"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כ"ז)
הגאון רבי ישעיה קלור שליט"א ראש ישיבת 'כנסת התורה' בב"ב, זכה ולמד עם רבינו הגדול מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל בחברותא מדי יום שישי כמה שעות במשך כחמש עשרה שנה מספר:
"אצל מרן הגרא"מ שך ראו בחוש שלא היה לו דבר זולת עמל התורה ועומק עיונה" – פותח בפנינו רבי ישעיה נרגשות – "השמחה שהיתה לו בכל הבנה וסברא לא ניתנת לתיאור, זוהי הסיבה שפנה אלי לא אחת לאחר שהתעמק רבות בהבנת דבר מוקשה בסוגיא, ומשמים האירו דרכו והצליח להגיע להבנה ראויה באותה שאלה מוקשית, ואז פנה אלי ואמר – 'אתה שומע, רבי ישעיה, את הסברא שלי?!'. משעניתי לו באמת שזה גישמאק, השיבני – זה שווה מיליונים אתה חייב לשלם על כך'…
"אמרתי למרן שאין לי לשלם לו כה הרבה, וענה לי בפשטות האופיינית – 'אם אין לך לשלם לפחות תרקוד בשמחה מכך'.
"ולא אחת כשראיתיו חושב בלימוד גם כשהלך לעסוק בדברים אחרים, ולפליאתי אמר: 'זה טבע שלי שאף כשאני הולך אני חושב בלימוד, ולעתים גם כשאני יושב ואוכל, אני חושב בלימוד, וגם כשאני מדבר אתך אני חושב על קושיא שקשה לי כבר כמה ימים'. ואמר בענוותנותו שזהו הטבע שלו, ולכן גם באכילתו היה מנדנד ראשו ומתייגע בלימודו כי זו היתה טבועה בו כל ימיו. הכל יודעים כי כל ציר ימי חייו הבוגרים סבבו דרך המושג 'ערב דינסטיג' ערב יום השלישי שבו היה רגיל למסור את השיעור כללי בישיבה, כי היה מונח ביגיעה כל שבוע לקראת השיעור כללי שהיה קבוע ביום שלישי, ובעת ההכנה לשיעור לא ניתן היה להפריע לו אפילו בדברים נחוצים ממש.
"כשפעם דיברנו על כך, אמרתי לו – שאצלי כל השבוע זה 'ערב פרייטיק' כי אני מייחל ומחכה ללמוד עמו מידי יום שישי, ואמר בכזו פשטות ש'לא שייך משהו אחר ומענג יותר מערב דינסטיג, כי יותר מכך אין בעולם'".
הנסיונות הגדולים
"הוא אמר לי לא אחת, שהיו לו הרבה נסיונות בצעירותו, ואחד הנסיונות הגדולים שמהם סבל הרבה, היא העניות הגדולה שהציקה לו בצעירותו, וזה היה עד כדי כך שלא היו לו במה להחליף בגדים. אלו דברים שהוא היה צריך להילחם עליהם, ובמלחמת העולם הראשונה נותר בסלבודקה, ואפילו לא שב לביתו לרגל הבר מצוה, וישב בגפו בישיבה בעניות נוראה, ואמר לי בדמעות בעיניו, שמה שהחזיק אותו באותן שנים – ה'לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי'. ושמחת התורה ועומק עיונה היא זו שהחזיקה אותו גם בצוק העתים שהיו מנת חלקו כל ימי חייו.
"פעם התבטא באוזני בגילוי לב, שהצלחה בלימוד מגיעה הרבה מכח העזרה שעושים ומסייעים לזולת, ואמר שבני תורה לא צריכים לחפש חסדים במרחק, אלא עם זה שעוזר לשני בכל דבר ובלימוד בסדר יומו, זוהי זכות גדולה ועזרה אמיתית גם עבורו שיצליח הוא בלימודו. והיה אומר לי שכשהוא לומד ומתעסק בסוגיא מסויימת, הוא לא חושב על דבר אחר זולת הסוגיא שבה הוא מתעסק ומפרשיה ושיטותיה, ואף התבטא ואמר, שבעת הלימוד חושב הוא כל העת 'רק על השורה שבה הוא לומד'. ואמר בשם מרן הגר"ח שכששומע שאלה, צריך לחשוב עליה חזק, כי מתוכה נמצאת התשובה.
"הוא היה מרבה ללמוד את הגמרא עם פירוש רש"י כראוי בתחילה, ואמר לי פעם ששמע על ת"ח שדרכו בלימוד ללמוד הגמרא בלי רש"י, כי חפץ לראות איך הוא לומד ומבין הגמרא לבדו. והתבטא על כך מרן בכאב, שצריך ללמוד את הגמרא עם רש"י במושכל ראשון, והמשיך ואמר בקולו הסמכותי – רש"י זכה להיות הרבי של כלל ישראל בחומש ובנביא ובגמרא ובכל, והביא על כך דברי נכדו ר"ת שאמר, שעל דברי הגמרא אולי גם הוא יכול היה לחבר חיבור בדומה לחיבורו של רש"י, אבל על מקראות החומש לא היה מצליח מעודו לעשות כך, כי הוא זה רבי של כל הדורות, והיה אומר שלמרות שהיו גדולי הראשונים לפניו ואחריו, רש"י זכה לכך כנראה מתפילותיה של אמו שכידוע התפללה הרבה שבנה יזכה להאיר את העולם, ומי יודע אם לא דמעותיה הם אלו שעמדו לה שתזכה לראותו הרבי של הדור בכל מחוזות הלימוד.
"ב"ה כאמור זכיתי ללמוד עמו בחברותא 15 שנה במשך שעות בימי שישי, ושמעתי ממנו בהרבה הזדמנויות דברים רבים שנגעו לאורחותינו, והיה אומר לי תמיד באמצע הלימוד, שיחה לחזק באמונה, באומרו שברור הדבר לכולנו שיש רבש"ע המנהיג את עולמו, וברא את העולם, ומי שאינו חושב כך – אין לו שכל, אבל אני יודע שאין לנו השגות להבין יותר מכך, ולכן ראה לנכון צורך גדול לחזק האמונה, ועשה זאת כאילו בא לחזקני, והבנתי שמטרתו לחזקני באמונה ולהראות שהדרך לכך היא שיהיה 'בפיך ובלבבך לעשותו', כי כך הוא חי זאת, וביקשני שאדבר גם כך כדי שאחיה את הדברים.
"עם זאת עיקר משוש חייו היה בתורה, ופעמים רבות היה מתקשר במוצש"ק לביתי, כדי להוסיף לי משהו על לימודינו מערב שבת, כי רצה שאדע הדברים לאשורם אפילו במראה מקום".
האם יצא לכם במסגרת השעות הללו לחזות בהוראות מעניינות שיצאו מפיו?
"פעם שאלתיו אם ראוי לקחת סנדקאות פעמיים באותה משפחה, ואמר שאפשר, אך הוסיף במסר חד – 'שתדע כי ללמוד ולחשוב בלימוד בלי הפסק שווה הרבה יותר מנטילת סנדקאות'…
"היה סיפור שבא אליו פעם אדם וביקשו לעשות דבר מה למען כלל ישראל, ומרן התפעל מכך רבות ובירכו לכך, והוא ביקש שיכתוב לו הסכמה לכך, נטל מיד את עטו ורשם לו תמיכה נלהבת. כששאלתיו על כך לאחר מכן מה ראה להלהיבו כך, סיפר, שבגליציה היה אדם שביקש שילמדו בנות ישראל תורה, ובא להיוועץ עם מרן חפץ חיים בכך, וענה לו שזה דבר טוב, וביקש מכתב המלצה לכך, קם מרן החפץ חיים בזריזות ואמר לו – כזה דבר טוב שנעשה ולא יהיה לי חלק בו?! מיד לקח הנייר וכתב לו המלצה חמה כדי שיהיה לו חלק בכך. וכך נהג אף מרן. ופעם שלחני יהודי אוהב ספר, שידע שמרן הינו 'חסיד' של מרן החפץ חיים, והעריך כל דיברה שיצאה מפיו, ושאל, היות והוציאו עתה ש"ס חדש על סדרי קדשים, מבקש להדפיס בסופה את ה'ליקוטי הלכות' למחרת יכניסו דברים אחרים, ואל לנו לשנות ממה שיש לנו מדורי דורות, וביקש שלא לעשות שינויים בגמרא עצמה, ולא אישר להדפיס זאת גם אם יכול לצאת מכך תועלת.
"פעם סיפר לי מרן זצוק"ל שמרן החפץ חיים כתב פירוש על הירושלמי, והיה הדבר חשוב בעיניו מאד, עם זאת בהמשך היו הדברים שחזר בו מרצונו להדפיסם, ולבסוף הוא לא הדפיסם, וביאר לי מרן זאת, שהחפץ חיים אמר שהיות ותלמוד ירושלמי אינו דבר שנקנה כל כך, לכן אינו חפץ להוציא כספו על חיבור שאין הרבים ירכשוהו, והוסיף ואמר שאינו צריך להוציא זאת אם יפשוט רגל מכך, כי לא רבים לומדים זאת ועלול לצאת מכך חילול ד'.
"ככלל ניכר היה אצלו כמה הפצת תורתו לרבים הייתה חשובה בעיניו, שכשהיה אורז את הספרים לקחתם למכירה, היה קושר את הספרים בחבל, ואמר על כך 'לעסוק בדברי תורה', כי ספריו היו חשובים מאד בעיניו כ'עסק', ושאלתיו פעם אם מרן החפץ חיים נודע גם כלמדן מיוחד מלמד ידענותו המופלגת ויראתו הנודעת, שהרי בדבריו וענה לי שבוודאי שהיה למדן עצום. שאלתיו: מדוע לא כיהן כראש ישיבה וכרב? – וענה שמרן החפץ חיים עשה רק מה שחשב שאין מישהו אחר שיכול לעשותו, וכל מה שאחר יכול היה לעשות נתן זאת לאחרים.
"ככלל, בכל שנותיו של מרן זצוק"ל ראינו בחוש כמה הוא היה חסיד עצום של מרן החפץ חיים שכל דברותיו היו בעבורו קודש, ולא אחת היה מתבטא שאפילו במילי דעלמא אם נעשה כדבריו, אם נבא לאחר מאה ועשרים לשמים ונאמר שעשינו כך כי מרן החפץ חיים נהג כן, בשמים יקבלו זאת לגמרי כמו בהלכה.
"וכששאלתיו פעם אם היה לו קשר אישי עם מרן החפץ חיים, הוא סיפר לי שנפגש עמו שלוש פעמים, ולמרות שהיה בזקנותו ניכר שידע הכל, וסיפר לא רק דברים שיש בהם תועלת לשומע, אלא דברים חשובים שיכולים להשפיע".
(מוסף שבת קודש | חשון תשע"ט)