בציבור אני מוכר בתור מנהל תלמוד תורה קשוח, אבל בעל הישגים. הכלל מעידים שבכל מקום שאני מגיע אליו הרמה של התלמידים בלימוד ובמשמעת משתפרת פלאים. בתור מנהל תלמוד תורה בעל שם פנו אליי מעיירה מתפתחת, כדי שאנהל את תלמוד התורה החדש שנפתח במקום.
בתחילה לא רציתי לקבל את המשרה, אבל לאחר שנפגשנו והם לחצו עליי ואף הציעו שכר גבוה – הסכמתי לקבל את המשימה ולנהל תלמוד תורה בעיירה מתפתחת. התלמידים עם הזמן למדו להכיר אותי, ואכן הרמה הלימודית – ולא פחות מכך המשמעת הקפדנית – השתפרו. אבל בכל מקום יש יוצא מהכלל…
בתלמוד התורה היה מלמד בשם אהרון, שהיה שונה מכל המלמדים. הוא היה מופיע בלבוש מרושל ומדבר עם התלמידים בשפה חברית. מההתחלה לא אהבתי את התנהגותו, אבל ההורים די חיבבו אותו ואף ביקשו שילדיהם ילמדו בכיתתו. לא הבנתי מה הם מוצאים בו. די סלדתי ממנו וחיפשתי דרך להחליף אותו במלמד אחר. מידי פעם הוא היה מאחר. הייתי מתרה בו שיגיע בזמן, והוא בחביבות שלו היה מתנצל ומצפה שנעבור לסדר היום.
הנהגתי הנהגה בתלמוד התורה, שכל מלמד יכין עד יום רביעי דף קשר עם דברי תורה להורים. בתחילה כל המלמדים עמדו בזמנים, אבל לאחר תקופה לא ארוכה אהרון לא הכין את החומר הנדרש. קראתי לו אליי למשרד. המלמדים האחרים הבינו שאהרון נקלע לצרה, והם הכינו וצילמו את החומר כדי לעזור לו לעמוד בזמנים.
לא הבנתי מדוע כולם אוהבים אותו כל כך, אבל זה מה שמנע ממני לפטר אותו.
המבנה של תלמוד התורה היה קטן וצר מלהכיל את התלמידים. ביקשנו אישור להרחבת המבנה, ואכן תוך פרק זמן ניתן האישור והתחלנו במשימת גיוס הכספים עבור ההרחבה. לאחר חיפוש תורם ושיווק תלמוד התורה, נמצא יהודי עשיר שחיפש מקום לתרום לו את כספו. לשם כך הוא ביקש להגיע לתלמוד התורה ולהתרשם מהמקום. כינסתי את כל צוות המלמדים וביקשתי בתוקף שביום הביקור של העשיר לא יהיו טעויות, וכל אחד יעשה את תפקידו על צד הטוב ביותר.
הברקנו את תלמוד התורה, דיברנו עם הילדים והדרכנו אותם איך להתנהג כשהעשיר והצוות שלו יגיעו, הסברנו שלא בטוח שלכולם תהיה כיפה על הראש והזהרנו לא לשאול שאלות מיותרות.
ציפיתי בקוצר רוח ליום הביקור. יום הביקור הגיע. העשיר היה מלֻווה בצוות רחב, והם עברו בין הכיתות והתרשמו מהילדים הנפלאים. מידי פעם הגיחו קולות מוזרים מכיתתו של המלמד אהרון. לא ידעתי את פשרם, אבל קיוויתי שהביקור יעבור בשלום. לקראת סוף הביקור עברנו ליד כיתתו של המלמד אהרון, שעדיין נשמעו מתוכה קולות. העשיר רצה להתרשם גם מכיתת הלימוד של אהרון. פתחנו את הדלת, ולחרדתי נגלה לפנינו מראה מחריד:
המלמד אהרון היה רכון על הרצפה בעמידה על ארבע, ממש כמו חיית מחמד. הילדים קפצו על גבו בשובבות וצחקו במלוא גרונם, והמלמד צחק יחד איתם. אחד הילדים שם לב שנכנסנו וצעק בקול: "תראו, הנה אנשים בלי כיפה על הראש!" הילדים צחקו. המלמד אהרון הביט לכיווננו וחייך את החיוך המעצבן שלו. הוא עמד על רגליו ולחץ בידו המלוכלכת מאבק את ידו של העשיר. ליבי רתח מזעם, פניי האדימו מעצבים והרגשתי שגם האוזניים שלי הסמיקו מהבושה והכעס שבהם הייתי נתון. הביקור הסתיים, ומיד קראתי למלמד אהרון להגיע למשרדי.
המלמד פתח את הדלת וחייך את החיוך המעצבן שלו (מבחינתי). צרחתי עליו והשלכתי לעברו מילים קשות ופוגעות. כל תלמוד התורה שמע את הצרחות שלי, ובסיומן פיטרתי אותו תוך שאני מוודא שכולם שומעים את דבריי. אהרון היה נראה מופתע מהפיטורים, אך הוא לא אמר דבר. הוא אסף את חפציו ויצא בראש מורכן מתלמוד התורה.
לאחר ימים מספר בתי הקטנה לא חשה בטוב. תוך כמה שעות עלה חום גופה והחלטנו לקחת אותה לבית החולים. הרופאים בדקו אותה והזעיקו את הרופא הבכיר, והוא גילה שתקף את בתי בת השנתיים חיידק מסוכן. מצבה הרפואי החל להתדרדר.
באותם רגעים ידעתי שפגעתי ביהודי ועליי להתנצל. נסעתי לביתו של אהרון, והוא פתח את הדלת. סיפרתי לו על מצבה של בתי, ובדמעות ביקשתי ממנו שימחל לי על התנהגותי. הוא אמר שפגעתי בו קשות והוא אינו מבין למה פיטרתי אותו. הוא בסך הכול מילא את תפקידו, לחנך ילדים, אלא שהוא עשה את זה בדרך שלו. הוא אמר שייקח לו זמן להוציא את מה שיש לו בלב. לאחר שביקשתי ממנו שוב סליחה, הוא מחל לי בלב שלם.
חזרתי לבית החולים, וכשהרופאים אמרו שמצבה של בתי משתפר ידעתי שהמחילה של המלמד אהרון הייתה שלימה.
בתי החלימה, ואני שבתי לתלמוד התורה. לאחר שעות מספר קיבלנו את הבשורה המתוקה: העשיר החליט לתרום לנו את הכסף להרחבת תלמוד התורה, והוא מעוניין להגיע לביקור נוסף בעוד יומיים. כעבור יומיים הוא הגיע מלֻווה ביועציו. הוא עבר בין הכיתות, ולהפתעתי שאל: "איפה המלמד שראיתי רכון על הרצפה והילדים משחקים איתו ונהנים מכל רגע? תדע לך, אדוני המנהל, שרק בגללו החלטתי לתרום את הכסף לתלמוד התורה שלכם. אף פעם לא ראיתי גישה מיוחדת כל כך, המאפשרת לילד לצמוח באווירה שונה".
הייתי בהלם, לא ידעתי מה לענות. לא רציתי לומר שפיטרתי אותו, והשבתי שהמלמד אכן אדם מיוחד. גם ההורים שאלו הרבה על המלמד אהרון ולא הבינו למה הוא פוטר. כעת גם אני מכיר את האדם הזה ויודע אילו מידות נעלות יש לו. לא אמרתי מילה רעה עליו ועל הסיבה לפיטוריו, וקיוויתי שאף על פי שהוא מצא תלמוד תורה אחר ללמד בו הוא ישוב ללמד בתלמוד התורה שלנו. הבנתי שמלבד להיות תלמיד חכם, לא פחות חשוב להיות בן אדם.
(גיליון 'משכן שילה' על פי שיעורו של הרה"ג אפרים שהרבני שליט"א)
