יעקב א. לוסטיגמן
בעקבות הראיון שפרסמנו בשבוע שעבר, עם הרב אהרן ידלר, ובסיומו הובא מכתבו המרגש של הרב ישראל היימן, התקבלו במערכת 'לקראת שבת' תגובות נלהבות ונרגשות מקוראים רבים, שהודו מקרב לב על החיזוק האדיר שתרם להם המכתב בו מספר הרב היימן על צעיר שזה עתה החל את צעדיו הראשונים בעולם התשובה, וכבר זכה להתגבר על הניסיון הקשה שהוצב בפניו, כשוויתר על הזדמנות להרוויח סכום כסף נאה שיכול היה לסייע לו בכיסוי חובות העבר הרובצים על צווארו, ובמקום זאת החליט לוותר על העבודה שהוצעה לו, ולחזור ללימודיו בישיבת 'אור החיים' בראשותו של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א.
לנוכח האמור החלטנו לפנות לרב היימן עצמו, ולשמוע מפיו, מכלי ראשון, על הפעילות הענפה המבוצעת בישיבת 'אור החיים', על ידי צוות נרחב של פעילי 'אחינו'.
"לפני שלושה חודשים נקראתי אל הדגל, והתמניתי לעמוד בראש פרויקט החונכים של 'אחינו' בישיבת 'אור החיים' בירושלים", הוא מספר, "האמת שהופתעתי. הניסיון הרב שצברתי בפעילות הקירוב לא הכין אותי בכלל לקראת מה שראיתי בישיבת 'אור החיים'. זה לא דומה בשום צורה שהיא לישיבות למתחזקים שהכרתי עד עכשיו. זה עולם שונה לחלוטין. זה בית מדרש ענק עם למעלה מ-400 בחורים, רובם כבר נראים כחרדים מבטן ומלידה לאחר העבודה הרבה שנעשתה אתם על פי הכוונתו של ראש הישיבה שליט"א.
"אבל בגלל הגודל העצום של הישיבה, היתה להם בעיה עם הטיפול בבחורים החדשים. אחוז מאוד גבוה מהבחורים החדשים נשרו מהישיבה, פשוט נעלמו. הם עשו דרך מאוד לא פשוטה כדי להגיע לכאן וכשכאן הם מרגישים שהם לא מצליחים בלימוד ואין מי שידריך אותם בנבכי הסוגיות לפחות בתחילת הדרך, הם חושבים שאולי הם עשו טעות, והגיע הזמן לחזור הביתה ולחיים שהיו להם קודם לכן.
"מצד שני, אי אפשר לשלוט בכל מה שקורה. הישיבה גדולה מכדי שיוכלו לטפל אישית בכל בחור, ולכן הם קראו לארגון 'אחינו' וביקשו את העזרה שלנו.
"כאן אני נכנסתי לתמונה לאחר שמוניתי לעשות זאת מטעם ארגון 'אחינו' לפי בקשתה של הנהלת הישיבה. התחלנו למפות את רשימת התלמידים, התחלנו מהבחורים החדשים והצמדנו להם חונכים, גם מקרב האברכים בוגרי הישיבה וגם מקרב פעילי 'אחינו' הוותיקים, וכך התחלנו לעבוד איתם, לבדוק מה המצב שלהם, וללמד אותם איך לומדים גמרא.
"מיד בתחילת הדרך נתקלתי בבחור עם שאיפה אדירה להצליח בלימוד הגמרא, אבל הוא לא באמת הצליח להבין מה הגמרא אומרת. ישבתי אתו ובתוך זמן קצר מאוד הבנתי שהבחור סובל מקושי משמעותי ביכולת הקריאה. במילים פשוטות: הוא פשוט לא יודע לקרוא.
"ראיתי שהוא מוכן לעשות הכל כדי להצליח. שאלתי אותו אם הוא רוצה ללמוד לקרוא והוא שמח מאוד. הלכתי למלמד של הילד שלי בחיידר, וביקשתי ממנו שייתן לי חומר ללימוד הקריאה. המלמד אכן נהג בי עין טובה ונתן לי קובץ עם מאות עמודים, הוצאתי מתוכם את הדפים הרלוונטיים לקשיי הקריאה של הבחור, והדפסתי לו שש חוברות. עבדתי על זה שעות ארוכות, ולאחר מכן הבאתי לו את החוברות והוא למד ושינן לפי הסדר. בתוך זמן קצר מאוד הוא התחיל לקרוא. עכשיו כבר יש עם מי לדבר. הבחור פשוט פורח ומצליח בלימוד.
"אבל גם בחורים שיודעים לקרוא, שזה כמובן הרוב המוחלט, צריכים הרבה מאוד עזרה בתחילת הדרך. הם צריכים להבין מה זה גמרא, מה היא באה לעשות, למה היא כל הזמן שואלת שאלות, איך קוראים שורה בגמרא, מתי זאת שאלה, מתי זה תירוץ, מתי הגמרא מביאה ראיה ואיך היא פורכת אותה. צריך גם להסביר להם למה בכלל אנחנו צריכים לעבור את כל התהליך הזה, למה שהגמרא לא תגיד לנו מיד מה ההלכה וזהו".
- רואים תוצאות או שזה לוקח זמן רב?
"ברוך ה' אנחנו רואים תוצאות באופן כמעט מיידי. הפרויקט יצא לדרך לפני כשלושה חודשים, וב"ה ההצלחה מסחררת. הבחורים עומדים בתור כדי להיכנס לפרויקט שלנו, כולל בחורים שכבר נמצאים חצי שנה בישיבה ואפילו יותר, ועדיין לא הצליחו להתחבר באופן מוחלט ללימוד הגמרא. הם רוצים להבין, רוצים עזרה, ואנחנו משתדלים לעזור כמיטב יכולתנו".
- כמה זמן משקיעים בכל בחור כזה שנכנס לפרויקט שלכם?
"זה מאוד משתנה מבחור לבחור. בדרך כלל אנחנו נותנים לכל בחור שעת לימוד אחת ביום עם חונך. כמובן שמספר החונכים שלנו מוגבל, ובהתאם לכך יש תור ארוך של בחורים שרוצים להצטרף לפרויקט וממתינים עד שיבוא תורם.
"חלק מהעבודה שלי זה גם לבדוק מה קורה עם הבחורים, ולזהות את אלו שכבר בשלים להמשיך לבד. לפעמים בחור צריך שבועיים של לימוד עם חונך כדי להיכנס קצת לעניינים ולאחר מכן הוא יכול להמשיך עם חברותא אחר, ולפעמים זה לוקח חודשיים או שלושה. כל אחד והקצב שלו. ברגע שאנחנו רואים שהבחור מתחיל להיות בשל, אנחנו מורידים לו לשעתיים בשבוע ואפילו שעה בשבוע, רק כדי לעקוב אחריו ולוודא שהוא אכן עומד בציפיות ועולה על דרך המלך. אנחנו היינו שמחים להשקיע יותר, אבל כאמור יש עוד בחורים שממתינים בתור וגם בהם אנחנו צריכים להתחשב".
- מה אתה שומע מהבחורים הללו? מה גורם להם לעזוב הכל ולהחליט יום אחד שהם נכנסים לישיבה?
"כל בחור מביא אתו סיפור שונה לחלוטין מכל מה ששמעת עד כה. לכל אחד יש את העולם הפנימי שלו ואת המניעים האישיים שלו. בדרך כלל הם פשוט רוצים להתחזק, הם מרגישים ריקנות וחוסר סיפוק בעולם שמחוץ לישיבה, ולאחר שבדקו וחקרו החליטו לעשות את הצעד הלא פשוט הזה.
"אני יכול לספר לך על אחד הבחורים שזכיתי ללמוד איתם כאן ב'אור החיים'. בחור בן 27, למד בבית ספר, למד בתיכון, עשה צבא ויצא לעבודה. הכל הסתדר לו לא רע. הוא הצליח בחיים ולא היה חסר לו משהו מיוחד. אבל תמיד קיננה לבלבו השאיפה ללמוד גמרא. הוא רצה לבדוק מה זה. הוא היה יהודי מאמין והבין שזה תורת ה', ולכן היה חשוב לו לפחות לנסות ללמוד.
"באחד המבצעים האחרונים שהיו, הוא היה בשטח כינוס יחד עם רבבות חיילים אחרים, וידע שבקרוב מאוד הוא אמור להיכנס לזירת הלחימה.
"הבחור הזה מספר לי שהוא חשב אז על העתיד שלו, והבין שיש סיכוי שהוא ימות חלילה, ולאחר מכן יעלה לפני בית דין של מעלה ויצטרך לתת תשובות. "חשבתי לעצמי", הוא אמר לי, "מילא אבוא לבית דין של מעלה ואגיד להם שניסיתי ללמוד גמרא ולא הצלחתי. חצי צרה… אבל לבוא לשם ולהגיד להם שאף פעם לא ניסיתי??? איזו בושה!!".
"מאז התחזקה בלבו השאיפה להיכנס לישיבה, ולפני כמה חודשים הוא החליט לעשות מעשה. סגר את העסקים, עזב הכל, שאל איפה הישיבה הכי טובה לבעלי תשובה. אמרו לו 'ישיבת אור החיים'. לא עברו ימים אחדים והוא כבר היה כאן, ישב בבית המדרש ובה בגמרא.
"הבעיה שלא כל כך עזרו לו, הוא בחור מוכשר אז הוא ניסה לבד וגם קצת למד עם חברותא, אבל לא הצליח להתחבר. הוא כבר חשב לעזוב את הישיבה, כי הרי השאיפה שלו היתה לנסות. הנה, הוא ניסה, לא הצליח, הגיע הזמן להמשיך הלאה בחיים.
"בדיוק אז נכנסו לכאן, ומשמים זכיתי לקבוע אתו חברותא, שעה אחת מדי יום. ראיתי שהוא לא מתחבר, ישבתי אתו ולאט לאט הולכתי אותו בין נבכי הסוגיה, הוא התחיל להבין את ההיגיון שבדברים, את הסדר שיש בתוך כל הטקסט הזה שנראה כל כך מבולגן ולא קשור. הוא נדלק. היום הוא לא מעלה על קצה דעתו לעזוב את הישיבה: "פה אשב כי איוויתיה", הוא אמר לי. "זה המקום שלי!".
1/556
