הרב גרוזמן, מרצה בארגון 'ערכים', נפגש עם חברו החקלאי משכבר הימים, אשר סיפר לו סיפור מפעים זה:
לדאבון ליבי, עקב הבצורת אבד לי כל היבול החקלאי שכה ציפיתי לו ותליתי בו תקוות רבות. החילותי לערוך את חשבון חובותי ונדהמתי לגלות שסך כל חובותי מגיע לחמישים וחמישה אלף שקל. ידעתי כי רוששתי ואני בפשיטת רגל. אט אט ניסיתי לערוך תרשים של החזרת חובות וראיתי כי מצבי חמור מאד.
על מנת להשכיח את צערי ואת מרת נפשי החלטתי לצאת מן הבית כדי להשתתף בחתונה של ידיד שעמדה להתקיים באחד האולמות שבעיירה הסמוכה. נסעתי לשם, החניתי את רכבי בחיפזון ומיהרתי לצאת כדי להגיע לאולם מבעוד מועד, אך הופתעתי לראות כי על כנף המכונית שחנתה לימיני מונח תיק צד גדול ללא בעלים. הרימותי אותו ונדהמתי מכך שהיה כבד מאוד, כאשר פתחתי אותו ראיתי חבילות של שטרי כסף.
ללא מחשבה יתירה פתחתי את דלת מכוניתי, השלכתי את התיק אל רצפתה, נעלתי את הדלת ומיהרתי לחופה. בתום החתונה חזרתי למכוניתי, ראיתי אדם ניצב בסמוך למכונית עליה היה מונח 'תיק המטמון', והתנהגותו נואשת. היה הוא אחוז דאגה. שוטר שעמד לידו ניסה לעודדו ולהרגיעו. התברר שלפני עמד 'בעל האבידה' עצמו, אשר סיפר כי מעסיקו, בעל תחנת דלק מפורסמת, נתן בידו את פדיון היומי כדי שיפקידנו בבנק. הוא עצמו אינו זוכר היכן הניח את התיק וכיצד נעלם.
ניגשתי אליו ושאלתיו: מה היה סכום הכסף שבתיק? "חמישים וחמישה אלף שקל" השיב, למרבה הפלא… לרגע חשבתי בליבי, שמן השמים זימנו לי את המטמון כדי שאשלם את חובותיי ואחלץ מן המצוקה, אף חשבתי כי מן הראוי שאתעלם מן האיש ומבעייתו ואנהג בתבונה: 'מציאה הבאה לידך אל תחמיצנה'! אך מצפוני הורה לי אחרת, הבנתי כי איטיב עם עצמי אם לא אבנה על חורבנו של הזולת. קראתי לאיש, פתחתי את רכבי והחזרתי לו את רכושו.
כאן עצר החקלאי לרגע, הביט סביבו ושאל אותי: האם אינך חושב שנהגתי שלא כדין? האם לא הייתי שוטה כשהחזרתי לו את התיק? הן זימנו לי את הכסף מן השמים, האם לא רצו שאקחהו?! אך אני ניסיתי להעמידו על טעותו ולהסביר לו את ההלכות העוסקות בחפץ שהונח – ולא אבד, וכן, אף אם התיק היה אבוד ולא מונח היה מחובתו להכריז על האבידה ולמצוא את בעליה. ובסיום, החמאתי לו על התנהגותו הישרה.
לאחר כשנתיים נפגשנו שוב, היה זה בסמינר לתודעה יהודית, שאורגן על ידי אחת התנועות העוסקות בהפצת היהדות. החקלאי קידם את פני במאור פנים ובשמחה. הכיפה שהייתה על ראשו נראתה כמונחת שם באופן קבע, ולא כמזדמנת, ציציותיו השתלשלו החוצה וכל כולו – שומר מצוות. הוא הזכיר לי את אותו מעשה, ואמר: בוא תשמע את סופו של המעשה. אף שעברו שנתיים, הוא המשיך לספר את סיפורו כסיפור בהמשכים, כאילו זכר היכן בדיוק עצרנו:
מצבי הכלכלי הלך והדרדר, הגעתי עד לפת לחם ממש. את חובותיי לא יכולתי לפרוע. נאלצתי מחוסר ברירה להעמיד את אדמותיי למכירה. שלוש מאות אלף שקל היה המחיר המקסימלי, שהמודדים המתווכים והשמאים העריכו שיהיה ניתן לקבל תמורה הקרקע. היה זה מחיר טוב, וחיכיתי בסבלנות עד שיימצא לקוח שיהיה מוכן לשלם מחיר כה גבוה…
אך מה עשה הקב"ה? גרם להפצת השמועה כי האזור שבו מצויה הקרקע עומד להחליף את יעודו – מקרקע חקלאית לקרקע עירונית. בין לילה קפץ המחיר, וכעבור ימים אחדים מכרתי אותה בשלוש מאות חמישים וחמישה אלף שקל. חמישים וחמישה אלף מעל למחיר שהמעריכים העריכו. כעבור זמן קצר התברר שהייתה זו שמועת שווא. אלה שתיכננו את שינוי היעד של האזור חזרו בהם בגלל לחצם של אירגונים ותנועות חלקאיות והמחירים חזרו לרמתם ההתחלתית. כעבור חודשים אחדים, שבתי ורכשתי את אדמתי, לאחר שהחליפה מספר בעלים, ושילמתי עבורה שלוש מאות אלף שקל בלבד. נותרו בידי חמישים וחמישה אלף שקל עודפים, אשר אפשרו לי לשלם את חובותי ולהחלץ ממצוקתי…
הקב"ה מזמן לנו ניסיונות על כל צעד ושעל, אך יצר הרע מתעתע בנו ומנסה להניא אותנו מדרך הישר. אדם הזוכה לעמוד בניסיון שכרו מובטח, והוא עולה ומתעלה מניסיון לניסיון במסילה העולה בית אל…
(גיליון 'למען אחי')