הרב בנימין גולד
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח)
פסוק זה הינו פסוק מכונן בעבודת האדם בעולמו, מדרשות חז"ל על פסוק זה למדים אנו חידוש גדול הנוגע לכל אחד ואחד.
דרשו חז"ל: 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שהקב"ה שוכן בלב כל אחד ואחד מישראל, כשעושה מדור לשכינה'. והמדרש הוא כפשוטו – הקב"ה שוכן בלב כל אחד מאתנו, אבל תנאי יש לכך! 'כשעושה מדור לשכינה'! כשאדם משאיר בלבו מקום מיוחד לשכינה, נקי מכל תחלואות וזוהמות החיים, רק כך יזכה לדבר הגדול מכולם שהשכינה שוכנת בלבבו…!!
המשגיח רבי ירוחם ממיר (דעת חכמה ומוסר ח"ב מאמר נה) אף הגדיל לדבר ברום מעלה זו, והביא את דברי המדרש (לד, א): 'בשעה שאמר הקב"ה למשה, עשה לי משכן, התחיל מתמיה ואומר, כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר לי עשה לי משכן? אמר הקב"ה, לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא כ' קרש בצפון וכ' בדרום ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה'. כשמתבוננים בתשובתו של הקב"ה למשה, מגלים דבר גדול עד מאד. ה' ענה למשה, אל תתמה כי כך הנהגתי, אפילו אמה על אמה אם המקום יהיה ראוי, אצמצם שכינתי ושכנתי בתוכו, ואל יאמר האדם הן אני עץ יבש ואין אני ראוי להשראת השכינה, כל אחד באשר הוא, אם יהיה ראוי – תשרה השכינה בתוכו!
מספרים על רבי נפתלי אמסטרדם מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט, שאמר פעם לרבו רבי ישראל: "אילו היו לי מדותיו הטובות של מורי ורבי, ולבו הטהור של בעל ה'יסוד ושורש העבודה', וראשו הגאון של בעל ה'שאגת אריה', אזי הייתי יכול לגדול בתורה ויראת שמים!" השיב לו רבו רבי ישראל: "נפתלי, נפתלי, בראש שלך! בלב שלך! ובמדות שלך! דורשים ממך להצליח, הקב"ה אומר: 'אשרה שכינה בכל אדם, ולו רק יכין לבבו לכך', ואין צריך לזה שום מעמד וכשרון, רק את רצון הלב האמיתי, וכשהקב"ה בא אליו – הוא יצמח ויגדל לאין שיעור.
•••
מסופר על יהודי אמריקני שהחליט לעלות לארץ ישראל, לשנת השתלמות רוחנית יחד עם רעייתו. הלה סבר שאם הוא בא לארץ להשתלמות רוחנית, עליו לדאוג ראשית כל לתחום הגשמי, או אז לא יטרידו אותו דאגות גשמיות. הוא לא הכיר את משמעותן של המילים "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם אתה רוצה להשיב את הרוחניות, עליך להוריד את הגשמיות.
היהודי שלח מכתב לסוכן דירות מירושלים, וכתב שהוא מעוניין בדירת חמישה חדרים, עם כיווני אוויר טובים, בניין עם שכנים דתיים אבל לא יותר מדי, חנייה רחבה, בית כנסת וסופרמרקט בקרבת מקום, בקיצור נוחות מירבית, שנת נופש אמיתית. סוכן הדירות מצא דירה כמבוקשו, הוא שלח דמי קדימה וקיבל חוזה. בתחתית החוזה היה כתוב שיהיה מי שיקבל את פניו בבואו לדירה.
הגיע היום. היהודי ארז את מטלטליו, נסע לשדה התעופה, והמריא לארץ ישראל. מיד לאחר שנחת בשלום – הוא לקח מונית שתיקחהו למחוז חפצו. הוא העמיס את כל מזוודותיו ומטלטליו, וכך לאחר כשעה הגיע לרחוב בו שכר את הדירה. כשהוא אפוף התרגשות הגיע לכתובת הרשומה בחוזה שבידו, הוא מטפס במדרגות, והנה הוא ניצב ליד דלת הכניסה שרשומה בחוזה כדירה שהוא שכר, הוא זכר שהסוכן אמר לו שיקבלו את פניו בדירה, והוא דפק כמה דפיקות…
הדלת נפתחה ובפתח עמדה אשה. היא רואה איש עמוס במזוודות ליד הדלת ומיד שאלה: "במה אוכל לעזור לך?" האיש נדהם…
"למה את מתכוונת כשאת אומרת במה תוכלי לעזור לי? הרי שכרתי את הדירה הזו!" וכשראה את התמיהה מתפשטת בפניה של האישה, הזדרז להוציא את החוזה, והראה לה. האישה קראה את הכתוב בחוזה, ואמרה: "איני יודעת מה אתה רוצה? זו דירה שלי כבר שנים רבות ואני גרה כאן, ומי השכיר את דירתי?"
האורח מיהר להרים טלפון לסוכן: "שלום, הגענו לדירה המדוברת", "שלום עליכם", השיב הסוכן, "נו, איך הדירה? כלילת המעלות, אה? חמישה חדרים, כיווני אוויר מצוינים, חניה לרכב, כל מה שביקשת!" היהודי האמריקני המופתע זעק: "אבל גרים בה אנשים!!" השיב הסוכן: "סלח לי, אבל כשחיפשת דירה לא ציינת שאתה מעוניין בדירה ריקה".
לעיתים לומד האדם תורה ומקיים מצוות, ובודאי שהשכינה שורה עליו, אך שוכח הוא פרט קטן וחשוב, הוא לא משאיר מקום פנוי בלבו, שמלא באנוכיות, בגאווה, בכעס, בשנאת חינם ובעוד מידות רעות. הוא לא משאיר מדור בלבו להשראת השכינה, וכאשר היא מגיעה לשכון ורואה שאין מקום – מיד היא מסתלקת ממנו. (אמונה שלמה, יתרו).