רבי ראובן זצ"ל היה אוהב שלום ורודף שלום. במהלך ה'שבעה' עליו נכנס יהודי וסיפר סיפור שהעביר צמרמורת אצל השומעים. וכך סיפר:
היו שני תלמידים שלמדו עם ר' ראובן, שהפכו לשותפים בעסקים והצליחו והיו לעשירים. לאחר זמן עשה אחד השותפים עסקה כושלת וגרר איתו את השותף השני – החתים אותו על כל מיני שטרות וערבויות – ולבסוף פשט את הרגל, מכר את הבית ואת הנכסים וברח לחו"ל. השותף השני מכר גם הוא את הבית אך לא ברח לחו"ל אלא נשאר בארץ. הוא לא היה מוכן לסלוח לשותף על ההפסדים והצרות שנגרמו לו ממנו.
אותו אדם שברח לחו"ל לא הצליח להשתקם ולחזור לעצמו, ול"ע חלה במחלה ממארת בכבד. הרופאים אמרו למשפחה שלא נראה להם שהוא יחיה יותר מכמה חודשים. הוא עבר שם קצת טיפולים והרופאים אמרו לו לחזור לארץ ישראל. הוא חזר לארץ ישראל וצלצל לכל הנושים שלהם היה חייב כסף וסיפר להם בקול רועד כי הוא חולה סופני ונותרו לו חודשים ספורים לחיות, וביקש מהם שימחלו לו על החובות. כך הוא צלצל לכל אחד ואחד, והנושים מחלו. אך היה אחד שלא הסכים בשום אופן ופנים למחול לו – היה זה השותף שלו. החוב היה כל כך גדול, הכעס היה כל כך קשה, עד שהוא לא היה מוכן לסלוח ולמחול לו.
השותף החולה נפטר לבית עולמו והגאון רבי ראובן קרלנשטיין היה בהלוויה יחד עם בנו. בסיום ההלוויה ניגש אליו השותף של הנפטר ושאל את ר' ראובן אם ברצונו שהוא יסיע אותו לבני ברק. ר' ראובן השיב לו בחיוב, הם נכנסו לרכב והשותף אמר לר' ראובן: "הרב, אתה יודע למה באתי ללוויה? אני אומר לך: רציתי להיות בטוח שמכניסים את הנפטר לבור. חשבתי שמרמים אותי גם בזה, עכשיו כשראיתי שמכניסים אותו לבור אני רגוע…".
רבי ראובן הזדעזע, הוא התחיל לדבר עמו במשך כחצי שעה, וכל הדרך אמר לו: אין לך מושג כמה צער יש לנשמה שלו ומה שהיא עוברת. על כל פרוטה שהוא לא החזיר ואתה לא מוחל לו על כך, יש על זה דין, ואדם חוזר בגלגול על כל פרוטה ופרוטה שגזל. ר' ראובן דיבר אתו מילים כדורבנות ואמר לו שבשמים תהיה גם עליו תביעה שלא מחל, והמשיך לתאר את העונשים והצער שהנשמה הזו צריכה לעבור בעקבות הגזלה. אולם השותף לשעבר אמר: "אני ממש לא מסוגל למחול לו, אני לא מסוגל!". אמר לו ר' ראובן: אל תחשוב על כך היום, מחר תשאל ותתייעץ עם רבנים. אל תחליט לבד". וכך זה נגמר, ר' ראובן ירד מהרכב ולאחר מכן לא היה לו שום קשר עם אותו אחד.
אותו יהודי שסיפר את הדברים ב'שבעה' של רבי ראובן זצ"ל – היה בנו של אותו עשיר שירד מנכסיו ונפטר. וכך המשיך וסיפר לאבלים:
"למחרת ההלוויה הגיע השותף של אבא שלי אלינו הביתה ונכנס אלינו לסלון. אחד מהאחים ברח מהסלון כשראה אותו, הוא פחד שהוא בא כדי לריב, הוא ברח ונעל את הדלת של אחד החדרים. אולם השותף לשעבר נעמד ואמר: 'רבותי, אתמול בערב לאחר ההלוויה של אביכם נסעתי עם הרב ר' ראובן קרלנשטיין באוטו. הוא דיבר איתי והסביר לי כמה הנשמה סובלת לאחר פטירתה. הורדתי אותו בבית, הורדתי את אשתי בבית, ונסעתי חזרה לבית הקברות וישבתי על רגבי העפר במקום שבו הכניסו אותו לאדמה, ובכיתי כל הלילה, ובבוקר עם עלות השחר אמרתי לנפטר: אני מוחל לך על כל מה שעשית לי, מחול לך מחול לך מחול לך! דעו לכם שהכל נמחל!'…".
רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל לא ידע שדבריו עשו פירות, רק עכשיו בגנזי מרומים הוא יודע. כל מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים. רבי ראובן הציל נשמה מלבוא בגלגול לעולם הזה ולסבול יסורים קשים ומרים.
(ע"פ אמונה שלמה)