ר' משה נ. מאנטוורפן, נהג להתעדכן בדבר מכירות פומביות שנעשות מדי פעם על ידי כונסי נכסים ולהשיג על ידן 'מציאות'. פעם אחת שמע שעומדים לערוך מכירה פומבית על פריטים של מפעל גדול לדגים קפואים, שפשט את הרגל. ר' משה חיפש באותו זמן שולחן משרדי, ובא לבדוק אם ימצא במפעל משהו מתאים.
סדר הדברים במכירות מעין אלו הוא שממספרים כל פריט מתכולת המפעל, ויום לפני המכירה מתקיימים בשטח המפעל סיורים של כל הקונים הפוטנציאליים כשכל אחד מציין לעצמו את המספרים שבהם הוא חפץ, ולמחרת מתקיים מכרז פומבי באולם גדול, בהשתתפות כל הקונים.
ר' משה סייר במפעל, הגיע למקום ששימש כמשרד, ראה את השולחן כי טוב והחליט לקנות אותו. המשרד היה צמוד לאולם הקפאה עצום בגודלו, ועל כן אולם ההקפאה היה ממוספר במספר 90 והשולחן הסמוך לו במספר 91. ר' משה רשם אצלו את המספר 91 וידע כי למחרת, כאשר יגיעו למספר זה בעת המכירה הוא ירים את אצבעו ויכריז את המחיר שהוא מעוניין לתת עבור השולחן.
למחרת הגיע מיודענו באיחור למכירה הפומבית, כשהיא כבר באמצעה, כאשר נפשו פזורה עליו מעט. עם הכנסו שאל גוי שעמד בכניסה: איפה אוחזים? מסיבה כלשהי, הלה הבין שהוא שואל מהו הפריט הבא בתור, והשיבו 91. מיד הרים משה את ידו ואמר שהוא מעוניין לשלם אלף פראנק בלגי (שווי של כ-100 שקלים). שאלו הכרוז: "אתה בטוח?" השיב ר' משה: "ודאי". איש לא הוסיף על המחיר, וכך זכה בפריט 90 לקול מחיאות כפיים סוערות של מאות הנוכחים באולם.
אולם בעוד הוא שמח שעלה בידו לקנות שולחן באלף פראנק בלבד, מחיאות הכפיים עוררו את חשדו… סך הכל שולחן כתיבה… אך עד מהרה התאמת חשדו. הוא שומע כי הכל מברכים אותו על זכייתו ב… אולם ההקפאה הענק. אכן, אלף פראנק לאולם הקפאה הם שום דבר לעומת שוויו העצום של האולם, מדובר באולם ענק מימדים של כ-2000 מטר רבוע! אבל מה לו ולצרה זאת? מה הוא יעשה עם אולם קירור? על פי החוק הבלגי, מי שקונה פריט במכירה פומבית מחויב לפנותו תוך 48 שעות. אין אפשרות להתחרט! יודעי דבר כבר אמרו לו שפינוי האולם יעלה לו כ-200,000 או 300,000 פרנק! מה עושים?
ר' משה טמן את ראשו בין כפות ידיו כאומר: 'כאשר אבדתי אבדתי', מבלי לדעת מהיכן ישיג סכום אדיר זה ומה יעשה עם האולם אחרי שיפורק ויפונה ממקומו, הרי כמעט לא שייך למצוא קונים לדבר שכזה. לידו יושב לו ידידו שבא עמו ולוחש לו פעמים מספר: "חבל ר' משה, חבל ר' משה, צריך להיות יותר שקולים ומתונים"… הרכין ר' משה ראשו על השולחן בתנוחה של אבל ויאוש. הוא בא לחסוך כמה פרוטות ועומד להפסיד סכום של ממש, מה עוד שהוא גרם זאת לעצמו ברשלנותו.
המכירה הסתיימה, הנוכחים התחילו להתפזר, והנה גוי ענק רטוב מכף רגל ועד ראש נכנס במרוצה למתחם מתנשף כולו. הוא מצטער מאוד לשמוע שהמכירה הסתיימה ושואל מי זה שזכה באולם הקירור. הוא נסע 5 שעות במיוחד מהולנד למכירה זו כדי לקנות את האולם… הנוכחים מצביעים על ר' משה, והגוי ניגש אליו והצעה בפיו: "האם תסכים למכור לי את האולם? למה אתה צריך אותו?!"
בסייעתא דשמיא פלט לו ר' משה: "במיליון פראנק אמכור לך את האולם"… הגוי הסכים, העסקה מתבצעת לשביעות רצון שני הצדדים, כשר' משה עדיין ממשש את עצמו כדי להיות בטוח שהוא אינו חולם. ברגע אחד ראה איך הקב"ה משפיל גאים ומגביה שפלים. רק לפני רגע נכנס לחוב של מאות אלפי פראנק, והנה הוא יוצא עם רווח של 999 אלף פראנק (רווח של קרוב ל-100,000 שקלים).
הגוי היה מרוצה עד מאוד. "דע לך שאם היית דורש עבור האולם שני מיליוני פראנק גם כן הייתי משלם לך"…
"ותדע לך שאם היית מציע לי לשלם לך 500 אלף פראנק כדי שתסכים לקחת ממני את האולם ולפנות אותו, היית מקבל", ענה לו ר' משה בחזרה…
(גיליון השגחה פרטית)