בסיום הש״ס החגיגי של 'דרשו' פגשתי אחד ממכירי, הלומד בשיעור דף היומי שנים רבות.
מזל טוב על סיום הש״ס, בירכתיו בחמימות.
"לא סיימתי את הש״ס", השיב בעגמומיות, "היו לי ׳חורים׳ ולא השלמתי אותם".
אז תשלים אותם כעת, לא הבנתי.
"זה יותר מדי ׳חורים׳, ואפילו לא רשמתי לעצמי בצורה מסודרת מה החסרתי. אקווה שהפעם אצליח"… ענה האיש, ואני השתתפתי בצערו.
שמעתי הלצה חביבה בשם איש החידוד והשמחה הנודע ר׳ יענקל מילר מארה״ב, שאמר: "אני מתחיל את מסכת ברכות כעת מדף ד'.
"מדוע?", שאלוהו כולם.
והוא השיב: "…כי שם סיימתי את הש״ס בפעם שעברה"…
אכן, הלצה חביבה. הבעיה היא שרבים וטובים יזדהו איתה בצער.
מגידי השיעורים בכל מקום שהוא בארץ ובעולם מדווחים בשבועות האחרונים על עליה חדה, כמעט היסטרית, של משתתפי השיעורים שלהם. כמעט כל שיעורי הדף היומי הוכפלו והושלשו בכמות הלומדים. מדובר בעלייה חדה של מאות אחוזים. השאלה היא כמה זמן הרציפות הזאת תמשיך.
״יש העוזבים במסכת שבת, כי 'באה שבת – באה מנוחה'", צחק השבוע יהודי נחמד אחד, "יש העוזבים בעירובין, כשהם מגיעים ל׳מבוי הסתום׳, ויש הפורשים במסכת פסחים, כשלומדים על ׳בל יראה ובל ימצא׳"….
אין לשער ואין לתאר עד כמה חשוב אצל השי״ת כל דף גמרא של יהודי. אם יהודי קיבל על עצמו להתחיל את הש״ס ולסיימו, הקב״ה מחבבו ומחבקו בכל עוז. קבלה טובה של יהודי היא דבר עצום ונעלה עד אין קץ. גם אלו שילמדו בסופו של דבר רק את מסכת ברכות, קנו לעצמם עולמות רוחניים נוראי הוד, וכדברי הזוהר הקדוש בהקדמתו: "וכל מאן דזכה להלכה חד, ירית עלמא חד. כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא או לתרין או לשתין". כל הזוכה לרכוש מסכת אחת – זוכה לעולם שלם בשמי שמים.
אך ודאי שכל אלפי המתחילים, רוצים גם לסיים את הש״ס בעוד כשבע שנים. לשם כך צריך החלטה נחושה, רצון עז וכוחות נפש. אלו שיזכו, ישלטו על ש״ס שלם, לפחות שליטה מסויימת. אלו שלא – לא.
חז"ל אומרים (סוכה נב, א): "לעתיד לבוא מביאו הקב״ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין, והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה!״.
דף גמרא יומי בכל יום, בקביעות ובמסירות, נדמה כ״הר גבוה" לאלו שלא מוכנים להתעקש. אך בעוד שבע שנים – הוא ייראה למסיימים כ״חוט השערה". וגם להיפך: מי שמחליט החלטה נחושה ללמוד שעה ביום, הרי ההחלטה נדמית לו כ״חוט השערה". אך אלו שעדיין לא החליטו אם להחליט, הדבר נראה להם כ״הר גבוה"…
שמוליק, חבר טוב שלי, עובד לפרנסתו במשך היום ולומד בכולל כשעתיים אחה״צ. כשהוא מפסיד את שעות הלימוד בכולל מסיבות שונות, הוא לא עולה על יצועו עד שהוא לומד את הדף היומי של אותו היום. הוא יכול לשוב הביתה ב-2:00 בלילה, אפילו ב-3:00. הוא לא נכנס למיטה בלי דף גמרא. נקודה.
ישנו נהג מונית המתגורר בקרית ישמח משה, שמגיע לעירנו אלעד בכל ערב כדי ללמוד את הדף היומי. הוא מקליט את השיעור, ובדרכים, כשהוא מסיע נוסעים, או בהפסקות שבין נסיעה לנסיעה, הוא חוזר ומשנן במוניתו את הדף.
יהודי אחד באלעד, הרב יהודה חן שמו, יצא לפנסיה לפני כמה שנים ומאז הוא משתתף ב־3 שיעורי דף היומי ביום, בבוקר בצהרים ובערב. וכן, לפני שהוא הולך לישון, הוא מעשיר את לימודו בעיון בספרי הראשונים והאחרונים.
ידידי הרה״ג רבי נפתלי גרשוני שליט״א מוסר 6 שיעורי דף היומי ביום, שני שיעורים ביישוב טירת יהודה ועוד ארבעה שיעורים באלעד, כשאת שעות אחה״צ הוא מקדיש ללימוד מעמיק בן 3 שעות של הדף, עם חברותא בת שנים רבות.
יהודי נוסף באלעד, שכולם מכנים אותו בחיבה בשם "ניסו", עבר ניתוח בבית החולים. הוא אושפז ליומיים, אך כשהגיע זמן שיעור הערב שלו, לא היה מסוגל להפסיד את הדף היומי שלו. הוא הביט לצדדים, ראה שאין שום רופא או אחות רחמנייה בסביבה, ופשוט ברח מבית החולים לשיעורו בבית הכנסת "אחיעזר" באלעד. הגיע לשיעור, הקשיב, למד את הדף ושב לבית החולים.
"ניסו", גערו בו בחביבות משתתפי השיעור, "צריך לשמור על הבריאות!"
"בוודאי", הוא השיב, "אבל בלי דף גמרא, איך אהיה בריא?"…
סיפר לי הרה״ג רבי רחמים ברכץ שליטא, מגיד שיעוד בדף היומי באלעד: "נמצא אצלי בשיעור טכנאי מזגנים, שמגיע לשיעור גם כשהוא מפסיד סכומי כסף גדולים. מזמינים אותו לתקן ולהרוויח אלף שקל לשעה, אבל שעת השיעור חשובה לו יותר. אז אם הוא לא מפספס שיעור, אני כמגיד השיעור על אחת כמה וכמה חייב להקפיד ולא להפסיד שום יום של מסירת השיעור עצמו".
לומדי השיעור של הדף היומי אמורים להבין, שלמרות שהם לומדים דף גמרא שלם בשעה אחת, הרי שבכוללי האברכים ובישיבות הקדושות מתעמקים באותם הדפים עצמם במשך שבועות רבים. הנושאים רחבים ועמוקים מני ים, ובשיעור של שעה מצומצמת חייבים לגעת בדף רק בקצה המזלג. וכן, לפעמים הלומד סובר בטעות שאם הוא לא הבין הרבה בשיעור אלא רק קצת, או כשלמחרת הוא לא זוכר הרבה ממה שנלמד אתמול או בשבוע שעבר, אזי בשביל מה הוא הגיע לשיעור. זאת מחשבה מוטעית, כי האמת היא שיש ערך עצום לכל מילה של תורה. כשיהודי לומד, כל מילה של תורה היא קיום מצוות עשה דאורייתא של תלמוד תורה, ו״תלמוד תורה כנגד כולם".
אם היה לנו ערך גדול לתורה, כפי שבאמת צריך להיות, היינו רוקדים ומאושרים מכל מילה של תורה. ואלו דברי ה״חפץ חיים": "וזוהי תוכחה מגולה לאותם האנשים שהולך אצלם כמה שעות ביום לבטלה בזמן שפנויים הם מעסקיהם, והיה להם לעסוק בתורה אז, שכידוע שמצוות תלמוד תורה אין לה שיעור, ובכל שעה שהוא פנוי הוא מחויב ללמוד תורה".
*
לומדי הדף היומי, למדו לא מזמן בגמרא ש״גדולה הבטחה שהבטיח הקב״ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר 'נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי'". כל אשה ששולחת וממריצה את בעלה ללמוד תורה, שכרה אדיר ועצום. בעוד שללומדים עצמם יש סיפוק אדיר מלימוד של דף אחר דף, הרי שהנשים לא לומדות את הדף, אבל הן נשארות לבד בבית בלי הבעל, לפעמים בשעה מאוד קשה מבחינת השכבת הילד וארוחת הערב, יציאה לשמחות משפחתיות ועוד. אך בלי העידוד והתמיכה של הרעייה, קשה להתמיד ולא להפסיד שום שיעור.
תבורכנה הנשים הממריצות את בעליהן לצאת וללמוד תורה בכל ערב!!!