"חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה" (מד ז)
הנה בכל המידות בין המידות הטובות ובין המידות הרעות, מלבד עצם המידה, הרי ההתנהגות במידה משפיעה על האדם הרבה מאד. והיינו, שכאשר אדם מתנהג במידות טובות וישרות, זה גורם לו בעצמו להיות יותר טוב וישר, וכל מעשה טוב גורם לאדם יותר התעלות במעלות ההטבה ושאר המעלות הטובות. ואילו במידות רעות התוצאה היא הפוכה שאדם שיש בו מידות רעות, ואינו עובד להתגבר עליהם, הרי עצם זה שעושה מעשים במידות רעות נגרם לו להיות יותר רע.
בספר "חפץ חיים על התורה" בפרשת ראה על עיר נידחת כתב את יסוד הדברים, וכתב שלאחר שנאמר "הכה תכה את יושבי העיר ההיא", נאמר "ונתן לך רחמים ורחמך". ובטעם הדבר שנאמר כאן זה שהקב"ה יתן לך רחמים, מבאר החפץ חיים "ידוע כי ההרגל נעשה טבע, ואם האדם מתרגל לעשות טוב וחסד, הוא נוטע בלבו מידת החסד, וכן הדין בכל המידות הטובות והרעות. כאן ירדה תורה לסוף הענין, כי אם האדם יתרגל במצווה הלזו, להרוג ולהכות בחרב את אנשי העיר הנידחת, אם אמנם מקיים הוא בזה מצוות ה', אבל הסכנה גדולה שייהפך טבעו להיות שואף לדם, אחרי אשר הורגל בזה. ולכן אמר הכתוב, כי אחרי אשר תקיים את המצווה הזאת של "הכה תכה את יושבי העיר ההיא", לא יהפך טבעך להיות אכזרי, אלא "ונתך לך רחמים", השי"ת ישלים לך את חסרון הרחמים, עד שתשוב למצבך הראשון, כמו שהיית קודם קיום המצווה הלזו, ושומר מצווה לא ידע דבר רע".
וב'מעשה למלך' מסופר על החפץ חיים שפעם אחת בעת מלחמת העולם הראשונה, נראה בלי קשר, כאילו חסר כמה משפטיםעל כך שכתוצאה מהמלחמה הזו אלה שישארו בחיים אחרי המלחמה יהיו רוצחים, שכל הרציחות שראו בעת המלחמה גורמות להם שענין הרציחה יהיה הפקר בעיניהם.
ובאמת יסוד זה הוא הסגולה כיצד לקנות מידות טובות, שעל ידי קיום מעשים טובים של מידות טובות והליכה בדרכי ה' מה הוא רחום וחנון אף אתה, זה יגרום לאדם להתעלות בכל המידות הטובות.
והנה במידות כל אחד יש לו את הטבע והמידות שלו, שעבורם נשלח לעולם לתקן את אלו המידות. ובאמת כדי שכל אחד ידע באופן פרטי מה הוא צריך לתקן בעולם, זה קשה מאד. וב"אבן שלמה" כותב הגר"א (פרק ה' סעיף א') ש"כשהיו נביאים בישראל היה הנביא אומר לכל אחד את הדרך אשר ילך בה לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו. וכשבטלה הנבואה היו מודיעים ברוח הקודש, אך כעת אין לנו רק לקיים התורה והמצוות בתכלית השלמות ובזה יתוקנו גם המחשבות". ומבואר שבאמת עתה שאין לנו נבואה ואין לנו רוח הקודש, אי אפשר לדעת מהי העבודה הפרטית שכל אחד באופן פרטי מחויב בה, וכל כן? כותב הגר"א שאדם צריך לקיים את כל התורה והמצוות בשלמות, ועל זה יתקן גם את הדברים המיוחדים שבעבורם נשלח לעולם כדי לתקנם.
אמנם יש דרכים שבהם אדם יכול לראות שיש איזה מידה או מצווה שאותה במיוחד בא לתקן בעולם, ודבר זה מביא הגר"א ביונה ובעוד מקומות, והביאו בציונים שב"אבן שלמה" (פרק י' סקכ"ט), שאם אדם רואה איזה דבר שנכשל בזה הרבה פעמים, או איזה עבירה שנפשו חשקה בו ביותר, הרי זה הוכחה שדבר זה צריך לתקן בעולם וע"ש בכל דבריו.
הכובש את יצרו
ובזה יש לבאר את המשנה באבות (פרק ד' משנה א') שאמרו "איזהו גיבור, הכובש את יצרו, ויש לדייק בלשון המשנה שלא אמרו "הכובש את היצר" אלא "הכובש את יצרו", שיש לכל אחד יצר הרע מיוחד שאין לחברו, וזהו "יצרו" המיוחד לו. אדם בא לעולם דווקא בשביל לכבוש את יצרו, ולנצח את היצר בניסיונות המיוחדים שמיועדים לו, וכאשר בניסיונות אחרים קל לו וכובש את היצר בנקל, זה לא מראה על גבורה, אלא הגבורה האמיתית היא כאשר בניסיונות הקשים לו יודע לעמוד כחומה בצורה לכבוש את היצר.
חדשות בבית החזון איש
מעשה בבחור כשרוני מאד שלמד בישיבה, והיה רגיל לקרוא כל יום את העיתון היומי, וקרא את כל הידיעות בעיון רב, עד שהשקיע את כל ראשו ורובו בכל עניני הפוליטיקה בארץ ובעולם, והיה דן ומתפלפל בזה הרבה עם ידידיו וחבריו, ומתוך כך לא הצליח להיות שקוע בלימוד ועיקר שקיעתו הייתה בהבלי הפוליטיקה.
יום אחד סיפרו את הדבר למרן החזון איש זצ"ל, והחזון איש שהייתה לו היכרות עם הבחור הזה קרא לו, ואמר לו: מכיון ששמעתי שאתה קורא בכל יום את העיתון, על כן אני מבקש ממך שבכל יום אחרי שתגמור לקרוא את העיתון תבוא אלי ותספר לי את החדשות של אותו היום.
הבחור ששמע את הבקשה הזו, לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא הרגיש מאד בזוי לעמוד לפני החזון איש שכל כולו תורה ולהתחיל לספר לו את כל ההבלים הכתובים בעיתון. אבל החזון איש לא וויתר לו, ובבוקר שלמחרת שלח אליו שליח שיבוא מיד, כי הוא כבר מחכה מאד לשמוע את החדשות.
וכך הלך הבחור כמי שכפאו שד וסיפר לו את החדשות בשפה רפה ובפנים נפולות, ועל ידי כך הוא הרגיש בעצמו בזיון רב לקרוא את העיתון ולהתעסק בכל החדשות הכתובות שם, ולא עברו ימים רבים עד שהוא הזניח את כל קריאת העיתון, וחזר להשקיע את כל ראשו ורובו בלימוד התורה.
ובשעתו אמרו על כך, שהחזון איש ברוב חכמתו ידע שאם ידבר איתו במפורש על זה שיפסיק לקרוא את העיתון זה לא יועיל, ש"יצרו" שלט בו מאד, ולא היו בידו כוחות הגבורה כדי לכבוש את יצרו הזה ולהפסיק בקריאה. ומשום כך בא אליו בתחבולות שיספרו לו את החדשות מהעיתון, ובזה נתן לו את הכוחות לכבוש את יצרו הזה ולבטלו. ובתחבולות תעשה לך מלחמה.
ניסיונות החיים
הנה מרן רבי חיים מבריסק זצ"ל אמר, שהניסיונות בחיים מתחלקים לשלשה זמנים, בשליש הראשון של החיים עיקר הניסיונות הם במידת התאווה ובשליש השני של החיים עיקר הניסיונות הם בחמדת הממון, ובשליש השלישי של החיים עיקר הניסיונות הם במידת הכבוד. [והיה אחד שהתמרמר כששמע את הדברים הללו משום שאצלו שלשת הניסיונות הללו היו בשיא תוקפם, ואם כן אינו יודע באיזה שליש מהחיים הוא אוחז..]
מעשה בסוחר שהיה דין ודברים בינו לבין אחד מלקוחותיו, הקונה קנה ושילם בצ'ק, והצ'ק חזר. והקונה טען שלאחר מכן פרע את חובו, והמוכר טען שלא פרע. והחליטו ביניהם להשליש את המעות אצלי, עד שיוברר הדבר. לאחר זמן הגיע הקונה ואמר שהוברר לו שהצדק עם המוכר, ובאמת בסופו של דבר לא שילם את חובו. באותו זמן המוכר שהה לתקופה מסוימת בחו"ל, וכשחזר ומסרתי לו את הכסף, אמר שעכשיו ההסתכלות שלו על כסף היא כבר לא כמו שהיתה בעבר, בעבר היה לו דין ודברים עם אחר על עניני כסף, הרגיש כאילו וההוא רוצה לקחת לו חלק מחייו, ולא היה מסוגל לוותר, ואילו עכשיו הוא כבר מתבונן אחרת על כסף. וכששמע שמצבו של אותו קונה הוא דחוק מאד, הלך ונתן לו במתנה את כל הסכום שעליהם היה ביניהם הריב. והפשט בזה שלאחר תקופה עבר הסוחר הזה את זמן הניסיון של חמדת הממון, ועל כן ההתבוננות שלו על כסף היתה שונה ממה שהיתה לו בעבר.
מחסד לא מפסידים
מעשה שסיפר הררי"ש שליט"א, בעת שהגרב"צ עמד להוציא לאור את ספרו "שלמי תודה" הראשון, ניגש בבית הכנסת אל אחד מהבחורים, בנו של אחד מהמתפללים, שלמד בעת ההיא בישיבה קטנה, וסיפר לו שהוא עומד כעת להוציא את הספר, ובעוד כשבוע הספר יימסר להדפסה, והוא רוצה למסור לו העתק כדי שיעבור עליו לראות אם יש לו הערות, ואם יש לו הערות שיזדרז ויאמר לו כדי שיוכל עוד להכניסם בספר לפני הדפוס.
הבחור קיבל את הבקשה ברצינות, והבין שבאמת הגרב"צ חפץ לקבל את הערותיו על ספרו לפני ההדפסה, ודאג איך יצליח תוך שבוע לעבור על כל הספר. ושאל את הגרב"צ מה יהיה אם לא יספיק לעבור על כל הספר תוך שבוע, והוא הרגיעו והשיב לו שדי לו במה שיספיק לעבור, ואינו צריך להילחץ מכך.
כשנודע הדבר לבן ביתו של הגרב"צ שעסק בהדפסת הספר, הוא התפלא מאד איך הוא מבקש בקשה כזו מבחור צעיר בשבוע האחרון לפני ההדפסה, הרי הבחור עובר עכשיו על הספר ואם יהיו לו הערות בוודאי הגרב"צ ירצה להכניסם לספר, ועתה כשהספר כבר בעימוד האחרון, כל תוספת היא עיכוב שמשבש את העימוד, ובתוך שבוע צריך כבר להעביר את הספר להדפסה ואי אפשר לעכבו יותר.
השיב לו הגרב"צ, "אני מכיר את הבחור, שחשובה לו ההרגשה שיקבל שהוא אחראי לעבור על הספר וההערות שלו חשובות, ואם אפשר לעשות חסד בדרך להוצאת הספר מה יש לדאוג, מחסד אף פעם לא מפסידים"!.
קטעים מתוך שלמים מציון וישב –מקץ תשע"ח
1/146