לכבוד הרב קובי לוי. הסתפקתי רבות האם לכתוב לך או לא, מאחר שזה לא צד חזק שלי, אבל הבנתי מהסיפורים שפרסמת, שאתה עורך אותם במידה ויש צורך, ולכן החלטתי לבסוף לכתוב, ואתה תתקן ותשפץ היכן שצריך כיד הטובה שניחנת בה.
אני גֵר צדק, לפני כעשר שנים עליתי לארץ מסין, ונישאתי לגיורת צדיקה. בסין הרחוקה עסקתי במחקר פרוקי רגליים, דהיינו חרקים ומעופפים ומיניהם וסוגיהם הרבים. גם היום אני מתעסק בזה באחת האוניברסיטאות בארץ, ובערב אני קובע עיתים לתורה הקדושה.
באחת השנים חקרתי את חייו של הפרפר. הנה תמצית המחקר לפניך: "חייו של זחל - פרפר". כידוע, לפרפר כמה שלבים בחייו ובהתפתחותו: א- ביצה, ב - זחל, ג - גולם, ד - פרפר. בהתבונני על הזחל, נמצא כי מרבית זמנו הוא טרוד באכילה מרובה, וכן הולך ממקום למקום, ויחסית לגודלו ומהירות תנועתו הוא עובר מרחקים עצומים.
שאלתי את עצמי: מה לך רץ וטורף כל כך, הינך בסך הכל זחל קטן, האם אתה חושב להקיף את כל העולם ולזלול בלא סוף?! אך הוא בשלו, ממשיך לרוץ ולאכול עוד ועוד.
לפתע הגיע יום סגריר, והנה חברנו הזחל נשתתק והפך להיות גולם.
אין יותר הליכות ממושכות וארוכות טווח, אין אכילה בלי סוף, אלא רק גליל קשה שאינו זז. אומנם החוץ הוא קליפה קשה, אבל מעבר לקליפה חברנו הופך לאט לאט מזחל לפרפר.
ההתפתחות אינה ניכרת כלפי חוץ כלל וכלל, אבל בפנים מתרחש נס גדול ביותר, שינוי אדיר מנברא שזחל על הארץ, לנברא שיעוף בשמי שמים. שינוי מנברא שהיה מכלה במלתעות פיו עלים מרים פי מאות ממשקל גופו, לנברא היונק בעזרת חדק דק, צוף מתוק לחיותו הנמשכת יום או כמה ימים בודדים.
והנה הרגע הגדול מגיע.
חברנו הפרפר מתכונן לבקוע את הקליפה בה שהה זמן ממושך, בכוח גדול מצליח לפתוח פתח קטן, ואחרי מאמצים נוספים מרחיב את הפתח עד שיוצא מחוץ לקליפה. הוא לא מוכן עדיין לעופף אל הפרחים היפים והמתוקים, צריך הוא ליישר ולמתוח את איברי גופו, לבדוק את תנועתם ויכולתם, ולאחר כל זאת, הנה הוא מעופף לו אל מחוזות חפצו. וכמובן שבין לבין הוא ימצא את זוגתו, והם יקימו תולדות אחריהם, אשר תחילת והמשך דרכם תהיה באופן הנזכר.
חברנו זה – הפרפר – נצפה על ידי חוקר גֵר סיני (הלא זה אני), אשר מאוד התרגש לראות את מאמציו לצאת ולבקוע את הקליפה אל אוויר העולם, לכן החלטתי לעשות חסד עם שאר הזחלים, יצאתי לשדה ואספתי המון גלמים. בהגיע הזמן, כאשר ראיתי שאחד מהם מתחיל לבקוע את הקליפה, לקחתי סכין יפאני ופינצטה עדינה, והחילותי עוזר לפרפר על ידי חיתוך הקליפה בעזרת הסכין, אחר כך הוצאתי את הפרפר בעזרת הפינצטה, וכן מתחתי ויישרתי את איבריו.
אחר כל זאת חיכיתי שהפרפר יעוף לו לדרכו החדשה.
אך הפרפר לא עף ובקושי זז, ומשראיתי כך, נתתי לו עזרה על ידי נשיפת רוח קלה מאחוריו, בתקווה שזו תעזור לו ותגרום לו לעוף, אך הפרפר במקום לעוף למעלה התגלגל הלאה.
חשבתי לעצמי שכנראה יש לפרפר זה מום כל שהוא, אחכה לפרפר הבא. אך למרבה הפליאה, אף פרפר לא הצליח לעוף למעלה אלא התגלגל הלאה. יצא מכך, שבידיי הרסתי חייהם של עשרות פרפרים מתוך לב טוב וכוונה טובה.
* * *
לאחר כמה ימים הקב"ה העלה רעיון בראשי, שזהו רק משל לחיינו.
הרי חיינו הם גלגל מסתובב (כידוע), אך גלגל זה אינו מסתובב רק פעם אחת, גלגל זה אף משתנה בגלגוליו.
יש רגעים בהם האדם מרגיש נפלא ביותר, הוא מתפלל בכוונה הראויה, לומד בלא הפסקה, יש שלום בית, הילדים נשמעים לו, המידות מאירות לו, בקיצור כל כולו זורח וקורן אור יקרות.
יש רגעים שעולמו חשך עליו, קשה לקום בבוקר, התפילין מציקות ביד, התפילה נאמרת בחופזה, אין כוח ללמוד, שלא נדבר על היחסים בתוך הבית (כמו גיהינום) בקיצור מר ממוות.
ושוב חוזר חלילה וחוזר חלילה, מה שמכנים "עליות וירידות".
אך על פי המשל הנפלא, הפירוש נפלא עוד יותר. האדם מדמיין את עצמו במדרגה מסוימת, ועל פי דמיונו זה הוא עובד את הבורא, אם בחסד, אם בתפילה, לימוד, ענייני הבית וכו'. נידמה לו שהוא צדיק גדול, הכל רץ לו באופן נפלא ביותר, והוא דומה לזחל של פרפר, שמדמה בעצמו שכל העולם לפניו, לכבוש את כולו הוא נברא, רץ במלא המרץ, אוכל ללא הפסקה, ואינו יודע שכעת הוא רק בהכנה לעתיד.
כן זה האדם, מרגיש שכל פינה אצלו נכבשה על ידי העבודה, אוכל ודורך על היצר הרע ללא הפוגה, כך הוא חושב, אך האמת היא שזו רק הכנה.
פתאום מגיע יום סגריר, ועל זה האדם נפלה העצלות.
מן השמים לקחו לו את הדמיון המפותח (והרצוי), ועתה הוא מכיר את עצמו, עתה הוא מבין כי הוא טמון בתוך הקליפות, הוא בקושי יכול להזיז את עצמו לעבר בית הכנסת, בקושי מרים נייר בבית וכדומה, כל המידות והתאוות מתפוצצות לו.
הנה הוא הזחל שהפך להיות גולם!!! מבחוץ הכל קשה קשה, אך בפנים מתנהלת לה מלחמת חורמה, האדם נלחם ומתאמץ להשתנות אל הגדלות, בפנים יש התפתחות נוראה, כדמיון הזחל בתוף קליפת הגולם שמשתנה באופן מבהיל כדי להיות פרפר יפהפה ומדהים.
כן זה בעצם האדם אשר במאבקו הפנימי עולה מקטנות לגדלות.
ברגע פריצת הקליפה (אז המאבק קשה ביותר) שם נדרשים כוחות ומסירות נפש, והרי הוא מצב של חוסר התפתחות, ומאידך גם עדיין לא מחוץ לקליפה, ונראה שהוא כמו נפילה בין שני השלבים, בין התפתחות הפנימית לבין היציאה אל החוץ. כמו שבאדם יש מצב של נפילה, והוא שלב שהאדם עוזב מדרגה נוכחית ועובר למדרגה עליונה, אך ביני ביני הוא בין שתי המדרגות, ואין לו לא את המדרגה התחתונה ולא את העליונה. (דרך משל לאדם הרוצה לבקר את שכנו הגר בקומה חמישית מעליו, הרי הוא יוצא מביתו הממוזג, מביתו המושפע בכל טוב וכו', וצריך לעלות במדרגות או במעלית לבית חברו, אשר גם בית חברו ממוזג ומלא בכל טוב וכו', אבל בין שני הבתים יש את הרגעים בו האדם נמצא בחדר המדרגות או במעלית, ללא מיזוג וללא כל טוב, ואף על פי שזהו שלב שמעלה אותו בין מדרגה אחת לשנייה, מרגישים ששלב זה לכאורה פחות טוב אפילו מהמדרגה הראשונה, וזו בחינת נפילה). על זה נאמר "שבע יפול צדיק וקם", כי הצדיקים שעולים ממדרגה אחת לחברתה, חייבים לעבור שלב זה של ביני ביני, ונקרא נפילה.
ואם האדם עבר והצליח במבחן זה - אזי זכה לצאת אל החופש, אל החירות (ואין לך בן חורין, אלא זה העוסק בתורה ובמצוות), עתה זכה לגדלות לאמיתית.
כמו הפרפר שיצא מקליפת הגולם ועתה יכול לעופף בין רגע לכל מקום שיחפוץ, מה שהלך הזחל במשך ימים, זה הפרפר יכול לעוף בכמה רגעים. זה הזחל אכל עלים ועשבים מרים, ואילו הפרפר שותה לו צוף מתוק.
כן האדם שזכה לגדלות אמיתית, מה שעשה על ידי הדמיון (החיובי) ולא פעל כביכול מאומה, עתה פועל באמת, עתה האדם באמת מתקדם בעבודת הבורא, ויש לו טעם פנימי ואמיתי בלימוד ובתפילה, יש לו הנאה פנימית וסיפוק אמיתי בעשיית חסד ותיקון המידות וביעור התאוות, ולא כבעבר שעבד משום כבוד חיצוני ונגיעות.
בשלב זה האדם ראוי להוליד ולחדש בעבודתו את בוראו, אם בתפילה, אם בלימוד, אם בשלום בית ואם בכל עניין אחר, כפי שהפרפר מוצא לו את בת זוגתו לחדש דורותיו.
אך כמו שהפרפר ימיו מועטים, בקרוב ימצא עצמו בין המתים, וימשיך את דרכו זחל חדש.
וכמו שאני החוקר המדופלם בעזרת הסכין היפאני לא הועלתי אלא רק הזקתי, צריך האדם להבין שאין אפשרות לקיצורי דרך. כפי שהפרפר חייב לעבור את פריצת הקליפה בכוחות עצמו, וזאת בכדי לפתח את איבריו ולחזקם באופן הראוי, וכפי שאחר יציאתו הוא צריך ליישר את איבריו ולהזיזם לפני מעופו, כן האדם צריך לבד (לכאורה) בכוחות עצמו, להילחם עם הקליפות ויצר הרע, ואם הצליח לו בס"ד אזי הוא צריך להרגיל עצמו בתנועות חדשות בעבודת בוראו, אך אם מן השמים יתנו לו הכל במתנה ללא מאמץ בהשתדלותו, הרי שברגע שיבקשו ממנו לזוז הלאה בכוחות עצמו, הרי שימצא עצמו נופל באמת כחברנו הפרפר. מה חבל.
* * *
ר' לוי, אם תרצה לפרסם את המכתב בבקשה, הרי לכך ישבתי וכתבתי זאת, אם תרצה לשנות הרבה או מעט – בבקשה. כולי תפילה שיהיו הדברים לתועלת.
בברכה ד.
3/1147
איש יקר מכל יקר, תודה על הסיפור ועל פרשנותו.