ה'חזון איש' זי"ע סיפר פעם לאחותו הצדקנית: "היום היה אצלי יהודי שבא לברר אודות בחור, וכששאלני על 'יראת שמים', עניתיו 'ס'קען זיין בעסער' (יכול להיות יותר טוב). וכך עניתי על כל שאלותיו וספיקותיו, ורציתי בזה לרמז לו – אין הבחור ראוי לך. על כל דבר נענה האיש ואמר 'מבין אני שאין בו כל חסרון שהרי אין מושלמים בעולם הזה'…"

 "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" (בראשית כ"ד, ד')

בפרשתנו נתבאר בארוכה סדר השתלשלות מציאת זיווגו של יצחק אבינו, וכבר נשתברו קולמוסים רבים לחזק לבבות נשברים, ולרומם רוחם של הממתינים לזיווגם או לזיווג של הבן והבת, ובאמת יש להם להשיב נפשם בדברי הכתוב בפרשתן (כ"ד, נ'): "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב", וכתב הרשב"ם, וז"ל: "לא נוכל דבר אליך – לא הסתירה ולא הבניין תלוי ברצוננו, כי על כרחנו (יקרה הדבר בין אם אנו) רוצים או לא רוצים, כי הקב"ה עשה זאת – שהיכולת בידו", עכ"ל.

ומכאן, נלמד לכל ענייננו ש'רצון אבינו שבשמים', הוא אשר יקום ויהיה, וכפרט הנלמד מן הכלל נלמד לענין השידוכים, כי הזיווג שהוכרז מן השמים יעלה ויבוא, ויצא לפועל בזמן שגזר הבורא, ובאופן שגזר הבורא, ואם כן 'דאגה מנין' .

הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע אמר בשם הגה"ק רבי חיים מבריסק זי"ע, על הכתוב בפרשתן (כ"ד י"ז – כ') "וירץ העבד לקראתה… ותמהר… ותרץ עוד", כי בהתקרב הזמן שיועד מן שמיא ל'גמר השידוך' והוכרח להגמר באותו היום, הואיל והתפלל 'הקרה נא לפני היום', והרי כבר היה 'לעת ערב', מתנהל הכל במהירות ובחפזון כ'קפיצת דרך', ריצת העבד, מהירות רבקה וכדו' – בכדי שיגמר הדבר בכי טוב, בעתו ובזמנו ללא עיכוב רגע אחד, על כן, בהגיע אדם לפרק 'האיש מקדש' ועליו לשדך את בנו ובתו שכבר באו אל פרקם, לא יתבלבל ולא יאמר 'אני אנה אני בא', איני יודע מה לעשות ולא לפנות, אין לו אלא להחזיק באביו שבשמים ובאמונתו יחיה. כי בהגיע הרגע הנכון יעלה השידוך ויתקשר בקשר של קיימא.

הגה"ק מקאז'יגלוב זי"ע מביא את דברי הרה"ק ה'חידושי הרים' זי"ע בפרשתן, שלכן עשה הקב"ה נסים לאליעזר עבד אברהם, בדרכו לשידוכי יצחק אבינו שקפצה לו הארץ, וכיו"ב. לרמז לדורות עולם שכל שידוך ושידוך שבא לידי גמר והתקשרות, הוא בדרך נס ופלא מידי שמים.

הנה ה'שידוך' הראשון מששת ימי בראשית היה: "ויאמר ה' א' לא טוב היות האדם לבדו… ויפל ה' א' תרדמה על האדם וישן" (בראשית ב', ח' – כ"א ), יש שרמזו כי פעמים רבות מתעקש אדם לומר 'רצוני דייקא בשידוך פלוני', או לאידך פעמים שיאמר 'שידוך זה הס מלהזכיר'… לכן אמר הקב"ה לאדם 'אני אשיג לך זיווגך ההגון לך, אפיל עליך תרדמה ובזה הזמן אציג לפניך זיווגך, וכזה ראה וקדש', וכדאמרי אינשי 'אל תעזור ואל תפריע…'.

וכבר אמרו כי מחסדי הבורא, שנתן להורים להתעסק בשידוכי בנם וביתם, והקב"ה נותן להם 'הרגשה' כאילו הם אלו שהסכימו או הורידו את השידוך – אף שבאמת כל מערכת השידוכים מתנהלת לה רק מן השמים, כי הבה נתבונן: זה קרוב לעשרים שנה מגדלים האב ואם את בנם ובתם ביגיעה, עמל ויזע, משנות ילדותו הדירו שנתם בלילות, ומשגדל הוליכו אותו לבית תלמודו וכו' וכו' כידוע לכל 'צער גידול בנים' מהו… חשוב נא איך יראה הדבר, כשיגיע עת דודים וינשאו הבן או הבת לזיווג שיבוא מאליו מן השמים, מבלי שיהא ביד ההורים לחוות דעתם בעניין… על כן חס הבורא על האב והאם ונותן להם 'שירגישו' כאילו יש להם 'חלק' בהחלטות הזיווג, אבל באמת אין זה אלא דמיון… המכיר בזה תשליו נפשו בכל תקופת השידוכים, והיה זה שכרו. וכן פירש הרה"ק רבי שלומק'ה מזוועהיל זי"ע את הנוסח 'העומד מצד בנו החתן' כי אין האב אלא עומד מצד, ואת הכל עושה הקב"ה בכבודו ובעצמו. ולא עוד שפעמים מעמידהו הקב"ה בצד שלא יפריע ב'חכמתו' ובחששותיו, אלא ככל אשר יגזור ה' כן יקום וכן יהיה (יסוד צדיק עמו' רפג).

ובזה ביארו דלכן 'ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת, בת פלוני לפלוני' (סוטה ב.) והיינו שבשעה שההורים עדיין לא התחילו לעשות מאומה לטובת הולד, כבר הוכרזה ע"י בת קול בשמים 'בת פלוני לפלוני'. כי 'שלושה שותפים באדם, הקב"ה אביו ואמו' (קידושין ל:) וכדי שלא יאמרו ההורים אף אנו 'שותפים' בעסק זה, רצוננו בשידוך פלוני, שידוך פלוני אינו מתאים לנו, ע"כ, קובע הקב"ה את הזיווג בטרם ייעשו אביו ואמו שותפים, וכביכול יעשה כרצונו…

ומכיוון שכן, אין תפקידו של אדם אלא 'להשתדל' עבור שידוכי צאצאיו – אבל רק מצד חובת השתדלות, ולא יחשוב שבידו לקרב או לרחק איזה שידוך. וכן ידוע שהרה"ק מסאטמאר זי"ע נשאל פעם כמה גדר השתדלות עבור הזיווג, וענה הרה"ק 'שפעם אחת בשבוע ידבר עם 'שדכן' אודות שידוך'…

יש שאמרו שלכך קוראים להתקשרות השידוכין בשם 'ווארט' שפירושו בשפת ה'אידיש' – דיבור, לרמז 'שהכל נהיה בדברו', כל שידוך שנגמר נעשה אך ורק במאמרו יתברך. והמשכיל יבין שלא לדאוג בענייני שידוכין, כי ממילא מתנהל הכל על פי מאמר ה', וכשיבוא הרגע הראוי והנכון, יסבב 'מסבב הסיבות' שיבוא הדבר אל סיומו. כה אמר החזו"א זי"ע, שאף בזמננו שיש 'הסתרת פנים' מ"מ בענין השידוכים, עדיין רואים עד היום בחוש את ההשגחה פרטית.

הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע סיפר פעם לאחותו הצדקנית, אשת חבר להגה"ק מסטייפעלע זצוק"ל: "היום היה אצלי יהודי שבא לברר אודות בחור (לעניין שידוכים) והנה כששאלני על 'יראת שמים', עניתיו 'ס'קען זיין בעסער' (יכול להיות יותר טוב), כך עניתי על כל שאלותיו וספיקותיו, ורציתי בזה לרמז לו – 'אין הבחור ראוי לך'. על כל דבר נענה האיש ואמר: 'מבין אני שאין בו כל חסרון שהרי אין מושלמים בעולם הזה, ומכיוון שהרבי אינו אומר אלא שיש לו מקום להיטיב דרכיו, משמע שהוא עומד על דרך טוב… וה'חסרון' היחיד שיש לו שעדיין יש לו מקום להתעלות, הרי זה החתן המתאים לי', ועוד באותו היום נגמר השידוך בכי טוב. ובכן", אמר החז"א, "הבט נא וראה, היאך הקב"ה מנהיג את עולמו, הרי יהודי זה 'בר דעת' הוא, ואף אני אמרתי לו דברים (כמעט) מפורשים 'יש לבחור הרבה מה לשנות ולהיטיב את מעשיו'. והיאך נהיה כדבר הזה, שהבין מדברי שאין כל חסרון בבחור, אלא, בהגיע העת והזמן לזווג את בת פלוני לפלוני, נהפך כל העקוב למישור, ו'תקפוץ' הארץ ואף השמים אם יצטרכו לזה, ה'חכם' יהפוך לסכל והשומע לחרש, והשידוך יגמר… כי מה' אשה לאיש" (מו"ק יח:).

הרה"ח רבי נתנאל ראדזניער זצ"ל נכנס אל ה'חזון איש' זי"ע, ואמר לו: "רבי, קושיא אחת יש לי, והיא קשה כקריעת ים סוף, ברמזו על 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף'" (סוטא ב.), אמר לו החזו"א: "הרי סוף דבר היה שהקב"ה קרע את הים, אף אתה, תנוח דעתך, כי סוף דבר שתתיישב קושייתך"…

הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע היה אומר 'ווען ס'קומט די ריכטיגע מינוט, געדויערט עס ווייניגער פון א מינוט' (בהגיע הרגע המיוחל נגמר הדבר בפחות מרגע).

 (באר הפרשה חיי שרה תשע"ז)