הוא נתקף בפחד איום: עם משה חייט אין פשרות. הוא ימחה בו! הוא יגער בו! באותו רגע הוא זרק את הסיגריה, ובהזדמנות הראשונה שהיתה לו ירד מהחשמלית, חזר לבית הנופש ברגל, ויותר לא חילל את השבת!

סיפר רבי שלום שבדרון סיפור ששמע מבעל המעשה:

היה יהודי שאביו היה רב בעיירה באירופה לפני מלחמת העולם השניה. באותה עיירה היו יהודים רבים שהתבוללו רח"ל. אחד מהם נקרא משה חייט. לימים, אביו נפטר, ומטבע הדברים כשישב שבעה היה יותר קרוב לקבל ולשמוע. כשהגיע רב הקהילה לנחמו, שכנע אותו לומר קדיש בימי השבעה, ואפילו הצליח לגרום לו לבוא לבית הכנסת לומר קדיש, גם לאחר מכן.

משה חייט הגיע לבית הכנסת במהלך ה'שנה' על אביו, והרב קירב אותו בחמימות עד שהפך לשומר תורה ומצוות. ברבות הימים משה נהיה לשם דבר בעיירה, כיון ששם עצמו למוכיח בשער של בני הקהילה. מי שהיה מדבר בקדיש, משה חייט היה מעיר לו. כשמישהו לא היה מתפלל כראוי, היה גוער בו., ולא נרתע מלקיים את מצוות התוכחה על כל עוול שנעשה.

הגיעו ימי הזעם, הנאצים החריבו את קהילות ישראל, והרגו יהודים לרבבות, אך בן הרב של אותה עיירה זכה להינצל מן המלחמה. אותו יהודי היה חולני לגמרי. הוא חלה כל כך, עד שלא התעניין כלל מה קורה בסביבתו. ולכן 'ועד ההצלה' שלחו אותו לשוויץ להחלים בבית הבראה מיוחד שהיה ממוקם בפסגות ההרים.

חלק מהיהודים שחיו באותה תקופה לא זכו במשך שנים  לראות שבת אמיתית מהי, לפגוש יהודים של צורה לאחר שהקהילות המפוארות באירופה נכחדו כמעט כליל. זהו דור שאי אפשר לדון אותו כלל. שבת אחת החל להרגיש שכוחותיו שבים אליו. וכיון שכך, חפץ מאוד לעשן סיגריה. מרוב תאוותו הגדולה לא שלט בעצמו, ועישן סיגריה בעיצומה של שבת קודש רח"ל. עבירה גוררת עבירה, ואחריה הוא עישן עוד סיגריה.

בעמק הסמוך הייתה עיירה, ובינה לבין בית הנופש פעלה חשמלית, שבה היו נוסעים הנופשים לשוק של העיירה כדי לקנות מוצרים שלא הובאו לבית ההבראה. כיון שהיצר השתלט עליו, והוא חשק בסיגריה נוספת, הוא מצא את עצמו עולה לחשמלית ונוסע בעיצומה של שבת קודש לעיר רח"ל.

הוא הגיע למטה לשוק, הסתכל מבעד לחלון החשמלית, וראה שעומד מולו, בכניסה לשוק לא פחות ולא יותר: משה חייט.

משה חייט עומד ומסתכל עליו! משה חייט נמצא כאן בשוק, ועוד רגע הוא יתפוס שיושב לפניו בנו של הרב, נוסע בחשמלית ומעשן סיגריה בשאבעס!

הוא נתקף בפחד איום: עם משה חייט אין פשרות. הוא ימחה בו! הוא יגער בו!

באותו רגע הוא זרק את הסיגריה, ובהזדמנות הראשונה שהיתה לו ירד מהחשמלית, חזר לבית הנופש ברגל, ויותר לא חילל את השבת!

כך סיפר בעל המעשה לרבי שלום שבדרון.

שאל אותו ר' שלום: "אמור לי ידידי, האם ראית את משה חייט מאז?"

"לא ראיתי אותו שוב", ענה היהודי.

על פי ההגיון, יש סיכוי שמשה חייט שרד את המלחמה?

האיש החוויר כסיד: "מעולם לא חשבתי על כך. לא. אין סיכוי. משה חייט היה בגיל של אבי. את הזקנים הנאצים לקחו ראשונים, וגם אם לא הרגו אותו מייד, אין סיכוי שהוא שרד את המלחמה".

"אז תסביר לי", ביקש ר' שלום, "מה הוא עשה בשוק בשבת?"

האיש נבהל: "אינני יודע. לא חשבתי על זה מעולם!"

אמר לו רבי שלום: "אסביר לך: חכמינו אמרו 'כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו'. אביך הוא שהחזיר בתשובה את משה חייט, והנה פתאום רואים בשמים שהבן שלו מתדרדר, ומי יודע עד איזה שאול תחתית הוא יגיע.  לכן שלחו את אותו בעל תשובה מגן עדן. משה חייט אכן היה בשוק! הוא ירד לעולם הזה כדי להציל את בנו של מי שהחזיר אותו בתשובה.

(מאת הרב שלום שוורץ שליט"א)