וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע (כ"ח י')
שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה (רש"י)
הרב יעקב הייזלר
לפני כ 4שנים במלאות 75 שנה ליומא דהילולא של מרן הגאון רבי ברוך בער זי"ע מקמניץ שוחחנו עם נכדו ממשיך דרכו מרן הג"ר חיים שלמה ליבוביץ זצ"ל ר"י פוניבז' וקמניץ שניאות להקדיש לנו מזמנו היקר לאלפנו בינה אודות עוצם גדלותו וקדושתו של זקה"ק מרן ה"ברכת שמואל". ושמענו ממנו זכרונות נעורים כפי שחוה מקרוב בקודש פנימה במחיצת זקנו הגדול, לרבות דברים שקיבל ממקורות נאמנים ובהם מאביו הג"ר יעקב משה זצ"ל ר"י קמניץ.
"למרות שכבר עברו ע"ה שנים מאז הסתלקותו, אך דמותו הק' לא משה מנגד עיני וכאילו אך אתמול ראיתיו, למרות שהייתי ילד צעיר בהסתלקותו זכיתי לעקוב מקרוב אחריו, ולראותו בעת לימודיו ותפלותיו הזכות.
"זכיתי גם שזקה"ק נשא אותי עטוף בטלית על ידיו הק' כאשר נכנסתי לת"ת בהיותי בגיל חמש וחצי, וזאת למרות הדרך הארוכה מהבית לת"ת. זכרוני, שאאמו"ר ביקש באמצע הדרך מזקני ליטול אותי מידיו בכדי שלא אקשה עליו, אולם זקני לא הסכים וכך נשא אותי בידיו כל הדרך, וכאשר אאמו"ר הפציר בו שוב, נענה ואמר: סבי רבי נחום אמר לפני פטירתו שכל חייו התפאר שהוא עצמו הכניס את נכדו ברוך בער'ל לחיידר, וא"כ גם אני רוצה לעתיד לבוא להתפאר שאני הכנסתי את נכדי חיים שלמה לחיידר", וכך נשא אותי בידיו כל הדרך הארוכה עד לחיידר.
"שקיעותו בעת לימודו היתה מבהילה. ישנו סיפור מבהיל אותו סיפר הדיין דלונדון הג"ר אריה לייב גרוסנס זצ"ל כי בעת לימודיו בקמניץ, היה זה בימים בהם חפשו אנשים בעלי נתינות כפולה. לרא"ל שבא מלייפציג ללמוד בקמניץ היתה נתינות גרמנית ונתינות פולנית. והנה באחד הימים יושב הוא באכסניה שלו ושומע כי הגיעו לבית האכסניה ומחפשים אחריו. בעל האכסניה אמר כי כעת הוא בישיבה, וכשישוב ימסור לו כי חפשוהו ושיגש למפקדתם. הגרא"ל שהבין כי הוא נמצא בסכנה, קפץ מחלון האכסניה ושם פעמיו חיש אל ביתו של זקני.
"הרבנית אמרה לו כי זקני כעת מכין שיעור ואי אפשר להפריעו. רבי אריה ליב אמר לה שמדובר בפיקוח נפש, והרבנית נתנה לו להיכנס. רבי אריה ליב ראה את זקני שקוע ברשב"א וביקש ממנו לומר לו במה דברים אמורים. הגרא"ל התחיל לספר לו את המקרה. כשסיים, ביקש ממנו זקני שכיון שלא התרכז בדבריו שיחזור עליהם שוב, וכך היה חמש פעמים כשהגרא"ל חוזר, זקני מנסה להבין, אך אינו מצליח, היות והיה שקוע ברשב"א… סופו של דבר היה שזקני אמר לו בדמעות: "תסלח לי אבל אני שקוע ברשב"א ואיני מסוגל לצאת מהריכוז, תיגש לחדר השני שם נמצא חתני ר' ראובן ותאמר לו במה דברים אמורים, הוא יתן לך עצה טובה…"
"כך לימד זקני כי הראש לא יכול להתפנות לראות ולהבין דבר אחר חוץ מהרשב"א! אין מקום בראש לשום דבר אחר בעת הלימוד. אך יש כאן בחור צעיר עם בעיה אז הדמעות זולגות…
"חויה מיוחדת והשפעה עצומה היתה לבני הישיבה כאשר ראו את זקני שש ושמח כששמע סברא נכונה ראו עליו אושר עילאי כזה שהיה נראה שאין מאושר ממנו ופעמים שהיה מתרגש עד דמעות גיל. תלמידו הגדול הגר"ש היימן זצ"ל היה רגיל לספר לתלמידיו, שנכנס פעם לזקני, וכאשר הבחין בו זקני, שהיה שקוע אותה שעה בלימוד, קם ממקומו ואחז בידיו והחל לרקוד עמו… התבטא הגר"ש בעת שסיפר זאת: "בתחילה הייתי מופתע במדה שחשבתי שמשהו קרה לרבי, אולם כשהרבי סיים ריקודו, אמר לו: "כעת התחוור לי פשט ברשב"א אשר עמלתי עליו ג' ימים ברציפות".
"עובדה מעניינת ששמעתי מאחד התלמידים כי פעם טייל מרן הגרי"ז עם זקני באחד ממקומות הנופש, תוך כדי הליכתם פנה זקני להגרי"ז ואמר לו "האויר כאן מצוין", אמר הגרי"ז לזקני בתמיהה: "ר' ברוך בער, ממתי נעשיתם "מבין" באויר טוב", השיב לו זקני תשובה מפליאה "פה חושבים טוב בלימוד, וא"כ כנראה שהאויר גם טוב כאן", בשמעו זאת הגרי"ז לא פסק מלהתפעל איך שאצל זקני אם מחשבותיו התורניות מסתדרים לו הרי שמאליו האויר בסביבתו כבר נהיה לו טוב ומצוין. זוהי דוגמא לאדם השקוע בתורה וכל חייו עובדים וסובבים סביב תורתו.
כן שמעתי כי פעם שאלו את מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל: ב"ה יש היום הרבה תורה בכלל ישראל ובכל זאת איננו רואים שצומחים גאוני תורה כבשנים קודמות, מדוע? השיב הגר"ח: הגאונים בדור הקודם ראו את יגיעת התורה של רבי ברוך בער, ומי שראה את יגיעת התורה הזו נדבק ממנה וצמח וגדל לגדולות!
גדולי דורו העידו עליו שלא פחות מגדלותו בתורה, היתה גדלותו בקדושה…
"אכן, ניתן להאריך ולספר ללא סוף, אך נביא כאן מס' עובדות המלמדות על עוצם קדושתו.
"זקני היה מנותק כליל מכל דבר שהיה לו שייכות לעניני העוה"ז. לדוגמא, היתה לו זהירות עצומה שלא להביט בעיתון ואפילו בעיתון כשר. בני הבית ידעו שאסור בשום אופן להכניס עיתון לביתו. פעם קרה ומאן דהוא הכניס עיתון לחדרו, זקני ממש הזדעזע מכך, ובכדי שלא תהא לו שייכות לעיתון הוריד את העיתון מהשולחן על הרצפה בשרוול מעילו ולא רצה בשום אופן לנגוע ולהורידו בידו שלא להיטמא. אאמו"ר סיפר לי, שפעם שאלוֹ מה החשש לקרא בעיתון של אגו"י שנכתב ע"י יראי ה'? זקני ענה לו: "אמנם כותבים זאת אנשים חרדים, אך הם הרי צריכים להגיב על דברי החילונים ולשם כך מצטטים מהם דברים, וזה גופא מהווה בעיה רוחנית עבורי!"
"סיפור מופלא שמעתי, כשזקני נסע פעם מקמניץ לאחת הערים הסמוכות בעגלה, ועל ידו התיישב יהודי משכיל והחל לשאול אותו שאלות בענייני השקפה. זקני שהבין מיד שיש לו כאן עסק עם אחד שיש לו דעות פסולות, ביקש מיד מבעל העגלה לעצור את הנסיעה ולרדת מהעגלה, בהפטירו שאיננו מעוניין לשמוע דעות זרות אשר יכולות לחדור למוחו ולקלקל את נפשו, ויש לציין שזקני היה כבר בגיל מבוגר והיה צריך ללכת מהלך של שעה ארוכה רגלית, אך הוא לא שת לבו לכל זאת, העיקר שלא לשבת ליד בן אדם עם דעות זרות!
"המשגיח הגר"ש וולבה סיפר שזכור לו שבימי בחרותו כלתה נפשו לראות בזיו דמותו הק' של זקני ונסע לקמניץ לשבת, בליל שבת כשעברו כל התלמידים לומר גוט שבת ניגשו אליו בחורי הישיבה ואמרו לו שידע שזקני נותן יד לגוט שבת רק לטהור ואם אינו טהור שיזהר שזקני לא יתן לו את ידו ושלא יפגע מכך, והתבטא אז הגר"ש שחיל ורעדה אחזה בנפשו כשעמד מול דמות שמרגיש טומאה אצל הזולת.
"כן היה מספר הגר"ש וולבה, שכאשר נסע עם חבריו ממיר לקמניץ, כשבדעתם היה להיכנס לזקני. וכשהגיעו לקמניץ, נכנס אחד הבחורים לביתו ומיד ברח החוצה! הגר"ש וולבה שאל אותו לפשר הדבר, עד שהתברר שהבחור דפק על דלתו של זקני, וזקני בעצמו פתח לו את הדלת והבחור מרוב פחד ויראה כבוד מצורתו הק' ברח החוצה. וסיים הגר"ש וולבה: "דעו לכם: כל התמונות הם אפילו לא בבואה דבבואה ולא מתארות בשום מידה את מראהו הק' של זקני".
"יש עובדות נוראות למכביר איך היתה אימתו מוטלת על העיר קמניץ ואפי' גדולי הרשעים שבעיר היו פוחדים ממנו.
"כן, כבר נודע על הפלא הגדול שהרשעים נכנסו לקמניץ, אך הם לא נגעו ביהודי העיר כל, אדרבה זהם התנהגו עמנו בידידות ממש זכרוני, שהם היו יושנים בבית זקני ואף היו נזהרים לא להעיר את ה'ראבינר' משינתו. אמי סיפרה שפעם אף שאלוהו איזה סוג קפה הוא אוהב…. ורק לאחר פטירתו החלו המהומות בעיר ר"ל.
"שמעתי מת"ח אחד שלמד בבחרותו בקמניץ, שסיפר שהיה בזמנו אחד מאנשי הקהילה שהיה נמנה על חוגי הפשרנים, ועמד לפתוח בית ספר "תרבותי" בקמניץ. שלח אחריו זקני, שכל כולו היה להבה בוערת של תורה, והתחנן לפניו שיחזור בו מכוונתו ולא יעשה זאת, אך דבריו נפלו על אזניים ערלות ולא הועילו מאומה, עד שאותו אדם סיים את השיחה עם זקני באומרו: "רבי, לא יעזור לכם כלום! אני אפתח את ביה"ס!"
"כיון ששמע זקני כך – פשט את מעילו העליון, וישב על הארץ, ובכה בכי גדול – ויותר לא דיבר מאומה. והרשע גם הוא יצא מן הבית, ולמחרת היום לא קם ממיטתו!! ותהי כל העיר כמרקחה.
"עובדה נוספת: ליד הישיבה התגורר גוי שהציק לזקני ולבחורים. יום אחד עבר זקני ובני פמלייתו ברחוב, הגוי התנפל עליהם והכה אותם ואף משך בזקנו. כעבור כמה ימים מת אותו גוי מיתה משונה. הרבנית היתה מספרת שתקופה מסוימת אחרי אותו סיפור כשהיתה בשוק שמעה ב' נשים גויות מתקוטטות ביניהם ואחת קיללה את השניה שסופך יהיה כמו זה שהרביץ לראבינר.
"זכרוני, כאשר פעם ביקרתי אצל מרן הסטייפלר זי"ע, במהלך דבריו הוא סיפר לי בערגה אודות תקופה מסוימת שזכה לשמוע שיעורים מזקני, בתוך דבריו שוחח עמי על עוצם קדושתו ואף התבטא ואמר לי: "בדורנו, כבר אין בעלי מדרגה גבוהה של רוח הקודש, אמנם בדור הקודם אולי רבי ברך בער ידע מה קורה בשמים!
מואס בכבוד
"זקני היה מובדל ומופרש מכל עניני כבוד וכדו'. כשחזר מארה"ב שם פעל לטובת הישיבה, דיבר לפני תלמידיו דברי חיזוק ובין השאר אמר: "יש לי את הזכות לתבוע מכם, היו לי שם ביזיונות וסבלתי עבורכם נורא, בכל מקום שהגעתי נתנו לי כבוד".
וגופא דעובדה הכי הווה: אחד מתלמידיו ארגן לכבודו "דינר", ובמעמד הנדיבים שהתאספו התחיל אותו תלמיד להציג בפני הקהל את תאריו של זקני, את גדלותו בתורה וצדקותו. כששמע זאת התחיל להראות סימנים של חוסר סבלנות, כי בענוותנותו לא מסוגל היה לשמוע כל דברי השבח שהרעיפו עליו, ועם כל רגע שעבר נטרדה מנוחתו יותר ויותר, עד שפנה בקול לנואם ואמר "שקר הוא, אינו אמת, אין הנואם דובר נכונה"!
התלמיד כופף עצמו מיד, ולחש לאוזן רבו "רבי, הלא הגעתם לאמריקה כדי לאסוף כספים ולהתרים את הקהל לטובת הישיבה, וכאן באמריקה מוכרחים לדבר בשפה כזאת, אחרת אין שום סיכויים להצליח בדינר, וככל שירבו התהילות והשבחים כך יתרבו הסכומים שיתרמו". שמע זאת זקני, והניע בידו בתנועת ביטול באומרו דַבֵּר, אך מיד תפס בקצות שרווליו וחיפה בהם על שתי אוזניו כדי ששוב לא ישמע את דברי השבח והתהילה, וכך המשיך לשבת עד לסיום נאומו של התלמיד. מחזה זה חזר ונשנה בערב נוסף שערכו לכבודו, ולאחר גמר המסיבה כשהלך עם מלוויו לאכסנייתו דיבר בהתמרמרות רבה על הגורל המר שנפל בחלקו שכך מרעיפים עליו שבחים בלי גבול.
כשהגיעו לאכסניה דאג בעל הבית להזהירו מראש לבל יאכל מהדגים שהוגשו לשולחן, שכן הוא חושש שאינם טריים כ"כ, והם עלולים לגרום לו להרעלה. אך זקני לא שם לבו לדבריו ואכל מהדגים. בתום הסעודה הלך זקני לחדר שהכינו עבורו ועלה על יצועו למנוחת הלילה. אך כעבור זמן מסוים כשכל בני הבית כבר נמו את שנתם התעורר לפתע בעל הבית בשומעו קול של הקאה, הוא התקרב לדלת חדרו של זקני, ומיד התחוור לו כי האורח הוא המקיא. בראותו כך נכנס אליו בחרדה באומרו לו: "הלא הזהרתי את הרב לבל יאכל מדגים אלה". זקני ענה ואמר לו: "כלום אתם חושבים שאני מקיא בגלל הדגים, לא מיניה ולא מקצתיה, אני מקיא מכיון ששמעתי שבחים עלי, ומאז התחילו מעי להתהפך בקרבי מחמת בחילה וגועל מרוב השבחים שהמטירו עלי בימים האחרונים, עד כי חשתי צורך להקיא בגלל זה!"
פורסם במהבשר תורני תשע"ה