעולם.
והביאור בזה נראה על פי מה דקיימא לן להלכה, [כדאיתא במשנ"ב סי' נ' בשם המגן אברהם, וכן נפסק בשו"ע הרב בהל' ת"ת] שיש חילוק יסודי בין לימוד תורה שבעל פה לבין לימוד התורה שבכתב. שבלימוד התורה שבעל פה צריך להבין את מה שלומדים, ובלא זה, אף שבודאי ישנו קיבול שכר גם על זה, מ"מ אין זה חשיב לימוד התורה. משא"כ בלימוד התורה שבכתב חשיב לימוד תורה אף אין מבינים את מה שלומדים.
וטעם הדבר הוא, מחמת שהתורה שבע"פ היא הקיום של כלל ישראל בגלות וקיום העולם כולו, ורק אם מבינים את התורה שלומדים אז מקיימים את זה כראוי, ולכן דבר זה של הבנת התורה הוא מתנאי לימודה.
ובזה יתבאר לנו החידוש המיוחד שנתחדש על ידי ארגון 'דרשו', שהרי עד עתה גם ישבו רבבות עמך בית ישראל ולמדו בכל יום את הדף היומי בהתמדה גדולה בכל יום ויום חוק ולא יעבור, ומה מאוד גדל שכרם.
אך החידוש בסיום הש"ס כאן שכל הלומדים בכל רחבי העולם, למדו תורה והבינו היטב את אשר למדו, שהרי הם נבחנו על הדפים אשר הם למדו, ואין זה רק לימוד של שלושים דף בחודש כאמירת תהילים מידי יום וכיו"ב באופן של קביעות עיתים לתורה אשר זה השאלה הראשונה ששואלים בבית דין של מעלה, אלא היה זה בדרגה אחרת, מתוך לימוד התורה בהבנה גדולה הדק היטב. וממילא זה סיום הש"ס אמיתי, כאשר לומדים תורה ומתייגעים להבין את פנימיותה, שזה הוא יסוד הלימוד של תושבע"פ כמבואר, שהיא מחזיקה את בני ישראל בכל עת וזמן, ובפרט בזמני עקבתא דמשיחא שאנו נצרכים לישועות גדולות.
וכפי שביאר אא"ז הרה"ק משידלובצא זיע"א מה שאנו אומרים בתפילת 'נשמת': 'בכל עת צרה אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה', דהכוונה כי באמת כלל ישראל הוא בכל זמן ועת בצרה וצוקה גדולה, ורק השי"ת מצילנו מידם. ראשי המדינה דכאן חושבים בדעתם שיש להם סיוע וסעד מאמריקה ובכח זה הם מחזיקים מעמד. אבל האמת הוא שזה גם כן שלא כדרך הטבע, שהרי מדינת ישראל היא קטנה מאוד בלא ערך למדינות הערבים אשר המה רוב הדרים באזור זה, ובכל זאת אמריקה פונה לעזרת המעטים ולא משתתפת עם הרבים, וגם זה הוא מפלאות תמים דעים ומהניסים הנסתרים אשר השי"ת שומר על עמו ישראל, ואין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה, לקיום כלל ישראל.
חידוש נוסף יש כאן, במייסד הארגון היקר הרב ר' דוד שיחי', שעשה ופעל את המפעל הגדול הזה של לימוד התורה בכל מקומות מושבותיהם של כלל ישראל, דהרי ישנם עוד עשירים אחרים שעוזרים לישיבות ומסייעים ללמוד תורה, אבל הטענה שלהם שבזה הם יוצאים ידי חובתם במצוות תלמוד תורה, וכמו שיש בפוסקים 'הסכם יששכר וזבולון', אך ר' דוד שיחי' הוא כפי ששמעתי יהודי ת"ח שקובע עיתים לתורה, ועכ"ז הוא משקיע בארגון הגדול הזה.
ונראה שטעמו הוא, שאינו מסתפק במה שהוא בעצמו לומד תורה, אלא הוא משקיע ומסייע ללמוד תורה על ידי הארגון הגדול 'דרשו', דהנה ידוע שיסוד לימוד התורה וקיום המצוות צריך להיות באופן של 'לשמה', ללא כל כוונות של רווח עצמי כידוע. אך דבר זה הוא קשה עד מאוד, ולא כל אדם זוכה לזה, כי זה קשה מאוד לזכות ללמוד תורה לשמה.
ונראה העצה לזה, על פי מאמר הבעש"ט הקדוש זיע"א שאמר שישנם שני מצוות שאף אם עושים אותם שלא לשמה, מכל מקום זה נחשב לשמה. והם: טהרת המקוה, ונתינת צדקה. והטעם הוא כיון שב' אלו המצוות תכלית המקווה מהם הוא העיקר, דהיינו הטהרה מחמת הטבילה במקוה, ושיהיה לעני די מחסורו אשר יחסר לו. ואם כן כיון שסוכ"ס נעשה התכלית שצריך לצאת מזה, לעזור ליהודי, ממילא אפילו שלא לשמה נחשב לשמה בקיום מצוות אלו.
ויוצא מזה שעל ידי הפצת התורה שנעשה בכל העולם, הרי בזה מקיימים מצוות צדקה רוחנית, וזוכים להרביץ בזה תורה ברבים, שאין לנו השגה להבין את גודל הדבר, ולכן כל כך חשוב הדבר שנעשה על ידי ארגון 'דרשו', כיון שזוכה ר' דוד על ידי זה למעלת לימוד התורה לשמה על ידי הצדקה הרוחנית שפועל ועושה בזה.
וכמו שאמרו חז"ל בגמרא ברכות [ח.] בגודל מעלת תפילת הציבור: 'מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס וכו', וגדול זכות הרבים באופן נורא, ולכן אפילו אם זה באופן של לא לשמה, אין לנו כח לשער גודל ההשפעה לטובה בכל העולם כולו כאשר ציבור לומד תורה באופן של להבין ולהשכיל, שזה פועל לטובה.
והנה בסיום מסכת ב"ק [קי"ט:] איתא ברש"י: 'מתא מחסיא – מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב'. והמהרש"א נתקשה למה כתב רש"י מרעה טוב, ולא כתב תיבת 'מרעה' בלבד, וכתב: 'שאפשר שנתכוון רש"י לסיים בדבר טוב', עיי"ש מה שהאריך. דהיינו שסיום המסכת צריך שיהיה בדבר טוב, וזה משפיע לטובה.
ובודאי אם כן כאשר אנו עומדים כעת בסיום הש"ס, ומסיימים בדבר טוב בעזרת ר' דוד היקר שיחי', שהשתדלו הלומדים להבין היטב את התורה שלמדו, סיום זה הוא גדול עד מאוד, ואם על מסכתא אחת אמרו שזה 'יומא טבא לרבנן, בודאי שבסיום הש"ס כולו יש יומא טבא גדול לכולא רבנן לכלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם בעת שמסיימים את הש"ס, והוא זמן גדול מאוד.
והשי"ת יעזור שמן היומא טבא הזה יהא נשפע שפע טובה לכלל ישראל בכל העניינים, ברוחניות ובגשמיות בשפע ברכה והצלחה לכלל ישראל, ושנזכה כבר לאורו של משיח במהרה בימינו אמן.
2/351