היה צלם עיתונות עם הרבה ותק, היו לו הרבה קשרים במקומות הנכונים, הוא ידע לאיפה כדאי ללכת, למי כדאי לתת תמונות ובאילו כלי תקשורת לפרסם את התמונות. במלחמת ששת הימים הוא קיבל רשיון ללכת לקו החזית. צלם עיתונות בקו החזית, זו פסגת החלומות של כל צלם מקצועי… כמה פעמים הוא היה צריך להגיד וידוי ושמע ישראל… חיילים מימינו ומשמאלו נפלו, הוא היה צריך לשכב על הארץ, להיכנס לתעלות… תוך כדי שהוא שם, הוא חשב לעצמו: מה כדאי כל העסק הזה אם אני לא אצא מכאן חי?!
בסוף הוא יצא בריא ושלם עם אלפי תמונות. הוא היה בטוח שהוא עשה את עסקת חייו, התמונות האלו שוות מיליונים! הוא ימכור אותם לבי. בי. סי. ולעוד כל מיני רשתות, על כל תמונה הוא יקבל אלפי דולרים! לא רק את הילדים שלו הוא יכול לחתן, גם את הנינים הוא יכול לחתן!!
הוא חזר מהמלחמה, דבר ראשון שהוא עשה – הלך לפוטו לפתח את התמונות. הדור הצעיר אולי כבר לא יודע מה זה, אבל פעם בשביל לצלם במצלמה היה צריך להכניס פילם לתוך המצלמה, ועל הפילם נצרבות התמונות. הוא מגיע שמח וטוב לב לפוטו, ופתאום מתברר: הוא שכח לשים פילם במצלמה!! שוד ושבר! אין פילם, הכל היה רק פלאש, לא נשאר כלום!!
את המשל הזה אמר ר' שלום לקצינים בדרשה שדרש אחרי ששת הימים: פילם הם כנגד הלב – בן אדם יכול לצלם תמונות הכי טובות, אבל אם אין פילם, ס'איז האלץ גאר נישט. לא נשאר כלום. פלאש וגמרנו!!! אמר ר' שלום: יהודי יכול לשמוע דרשות חוצבות להבות אש, לשמוע שיחות מוסר, אפשר לראות ולשמוע, אבל אם אין לב, שום דבר לא נקלט!! ממשיכים הלאה!!! וכשיש לב – כשהלב עובד, אז שומעים!!
וזה דבר גלוי לעין: ישנם הרבה ששומעים וחוזרים בתשובה, ויש כאלה ששומעים וכלום לא קורה. למה? זה נשאר לידם! אין להם לב לשמוע ולהבין! צריך לב, ובלי לב לא עוזר לשמוע. צריך הכנה של לב!! ואכן אחרי מלחמת ששת הימים היה חיזוק גדול, אנשים התפעלו מכל הנסים הגדולים שהתרחשו שם, אנשים רבים התעוררו, הרבה חיילים צעקו שמע ישראל, התעורר בהם הניצוץ היהודי – אני זוכר מה שהיה אז – אבל הכל כבה, זה לא החזיק! לא תפס מספיק! מה עשה הקב"ה? כמה שנים אח"כ הגיעה המכה הכואבת של מלחמת יום כפור ועשתה זעזוע גדול! ואז התחילה תנועת התשובה העממית.
מה המיוחד ביתרו ששמע וזכה, יותר משאר האומות ששמעו? – "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב"? – אכן הם שמעו, אבל לא היה להם פילם – לא היה להם לב לקלוט, וכשאין לב לא עוזר לשמוע!!
הרגשת הלב אצל גדולי ישראל, אנשים גדולים שהעמידו את כלל ישראל, עיקר גדילתם היתה על ידי שהיה להם לב שומע; לב מבין, והם ידעו לתרגם את זה למעשה:
איש האלוקים – המשגיח ר' חצק'ל לוונשטיין זצ"ל, איש האמונה, שהעמיד דור שלם שחי עם אמונה והשגחה פרטית – איך התחילה גדילתו וצמיחתו? מהיכן הוא הגיע לבית מדרש הגדול של קלם? הוא הגיע ממשפחה חסידית בוורשה, לא היה להם כסף בבית, ובתור ילד בן שתים עשרה, שלוש עשרה, ארבע עשרה, הוא היה עושה משלוחים, הולך מפה לשם, מביא לזה פרחים ולשני דבר אחר, עולה ויורד שתי קומות, שלש קומות, זה היה עיסוקו לפרנסת משפחתו.
יום שישי אחד בסוף שבוע עבודה, כשכל הפדיון השבועי שלו בכיס, הוא הלך למקוה ומישהו גנב לו את כל הפדיון השבועי – עבודה של שבוע שלם, הכל הלך לריק, כל מה שהוא הרויח! מה אנחנו היינו עושים כשהיה קורה לנו דבר כזה? כשאחרי שבוע עבודה גונבים לנו את כל המשכורת במקווה ביום שישי? היינו מקבלים על עצמנו קבלה – איזה קבלה? או שלא הולכים יותר למקווה, או שלכל הפחות לא הולכים למקווה עם כסף!! ובזה היה נגמר הסיפור.
אבל ר' חצק'ל היה לו לב! הוא תפס טוב, הוא קרא את הענין כמו שצריך, הוא אמר לעצמו: חצקל'ה חצקל'ה, תראה מה זה עולם הזה – שבוע שלם אתה עולה מדרגות, יורד מדרגות, הולך, מזיע, ויום אחד – ברגע אחד הכל נעלם!!! ויש כאלה שעובדים שלושים, ארבעים שנה, משקיעים כספים, ויום אחד מפולת בבורסה והכל נעלם, בקושי נשאר להם בגד ללבוש!! וגם מי שכן נשאר עם הכל, מליונים, מליארדים, כשהוא מגיע לקבר אפילו את הגרביים הוא לא לוקח איתו!! תגיד לי חצקל'ה, שוה להשקיע? לבזבז את החיים על העולם השפל הזה?! הדברים נכנסו בליבו כארס של עכנאי, ועד שתחפץ – החליט החלטה, במוצאי שבת הוא לקח מזוודה קטנה ונסע לקלם!
קלם זה היה האור, לקלם באו בני עליה גדולים. היו שם בסך הכל מאה עשרים בני עליה, אבל הם היו בני עליה! הרי מה נשאר לנו אחרי המלחמה שרידים מקלם? גדולי עולם: הרב דסלר, ר' חצק'ל, ר' אלי' לופיאן! והוא הגיע מלהיות נער שליחויות לאור הגדול של קלם. יש מכתב של ר' נחום וועלוועל מקלם, הבן של הסבא מקלם: "הגיע לפה חצקל'ה ורשובר, יש לנו ממנו תקווה גדולה". איך הוא הגיע לזה? איך נער שליחויות בורשא יש ממנו תקווה גדולה בקלם? – היה לו לב!! הוא ידע לשמוע!! לשמוע וליישם!!!
הסבא מנובהרדוק עשה מהפכה בעולם – הוא הקים רשת של ישיבות, בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ובין שתי המלחמות, במסירות נפש – רשת של עשרות ישיבות, אולי יותר מעשרות, אלפי בחורים שחינך אותם במסירות נפש לאמונה, לבטחון, גדולי עולם יצאו משם – הסטייפלער למד בנובהרדוק, ועד השריד האחרון של נובהרדוק, ר' יענקל'ה גלינסקי שעד לא מזמן עוד היה איתנו. אבל הסבא מנובהרדוק לא נולד סבא מנובהרדוק! איך הוא הגיע למה שהגיע? הוא היה אברך צעיר – בן שלושים ושתים או שלושים ושש, שהיה מטופל במשפחה ברוכת ילדים, והיה לו על צווארו עוד את חמותו שהיתה זקנה, אשה חולה, שצריך לפרנס אותה ולדאוג לה. כל היום הוא היה דואג לפרנסה, כמעט לא נשאר לו זמן לעסוק בתורה – אנחנו יודעים איך זה נראה!
יום אחד הוא רץ לתחנת הרכבת, בדרכו פגש אותו הרב'ה הגדול ר' ישראל סלנטר, ר' ישראל זצוק"ל, ושאל אותו: יוז'ל, יוז'ל מה אתה רץ? אמר לו האלטר: אני רץ בשביל שיהיה לי ממה לחיות. יש לי אשה, ילדים, שוויגער, אני צריך לפרנס אותם. הסתכל עליו ר' ישראל בעיניו הקדושות והטהורות, ואמר לו: יוז'ל, ואני חשבתי שיהודי צריך לרוץ בעולם בשביל שיהיה לו עם מה למות!! עם מה לבוא לשם! החיים לא נגמרים פה. פה זה שבעים, שמונים, מאה שנים, כמה בן אדם חי?! שמה זה נצח, שמה זה נצח נצחים!! אם אנחנו היינו שומעים את זה, מה היינו עושים? היינו מתפעלים: ווארט יפה… היינו משתמשים בזה בשבע ברכות. אבל ר' יוז'ל – האלטר מנובהרדוק, היה לו פילם. היה לו לב – כמו יתרו. הדברים חלחלו לחדרי ליבו, בקעו נתיבים, והוא אמר: הרב'ה צודק, ר' ישראל צודק! – עזב את כל העבודה שלו, התחיל במהלך של בטחון, שנה, שנתיים, בודד ועמל בתורה, ומזה התחיל כל המהפך בחייו. עד שלבסוף הוא אמר: בתקופה כזאת אי אפשר להתבודד, צריך לדאוג לכלל ישראל, ועשה מהפכה בעולם – הקים רשת של ישיבות, אלפי תלמידים, רבבות. ממה כל זה בא? היה לו פילם! היה לו לב!!
בלי שימת לב מפסידים גם דברים הכי ברורים. מי שאין לו לב – הוא לא שומע. אפילו כשהוא יקבל רמזים ברורים כמעט בשם המפורש, הוא עדין לא יבין, הוא יתלה את מה שהוא שומע באלף דברים אחרים. בלי לב, אדם יכול לראות ניסים ונפלאות, מהשמים מעוררים אותו לפעמים ע"י יסורים, לפעמים ע"י ניסים, והוא ממשיך כאילו לא היה כלום!
היה פעם באיזה עיירה יהודי שהיה מלווה בריבית. הוא היה עושה היתר עיסקא, אבל זה לא היה הכי חלק; גלאט. מיום ליום הוא היה מגדיל את הריבית, עד שאנקת המון העם הגיעה לרב העיירה. יום אחד הגיע לשם איזה מגיד גדול – מהמגידים הדרשנים שהיו עוברים מעיירה לעיירה – אמר לו רב העיירה: תשמע, יש פה יהודי שמלווה בריבית, וצריך שתדבר על הענין, אבל אל תדבר איתו ישירות על מעשיו. בצורה כזאת זה לא יעזור, תדבר באופן אגבי, שהוא יבין שהוא פשוט עושק אנשים עניים – במקום לעשות עמהם גמ"ח הוא לוקח מהם ריבית.
המגיד נתן שיחה שלמה, והאריך כמה שפרנסה היא הכל מן השמים! בן אדם חושב שאם הוא ישתדל פה ע"י איסור או ע"י עושק הוא ירוויח משהו, אבל הכל הבל הבלים – הכל מן השמים. מה שנגזר על אדם הוא יקבל גם בדרכים של היתר! צריך להתחזק באמונה, בביטחון, ולא לנסות לפעול בדרכים שיש בהם נדנוד עבירה! הוא לא דיבר בכלל על ריבית – אבל הוא הבהיר את דבריו, שאותו מלווה בריבית יבין שבמקום לעשוק עניים שיתן גמ"ח. פרנסה מן השמים, לא צריך לעשות השתדלות בצורה כזאת של אכזריות ורשע לעשוק עניים.
כשסיים המגיד את דבריו, ניגש אליו היהודי הזה שהלווה בריבית, ואמר לו: תודה רבה על הדרשה, זה היה דברים נפלאים! המגיד היה בטוח: הנה הדברים פעלו את פעולתם – הם עשו את שלהם! ליתר בטחון שאל אותו המגיד: למה? ממה נהנית? אמר לו אותו אדם: אני עוסק לפרנסתי בהלוואות, אני מלווה בריבית – כמובן עם היתר עיסקא! ובזמן האחרון העליתי את הריבית, ואנשים באים אלי ואומרים לי: אין לנו פרנסה, אנחנו לא יכולים לעמוד בזה, תרחם עלינו! ועכשיו אמרת להם שפרנסה מהשמים, הם יידעו שאין להם מה לבא בטענות אלי. עכשיו אני רגוע, יש לי מה לענות להם!!!…
כך נראה בן אדם שאין לו לב. הוא לא שומע, הוא בטוח שלכולם זה נוגע, ורק לו זה לא נוגע. כשאין פילם בן אדם לא מתעורר!!! אבל יתרו היה לו לב שומע – לב מבין, שמועה שמע – ובא!!!
(הרב אליהו דיסקין שליט"א, גיליון 'נחל אליהו' בתוך אוסף גיליונות – יתרו תשע"ח)