ה'חזון איש' שמע את הסיפור, והבין שגם לו אין מה לעשות בשעה כזו, שאל אותו: "אז מה אתה רוצה שאני אעשה?" היהודי השיב לו בתמימות ובביטחון: "אני רוצה שהרב יגיד שהמים יפסיקו לזרום בצינור". ה'חזון איש' עשה כמבוקשו ואמר: "אני אומר שהמים יפסיקו לזרום בצינור"

"כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל', ג')

ידועים דברי החיד"א, שמפרש בפסוק בדרך רמז: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", שכל מי ששומר את כח הדיבור שלו שלא יתחלל, ונזהר מדיבורים אסורים וכיוצא בזה, הרי הוא זוכה שיתקיים בו "ככל היוצא מפיו – יעשה", שהקב"ה ישמע לתפילותיו ולבקשותיו, וכל מה שיבקש-הקב"ה יעשה.

סיפר הגרב"צ פלמן זצ"ל: "היתה בבני ברק משפחה שעלו ארצה מהונגריה, והיו מאד קשורים למרן החזון איש זצ"ל, כל דבריו היו אצלם 'קודש קודשים', וכמעט בכל מעשה היו מתייעצים עמו, וכפי שאמר להם לעשות כך עשו, לא זזו מדבריו ימין ושמאל, וקיימו את כל דבריו באש ובמים. פעם אחת ביום שישי סמוך לכניסת השבת, התפוצץ בביתם הצינור של המים, וכל הבית התמלא במים. השעה היתה כבר דחוקה, ולא היה אפשרי במציאות לקרוא לאינסטלטור לפני הדלקת נרות. היהודי בעל הבית לא ידע מה לעשות, לא היתה שום אפשרות לסגור את הברז של המים, ומרגע לרגע הבית מתמלא בעוד ועוד מים, עד כי באו מים עד נפש. ועוד מעט כבר צריך להדליק נרות שבת, ובמצב כזה אי אפשר לעשות כלום.

"כשראה את חומרת המצב רץ מיד בבהלה אל החזון איש, בביטחון שהוא בוודאי ידע איך להושיעו. הגיע לבית, נכנס אל חדרו במהירות והתחיל לבכות על הצרה של צינור המים שהתפוצץ להם בתוך הבית, כשהוא מחכה לתשובתו של החזון איש שתושיעו. החזון איש שמע את הסיפור, והבין שגם לו אין מה לעשות בשעה כזו, ושאל אותו 'אז מה אתה רוצה שאני אעשה?'. היהודי השיב לו בתמימות ובביטחון: 'אני רוצה שהרב יגיד שהמים יפסיקו לזרום בצינור'. החזון איש עשה כמבוקשו ואמר: 'אני אומר שהמים יפסיקו לזרום בצינור'. היהודי חזר לבית, ודבריו של החזון איש אכן התממשו, המים הפסיקו לזרום בצינור. ובמהירות הוציאו את כל מים שהיו בבית, והתכוננו לקראת שבת בשמחה ובטוב לבב, על הנס הגדול שקרה להם.

"במוצאי שבת חזר שוב היהודי הזה אל החזון איש, וסיפר שבאמת המים הפסיקו לזרום בצינור ביום שישי, אלא שכיון שהפסיקו המים לזרום, שוב לא היו להם מים בכל הבית, כי המים בבית הגיעו דרך הצינור הזה. החזו"א שואלו: 'ומה אתה רוצה שאני אעשה?' והיהודי משיב באותה תמימות ואמונה: 'אני רוצה שהרב יגיד שהמים יתחילו לזרום בצינור', והחזון איש עושה כדבריו ואומר: 'שהמים יתחילו לזרום בצינור'. וכך הווה, באותו הרגע שוב חזרו המים לצינור, ומיד הביאו אינסטלטור שתיקן את הנזילה של המים"…

סיים הגרב"צ ואמר: "זה הכח של אמונת חכמים, היהודי הזה האמין בתמימות בדבריו של החוז"א, בלא לדרוש ובלא לחקור אחריו, וקבל את כל דבריו באמונה שלמה כתורה מסיני, לכן זכה לראות המופתים הללו. והחוז"א בעצמו לא היה אומר כך לכל אחד, ורק אצלו, שידע שלבבו שלם באמונה שלמה, לכן אמר את דבריו, והקב"ה  קיים את דבריו "ככל היוצא מפיו יעשה".

(סיפור זה היה מספר הגרב"צ, והוסיף שהכיר את היהודי הזה, ובאמת אמונתו בחכמים היתה בשלמות ובתמימות)

• ●●

עוד סיפר הגרב"צ, בשנת תשד"מ באחד מימי החורף באו אנשי קוממיות אל מרן הסטייפלר זצ"ל, וביקשו ממנו ברכה לתבואה שזרעו בשדותיהם. והמעשה היה, שכבר עמדו באותה העת באמצע החורף, ועדיין כמעט ולא ירדו גשמים, ומחמת כן היתה סכנה גדולה לכל התבואה שזרעו שהיא תיפסד. ואמרו לסטייפלר שאם תוך כמה ימים לא ירד גשם כל התבואה שזרעו תתקלקל וביקשו ממנו שיברכם ויתפלל עליהם שירדו להם גשמים. הסטייפלר ברך אותם שהכל יהיה בסדר, שגשמים ירדו ולא יהיו להם שום הפסדים. הם רק יצאו מהסטייפלר והתחילו לנסוע לביתם, וכבר בדרך התחילו הגשמים לרדת, לשמחתם ולשמחת כל עם ישראל.

בא אחד לסטייפלר ואמר לו שכולם מדברים על המופת הגדול שעשה, שמיד לאחר שברכם, התחילו הגשמים לרדת. הסטייפלר בענוותנותו ביטל את דבריו, ואמר: "אין כאן לא מופת ולא חצי מופת, באותו יום היה צריך לרדת גשם גם בלא הברכה שלי, ובדיוק באותו יום הם באו וביקשו ברכה שירד גשם, וכמובן שירד גשם שממילא כבר היה צריך לרדת, וכי לזאת יקרה מופת?"…

הסטייפלר המשיך וסיפר לו, שהיה מעשה כזה אצל ה'אור שמח', שהיה רב בעיר דווינסק. כמה שנים לפני שהאור שמח הגיע לעיר, התרחש מעשה נורא בעיר. סמוך לעיר היה נהר גדול, הנהר עלה על גדותיו ושטף את כל העיר, וגרם נזק וחורבן גדול עד מאד לכל העיר וגם הרבה אבדות בנפש היו שם. אחר כך הנהר חזר לקדמותו, ובמשך זמן רב עמלו קשה כדי לשקם מחדש את העיר. עברו כמה שנים והאור שמח קיבל את הרבנות בדווינסק, והנה יום אחד הבחינו התושבים שהנהר שוב מתחיל לעלות על גדותיו, והסכנה חזרה שוב לעיר. האנשים נבהלו עד מאד, שלפי הטבע היה נראה שתוך זמן קצר הנהר יתחיל לשטוף את העיר ולגרום בו הרס וחורבן. הבהלה בעיר היתה עצומה, ואנשים רצו אל רב העיר, האור שמח, והתחננו לפניו שיתפלל עליהם שיחוסו עליהם משמיים והנהר יחזור לקדמותו ולא ישטוף את העיר.

האור שמח שמע את הסיפור והתפלא מאד ואמר, "מה? הנהר עולה על גדותיו? אני רוצה לראות את זה בעיני". תכף ומיד לבש את הכובע והחליפה, והתחיל ללכת אל הנהר כדי לראות את הפלא הזה. הוא הגיע לנהר, וברגע שהגיע התרחש מופת נפלא: מי הנהר התחילו לרדת, לחזור למצבם הקודם, וכך לאט לאט המים ירדו וירדו עד שחזרו למצב הטבעי שלהם. והיה בזה קידוש ה' גדול מאד, שאפילו הגויים עמדו והודו כי יש אלוקים בישראל! כאשר הודו לאור שמח על המופת הגדול שעשה, הוא ביטל את הדבר במחי יד, ואמר להם: "הנהר היה צריך לחזור למקומו הטבעי באותו רגע, גם אם לא הייתי מגיע למקום ההוא, הוא היה צריך לחזור למקומו, אלא שבדיוק באותו רגע, אני הגעתי לשם, וכי לזאת יקרא מופת?"…

כך סיים הסטייפלר וביטל את המופת של ירידת הגשמים, ואמר: "וכי לזאת יקרה מופת?"…

כאשר הגרב"צ סיפר את הסיפור הזה, הוסיף ואמר שלפי זה מובנים דברי הגמרא בכתובות (דף ה' א') על הפסוק בתהילים: "השמים מספרים כבוד קל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", ומבארת הגמרא "הכי קאמר מעשה ידיהם של צדיקים מי מגיד? הרקיע. ומאי ניהו, מטר", ופרש"י: "האי ומעשה ידיו במעשה הצדיקים כתיב, שקרוין מעשה שלהם מעשה ידיו של הקב"ה, והכי קאמר ומעשה ידיו דהוא מעשה הצדיקים, מגיד הרקיע, שהרקיע מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים, שמתפללין על הגשמים ומטר יורד". מבואר בזה שהרקיע הוא מעיד ומפרסם לבריות על הצדיקים שהם באמת צדיקים, שבזה שהצדיקים מתפללים להקב"ה שירד גשם, והקב"ה שומע את תפילתם ומוריד גשם, זוהי ההוכחה שהצדיקים הם באמת צדיקים.

וביאר שהסיבה שצריך שהרקיע יפרסם שהם צדיקים, הוא משום שהצדיקים בעצמם מבטלים את הכל, ועל כל דבר אומרים שזה ממילא היה צריך להיות גם בלעדיהם, ואין כאן שום מופת, ולכן צריך את הרקיע שיפרסם את שמם וצדקתם.

(מתוך שלמים בציון מטות תשע"ו)