החברותא של הגאון רבי יוסף נויבירט סיפר, שפעם לאחר הלימוד הבחין שעל השיש במטבח מונחות 13 כוסות, ובכל כוס ביצה… הדבר היה נראה כ'תערוכה'… 13 ביצים בתוך כוסות?? מה זה??

וְהָיָה דָם (שמות ז, יט)

בהרבה בתים יהודיים ישנו סט-כלים מיוחד ביופיו, עליו שומרים מכל משמר. לא נותנים לכל אחד לנגוע בו. יתכן שזה מפאת מחירו היקר של הסט, ואפשר שהסיבה קשורה יותר לנוסטלגיה, דהיינו שהכלים הללו שייכים היו לבני הדור הקודם, ולמרות שמדובר ב'כלים גשמיים', השימוש בהם מהווה חוט מקשר בין הדורות. ויש ששתי הסיבות יחד חוברות לשמירה הגדולה על הכלים הללו.

בבית שיראת השמים מפעפעת בו, שומרים את הכלים הללו לליל הסדר. כך נהגו במשך שנים בביתם של הגה"צ רבי יוסף נויבירט שליט"א, ואשתו הצדיקה מרת חביבה מלכה ע"ה. היה זה סט (מה שקרוי בלשון העם – 'סרוויס') מהודר ביופיו, שכלל 18 יחידות, בו השתמשו אכן בני הדור הקודם של המשפחה.

הסט היה מונח במקום בו היו כלי הפסח, ומי שהיה ממונה על הורדתו לקראת החג, היה אחד הבנים שנודע בהתמדתו המופלגת בכל ימות השנה, ואמו הצדקנית לא רצתה שיעזור לה במאומה בעבודות הבית. רק בערב פסח הסכימה שיוריד את הסט. היה זה תפקידו של הבן המתמיד, שעשה זאת כמובן בשמחה רבתי, ומתוך זהירות מופלגת כדי לשמור על שלמותו של הסט.

והנה, בערב פסח אחד ניגש הבן לעשות את מלאכתו הקבועה. הוא עלה בזהירות רבה, נטל את הכלים בידו, אבל הפעם קרה משהו. כל הכלים נפלו מידו והתנפצו על הקרקע, ולא נשאר מהם כי אם שברי רסיסים. הבן חישב להתעלף מרב צער. הוא לא ידע כיצד לגשת אל אמו, ומה לומר לה. הכל היו בהלם.

כאשר כבר החליט הבחור לגשת אל אמו, הבחין בדמעה קטנה המבצבצת מבעד לעינה. אכן, הצער היה גדול. אבל מה שקרה לאחר מכן, ייחרט במוחו של הבן לעולמים. האמא מיהרה לנגב את הדמעה הסוררת, ואחר כך פרצה בבכי נסער, ואמרה: "אני מתביישת בעצמי; אם הבן שלי רואה שאני בוכה על אובדנו של סט-כלים, יהיה יקר וחשוב ככל שיהיה, איך תיכנס בו אחר כך אהבת התורה?"

היא בכתה ובכתה. והפעם לא דמעה אחת, אלא נהר של דמעות זלגו מעיניה, מרוב בושה וחרטה על הדמעה האחת שנראתה בעיניה, על אובדן הכלים, ועל ההשפעה שתהיה לכך על אהבת התורה של הבן – – –

מאז, כך מציינים בפנינו בני המשפחה, לא עלה עניינו של הסט בביתנו ולו פעם אחת נוספת. כאילו מעולם לא פיאר ה'סרויס' הזה את שולחן ליל הסדר. "אמא כל כך התביישה במה שעשתה, שלא רצתה שהעניין יעלה שוב על סדר היום בבית", מספרים הילדים.

אני רוצה להחזיר את הגמרות ולנשקן…

כששאלוה פעם, ממי שאבה את אהבת התורה המופלגת שלה, השיבה בסיפור על סבתה לבית שטיינהרטר, שכאשר היו בניה חוזרים מהישיבות לבין הזמנים, היתה מקבלת את פניהם בחיבה ובאהבה, אבל אמרה להם: "לפני שתספרו לי מה היה בישיבה, וכיצד עבר עליכם ה'זמן', אני רוצה שתלמדו 20 דקות, ואני אשב לצדכם ואשמע את ניגון הלימוד". עוד אמרה הסבתא לילדיה: "את המצוה הזו, של השבת הגמרא לארון הספרים, תשאירו לי. אני רוצה להחזיר את הגמרות, ולנשקן…"

בניה של הרבנית נויבירט עוד זוכרים משפט שהיתה אומרת להם תמיד, בעניין ה… ממתקים. אמא שלחה לנו תמיד עוגות לישיבה, והיתה אומרת כך: "הדבר הפשוט הוא, שאם למדתם טוב, תאכלו את העוגות, ואם לא, עדיף שלא; אבל האמת היא, שאם למדתם טוב, לא כדאי לכם לאכול את העוגות, אלא להשאיר בפה את טעמה המתוק של הסוגיה, ורק אם לא למדתם טוב – תאכלו את העוגות…"

במטבח היו 13 כוסות ובכל כוס ביצה אחת

מסירותה לתורתו של בעלה היתה נדירה ביותר. אחת החברותות של הגר"י נויבירט שליט"א סיפר שפעם, לאחר הלימוד המשותף, הבחין שעל השיש במטבח מונחות 13 כוסות, ובכל כוס ביצה… הדבר היה נראה כ'תערוכה'… 13 ביצים בתוך כוסות?? מה זה???

הוא שאל את הרבנית ע"ה לפשר הדבר, והיא השיבה לו שכאשר החלה לאפות עוגות, התעוררה לה שאלת דם בביצה, וכיוון שלא רצתה להפריע לו בלימודו, הניחה את הביצה בצד, ולקחה ביצה אחרת. גם בביצה זו התעוררה שאלה, ושוב לא רצתה להפריע, ופתחה ביצה נוספת. וגם בה היתה שאלה. כך פתחה 13 ביצים, ומאחר שבכולן היתה שאלה, הניחה את הביצים בצד, והמתינה שבעלה יסיים את הלימוד, ואז תשאלנו.

"וכי שאלת דם בביצה אינה נחשבת ללימוד תורה?" התפלא החברותא; "האם זו נקראת הפרעה בלימוד?" אבל הרבנית נויבירט לא התפעלה מהשאלה, והגיבה: "כשבעלי לומד עם חברותא, זה בוודאי לימוד תורה; להשיב לי על השאלות בדבר הביצים, אינני יודעת, ולכן החלטתי להמתין. מה יקרה אם אתאזר בסבלנות, עד שהוא יסיים ללמוד?!"- – –

(קטעים מתוך 'שמחה בבית', מדברי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בעריכת הרב משה מיכאל צורן)