הוא התנה את הסכמתו בהתחייבות מפורשת של הרב שהקב"ה באמת ידאג לו. "איני מכיר אף אדם דתי, רק את כבוד הרב"- טען- "אם הרב מתחייב שלא אנזק וידאגו מן השמיים לפרנס אותי, אני שומר שמיטה". הרב החליט להתייעץ עם מרן הרב אלישיב זצ"ל. תשובתו היתה: "אינך יכול להבטיח! תוכל להתחייב שהוא יראה סייעתא דשמיא מרובה, ושהקב"ה בוודאי יעזור לו"

"בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ" (דברים כ"ח ד')

מצות שמיטה מעניקה לנו לראות במו עינינו את שכרם של התולים בטחונם בקב"ה, ואת העובדה שכשמתאמץ האדם לעשות את דבר ה', אין הוא צריך להיות מודאג בגין פרנסתו, ומן השמים ידאגו לכלכלו.

בספר "אמונה שלימה" מסופר כי רבי שלמה זלמן גרוסמן שליט"א, המרא דאתרא בעיר אלעד, כיהן בשנת תש"מ כרב בקעת הירדן. באחד משיעוריו דיבר על ענין שמיטה והרחיב את הדיבור בענין הביטחון- "וכי תאמרו מה נאכל".

אחד הנוכחים, חקלאי בשם אפי, אדם מוכשר ובעל יכולות גדולות, התפעל מן הדברים, עד שקם והכריז: "כבוד הרב, אם תבטיח לי שיתקיים בי הכתוב, אשמור שמיטה!"

כדי להבין את הרקע לאותה הכרזה, יש לדעת שכל החיים בבקעת הירדן התבססו על חקלאות. משום כך שאל אותו הרב: "ומה תעשה בשנת השמיטה?". אפי הרהר מעט והכריז שהוא מתכוון ללמוד קצת ולעבוד כמרכז המשק, תפקיד התנדבותי שאינו כרוך בשכר.

הוא חזר והתנה את הסכמתו בהתחייבות מפורשת של הרב שהקב"ה באמת ידאג לו. "איני מכיר אף אדם דתי, רק את כבוד הרב"- טען- "אם הרב מתחייב שלא אנזק וידאגו מן השמיים לפרנס אותי, אני שומר שמיטה".

הרב גרוסמן חשש מן האחריות. הוא ידע שיש דעות ששמיטה חיובה מדרבנן, וממילא ההבטחה אינה שייכת בימינו. לפיכך החליט להתייעץ בענין עם מרן הרב אלישיב זצ"ל. תשובתו של הרב אלישיב היתה: "אינך יכול להבטיח! יש הסבורים שההבטחה מיועדת לכלל ישראל ולא ליחידים. בכל זאת תוכל להתחייב שהוא יראה סיעתא דשמיא מרובה, ושהקב"ה בוודאי יעזור לו".

הרב חזר עם הדברים לאפי, התשובה סיפקה אותו, והוא החליט לקיים את השמיטה כהלכתה.

ההכרזה הדרמטית התקבלה בבקעת הירדן בהפתעה מוחלטת, ובהמשך – בקיתונות לעג ובוז. החברים היו מבקשים מאפי שוב ושוב את כלי העבודה שלו- את הטרקטור, את המלגזה ואת הציוד היקר שעמל לקנותו. הוא שאל וקיבל פסק הלכה, שאסור לו לסייע בידי עוברי עבירה, וכשאמר זאת לחבריו כינו אותו בכינויי גנאי שונים.

שנת השמיטה חלפה לבסוף. בסיומו של צום גדליה שתו הרב ואפי 'לחיים' על הנסיון האדיר שהסתיים בהצלחה.

כעת הגיע הזמן להכין את השדות לקראת השנה הבאה.

הנוהל המקובל היה שהזרעים ניתנים על ידי הסוכנות כהלוואה, ובסוף השנה משלמים עליהם. אלא שזמן הזריעה מוגבל, וכן כמות הזרעים, וכשאפי מגיע בד' תשרי, הוא נענה ביבושת שתם זמן הזריעה, ואין אפשרות לקבל עוד זרעים.

אפי נדהם. הוא ניסה להפעיל קשרים, אך השנה החולפת לא היטיבה עם קשריו החברתיים, והוא החל להפנים שגם השנה לא יוכל לזרוע בזרעי הסוכנות. לבסוף הגיע לחבר אחד בין עובדי הסוכנות, הלה דיבר איתו גלויות: אפי, האמת היא שלא נותרו לנו בכלל זרעים, למעט כמות גדולה של זרעים גרועים של סלרי. אני לא נותן להם הרבה סיכויים, אבל במקום לזרוק אותם ישירות לפח, לא אכפת לי לתת לך אותם בחינם.

בלית ברירה לקח אפי את זרעי הסלרי, וזרע את כל השדות שהיו לו. הוא זרע כמויות ענק של סלרי, בלי שום פרופורציה לביקוש.

עד מהרה נדהמו כולם לראות את השדות שלו. זרעי הסלרי הפגומים הניבו יבול בעל ממדי ענק, פי שלושה מן הגודל הרגיל! כל שדותיו התמלאו בסלרי שעבר את גובה המותנים!

הרב גרוסמן שראה גם הוא את כמויות הענק, התחיל להיות מוטרד בעצמו מן הכמות האדירה. זו היתה כמות גדולה כל כך, עד שהיה אפשר להאכיל את כל מדינת ישראל בסלרי בלבד במשך חודשיים!

"מה תעשה בכל כך הרבה סלרי?"- שאלו כולם, ואפי ענה בבטחון: "אני את שלי עשיתי. הקב"ה יעשה את שלו!"

ביום בהיר קיבל הרב מאפי הזמנה דחופה להגיע לביתו. אפי המתין לו שם בעיניים בורקות, וסיפר שזה עתה התקשר אליו החבר שנתן לו את זרעי הסלרי ושאל: "תגיד לי, אפי, אתה זוכר את זרעי הסלרי שנתתי לך? עשית איתם משהו?"

– "אתה שואל אם עשיתי משהו?"- השיב לו אפי- "אני אוכל סלרי, נושם סלרי, ישן סלרי… כולם קוראים לי כאן 'מר סלרי'."

-"יש לך כמות גדולה?"

-"כמה שתרצה!"

-"מצוין!" – ענה הפקיד- "מחיר סלרי בשוק הוא חצי דולר. אתה תוכל למכור כל ראש סלרי בשלושה דולר, ואם תרצה ישלמו לך גם ארבעה וחמישה דולרים לכל ראש סלרי!".

-"מה קרה?"- נדהם אפי.

והפקיד ענה: "בשבועיים האחרונים פקד את אירופה גל קור. הכל קפא ואנשים אינם יוצאים מן הבית. כולם רוצים להתחמם ולאכול מרק חם, אבל אי אפשר לאכול מרק בלי טעם של סלרי, ובאירופה המשותקת אין סלרי כי כל היבול קפא. יש דרישה עצומה לסלרי. בעלי החנויות ורשתות השיווק באירופה מתחננים לסלרי.

"אפי אתה מגייס עובדים ככל שתוכל, ואני משיג לך צי של מטוסים לכל רחבי אירופה- לאנגליה, להולנד, לבלגיה, לצרפת ולכל מקום שרק נצליח".

תוך ימים ספורים עבדו בשדותיו של אפי מאות פועלים- יהודים מהבקעה וערבים מהכפרים. הם עבדו יומם ולילה עבור המבצע הגדול. צי של משאיות המתין לעלי הסלרי הקטופים, ושנע אותם לנמל התעופה, ומשם לכל רחבי אירופה.

באזור חג הפורים הסתיים המבצע הגדול, וכשהרב גרוסמן בקש לרכוש סלרי לפסח, כבר לא נשאר לאפי עלה אחד…

אפי התעשר וקנה מכונית מפוארת. הוא קרא לה 'קדילק של שביעית', והסביר שהוא עושה את זה כנגד כל קיתונות הבוז שספג בגלל השמיטה שלו- כדי ששם שמים יתקדש, ויראו מה סופה של שמירת שמיטה. בהמשך קנה סוסה ערביה במחיר מפולפל, וגם אותה כינה 'סוסה של שמיטה'.

קידוש שם שמים כתוצאה מאותו מעשה היה מופלא, בכל מקום היה עומד אפי ומכריז ברבים: "ראו את הרווח הגדול של שומרי שמיטה!".

בשנים מאוחרות יותר קרב הסיפור את אפי עצמו אל אביו שבשמים יותר ויותר. כיום הוא תלמיד חכם המוסר שיעורים לרבים!

זכה אותו יהודי שהלך בנחישות נגד הזרם, ובזכות אמונתו התמימה הגיע לדרגות רוחניות עצומות!

(מתוך הספר הנני בידך)