"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כ"ו, י"א)
"אין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" (אור החיים).
רגיל רבינו לספר על החזון איש: "החזון איש לימד אותי איך צריך לנצל את הכוחות גם בעת חולשה. היה זה לאחר שהחזון איש היה חולה, כשהתחיל להתרפא ועדיין היה חלש. הוא לקח אותי עמו וניסה ללכת לבקר את אמו ע"ה. על אף חולשתו הוא התאמץ והלך לאט לאט, וגם עלה וטיפס מעלה אחר מעלה. ואמר אז: 'אם לא עושים לא מגיעים. אבל אם עושים אפילו שעושים לאט בדרך כלל מגיעים'."בתחילה חשבתי שהחזון איש מתכוון אלי, אך אחר כך ראיתי שגם הוא עצמו נוהג כך:
"היה זה בתקופה שהרופאים אסרו עליו את הדיבור עקב חולשת הלב. שהיתי בביתו כל יום כמה שעות. יום אחד ביקש ממני לקחת מחברת ולכתוב ממה שנתחדש לו בלימודו. ביום הראשון הקריא רק כמה מילים וכתבתי שורה אחת, וביום השני הוסיף שורה נוספת, וכן הלאה. עד שבסוף יצא 'סעיף קטן' בחזון איש" (שבת נ"ח סק"ט ד"ה סי' שכ"א)"
ביאר רבינו: כל ענייני המידות עיקרם בעבודת הלב. וכשהלב טוב או כשהלב רע, כלול בזה כל המידות. כשמקימים מצות חסד, יש להתבונן ולדאוג שהמעשה יהיה עם הרגשת הלב. לדוגמא, כשבאים לאחל מזל טוב, ולשמוח בשמחה של ידיד או קרוב, צריך להתבונן ולהרגיש באמת בשמחתו, ולשמוח עמו מתוך הרגשת הלב פנימית ואמתית, ולא לעשות רק כיוצא ידי חובתו!
"תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" (דברים כ"ח, מ"ז)
מגיד שיעור אחד רצה לצאת עם התלמידים בבין הזמנים לחיק הטבע, לקרבם ולחמם את ליבם. לשם כך רצה גם לנגן בגיטרה בשעה שישירו שירי רגש. צוות הישיבה בא לשאול את רבינו דעת תורה, האם הדבר ראוי ונכון לעשות.השיב רבינו ואמר: "האמת היא שיתכן שהואיל ואינני מכיר את הכלי הזה אינני יכול להשיב- אך עם כל זאת חושבני שיש תועלת גדולה בדבר, ותגידו לאותו מגיד שיעור שטוב הוא עושה"לאחר שהתחיל המגיד שיעור הנ"ל לצאת עם התלמידים על פי הוראת רבינו, ניגש אחד ההורים למרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל וסיפר לו על כך. ההורה היה בטוח שמרן הגרמי"ל יביע התנגדות חמורה לענין- אך להפתעתו הגיב מרן הגרמי"ל בהתרגשות רבה ואמר: "שמחה גדולה לי כשאני שומע שיש כאלו מגידי שיעורים שיודעים איך לתת חמימות לבחורים; לך ותאמר לו בשמי שאני מקנא בעולם הבא שלו…"
האם יש לעשות השתדלות כדי למנוע יסורים
נשאל רבנו: אדם שבאו עליו יסורים ובידו למנעם על ידי נטילת תרופות הרגעה או הרדמה, כגון אצל רופא שיניים וכדומה- האם יש מעלה שלא לעשות פעולות הרגעה אלו כדי לקבל יסורים באהבה?תשובה: לקיחת תרופה אינה סתירה לקבלת יסורים באהבה; דבר זה דומה למי שמתפלל שלא יהיו לו יסורים, ולכן מותר לקחת תרופה. אלא שבעת שאדם לוקח תרופה ומתפלל שיעברו יסוריו, יזהר שצורת התפילה לא תהיה בכעס על היסורים.מאידך,
הוסיף רבינו וסיפר, שאביו הגאון רבי נחום מאיר זצוק"ל, כשהוצרך לעבור ניתוח לא רצה לקבל הרדמה, כי רצה לנצל את ההזדמנות לקבל יסורים באהבה. הרופא הסכים, וסיכמו שאם לא יוכל לעמוד בסבל, מיד ירדימו אותו. לבסוף הוא סבל בדומיה עד סוף הניתוח.הרופאים התפעלו מאד מכך, שלא רק בתחילה כשלא ידע לקראת מה הוא הולך ביקש לא לקבל הרדמה, אלא גם כשסבל והרגיש כאבים עזים המשיך לסבול בגבורה. אך כמובן זה תלוי בדרגה ובהרגשה של האדם.
דברי חיזוק לבעל יסורים
נשאל רבינו: כיצד ניתן לחזק ולעודד אדם בעל יסורים, שמכל כיוונים 'לא הולך לו'- הן מצד הפרנסה, הן מצד המשפחה, וכעת גם הוא עצמו חולה מיוסר מאוד?תשובה: צריך להביא אותו לידי כך, שיתבונן בדברים שכן יש לו ולאחרים אין. כגון, אם הוא נושם בכוחות עצמו, הרי הוא עדיף מאחרים שגם את זה אין להם. דבר זה לבד יש בו כדי להרים את רוחו ולעודד את נפשו של החולה.
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (דברים כ"ט, ח')
"א"ר אלעזר, כל המלמד את בן חברו תורה כאלו עשאו לדברי תורה, שנאמר 'ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם', רבא אמר, כאלו עשאו לעצמו שנאמר 'ועשיתם אתם' אל תקרא אותם אלא אתם" (סנהדרין צ"ט:).
רבנו לומד עם בחורים בכולל חזון איש
בצעירותו שמש רבינו כר"מ בישיבת ויז'ניץ (בשנים תשי"ח- תש"כ)
אחד מתלמידיו מאותם ימים, שח בערגה על הרגשת החביבות שנתן רבנו לבחורים החסידים. הם הרגישו במוחש את היותו 'שפל ברך'. וזכורה לו העובדה שכשלמדו מסכת ברכות, ניגש לדבר עם רבינו בלימוד (בדיני ברכות הנהנין), יחד עם תלמיד נוסף- הלא הוא מי שמשמש כיום כאדמו"ר מויז'ניץ שליט"א. אמר להם רבנו ששאלה זו נוגעת לחלק ה"הלכה", וצריך להקדיש לזה זמן מיוחד, והציע שיבואו אחרי הצהרים ללמוד עמו בכולל חזון איש. וכך הוה. במשך כשבוע למד רבנו עמם- "שני בחורים חסידים", בהיכל הכולל, ולימדם איך לומדים הלכה למעשה מהטור והשו"ע עד מסקנת הפוסקים. (שם)
(כל הדברים לוקטו מתוך הספר "הלכות שני")
(מתוך עלון נשיח בחוקיך גליון 135)