תיאור ההכנה של עם ישראל לקראת יום מתן תורה
זכירת הדברים נכלל במצוות עשה: "זכור יום אשר עמדת לפני ה' א' בחורב".[1]
יום בשבוע לרבנן [2]: יום שני
יום בשבוע לר' יוסי: יום ראשון
תאריך בחודש לכו"ע [3]: ראש חודש סיון
ההכנה:
ביום זה, באו ישראל למדבר סיני. כדכתיב, {שמות יט}: {א} בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:
ונסיעתם מרפידים וחניתם בסיני, היו מתוך תשובה[4], כדכתיב: {ב} וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: 'ויסעו מרפידים' - שנסעו מרפיון ידים שהיה להם מן התורה[5]. 'ויבואו מדבר סיני' - באו לכלל שפלות וענווה, ושמו עצמם כמדבר[6]. 'ויחן שם' - כאיש אחד בלב אחד[7]. 'ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר' - מתחילה באו לצד מערבו של ההר, שהוא היה מול רפידים, וזהו 'ויחנו במדבר'. משם פנו לצד מזרחו של ההר, וזהו 'ויחן שם ישראל נגד ההר', הוא פני ההר לצד מזרחו[8].
ביום זה לא דיבר עמם הקב"ה, משום חולשת הדרך[9].
יום בשבוע לרבנן: יום שלישי
יום בשבוע לר' יוסי: יום שני
תאריך בחודש לכו"ע: ב' סיון
ההכנה:
בהשכמת הבוקר[10], {ג} וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָֹה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: נצטווה משה לאמר לעם פרשה זו, 'תאמר לבית יעקב' - שיחזור ויפרשה לנשים בשפה רכה המתקבלת על לבם, 'ותגד לביני ישראל' - לגברים, עומק הדברים דקדוקם ועונשם[11].
פרשה זו, היא הקדמה לקבלת התורה, לומר לישראל דברים שמושכין את לבם ומשיבים דעתם[12], להראות חיבתם ואהבתם לפני המקום[13]: {ד} אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: 'אתם ראיתם' - בעינכם ממש, על כמה עבירות היו חייבים לי מצרים, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם. 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' - בשעה קלה כינסם הקב"ה לרעמסס להוציאם ממצרים, ונלחם עם המצריים, שלא יפגעו בישראל, כטבע הנשר[14]. 'ואביא אתכם אלי' - וקרבתי אתכם לעבודתי[15].
מעתה מבטיחם הקב"ה, {ה} וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: 'ועתה' - אע"פ שכל ההתחלות קשות, 'אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי' - הברית שאכרות עמכם בהמשך, מכאן ואילך יערב לכם! 'והייתם לי סגולה מכל העמים' - אוצר חביב. 'כי לי כל הארץ' - והיות וכל הארץ שלי, תהיה חיבתכם ניכרת, על פני כל העמים[16].
ומוסיף הקב"ה, {ו} וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 'ואתם תהיו לי' - לא ישלוט עליכם שר משרי מעלה, אלא אני בעצמי ישגיח עליכם[17]. ובנוסף, תהיו 'ממלכת כהנים' - שרים חשובים[18]. גוי קדוש - קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשוקציהם[19].
משה רבינו יורד מן ההר, {ז} וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָֹה: 'ויקרא לזקני העם' - חלק כבוד לזקנים[20]. ונתחכם בזה משה לקרוא לזקנים תחילה, שסמך עליהם שוודאי יענו כהוגן, ולא תארע תקלה בדבר כה חשוב שהכל תלוי בו.
והעם, הוציאו עצמם מהחשד[21], ואמרו: {ח} וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה ... : 'ויענו כל העם יחדיו' - לא ענו בחנופה, ולא קיבלו זה מזה, אלא השוו כולם בלב אחד[22], לקבל עליהם עול מלכות שמים בשמחה[23], ואמרו כל השישים רבוא בהשוואת דיבור אחד, ולא נתאחר אחד מהם, ולא קדם אחד לחברו, ולא שינה אחד מהם להשיב בנוסח אחר, 'ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה' - אשרי עולם שאומה זו בתוכה[24]. ובאמירה זו הראו ישראל, את רצונם לקיים כל המצוות[25], וכן קיבלו על עצמם ערבות של קיום המצוות, על כל ישראל[26].
יום בשבוע לרבנן: יום רביעי
יום בשבוע לר' יוסי: יום שלישי
תאריך בחודש לכו"ע: ג' סיון
ההכנה:
בהשכמת הבוקר[27] עלה משה להר[28], {ח} ... וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָֹה: אמר משה, רבש"ע, בניך מאמינים הם, ומקבלים עליהם כל אשר תדבר![29].
עתה אמר לו הקב"ה, כיון שלבם שלם לקבל מצוותי, {ט} וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם ... : כששמעו העם את דבר ה', שאמר 'הנה אנכי בא אליך' - נראה היה לעם, כי הקב"ה יתגלה למשה רבינו וידבר אך עמו, והם רק ישמעו את הדברים הנאמרים למשה[30]. 'בעב הענן' - במעבה הענן זהו הערפל[31]. 'וגם בך יאמינו לעולם' - הבטיחו הקב"ה, שכל מי שעמדו רגליו על הר סיני, לא ישאר בו דופי והרהור, באמונת הקב"ה[32].
כשמוע העם את דברי משה, והיה נדמה להם, כי עם משה ידבר הקב"ה והם רק ישמעו. אמרו למשה, לך אמור לקב"ה: רצוננו לשמוע מפי מלכנו! אינו דומה השומע מפי פרגוד, לשומע מפי המלך[33]. דבר אחר, רצוננו לראות את מלכנו! לא דומה שומע לרואה[34].
ביום זה נצטווה משה לצוותם על מצוות הגבלה[35], כדכתיב בהמשך הפרשה: {יב} וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: 'והגבלת את העם' - קבע להם תחומין לסימן, שלא יקרבו מן הגבול והלאה[36]. והרחיקם אלפיים אמה תחום שבת[37]. 'סביב' - מכל צד הגבילם ולא רק מצד מזרח בו עמדו העם[38]. ומלבד שיהא גבול, גם אתה תזהירם 'השמרו לכם עלות בהר, ונגוע' אפילו 'בקצהו'[39]. {יג} לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר:
יום בשבוע לרבנן: יום חמישי
יום בשבוע לר' יוסי: יום רביעי
תאריך בחודש לכו"ע: ד' סיון - יום ראשון לג' ימי ההגבלה
ההכנה:
בהשכמת הבוקר[40] עלה משה להר[41], {ט} ... וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָֹה:
אמר לו הקב"ה, תן להם מה שביקשו[42]! ומשום כך נתרפאו כולם ולא היה בהם סומא[43].
אמר לו הקב"ה, אם כן שמזקיקים לדבר עמם, לך אל העם ותצווה אותם: {י} וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: 'וקדשתם' - וזימנתם, שיכינו עצמם. 'היום ומחר' - היינו ד' וה' סיון[44]. והכנה והזמנה זו לקבל פני שכינה, היה בה כמה מצוות עשה[45], והראשונה שבהם, 'וכבסו שמלתם' - שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבלת פני שכינה[46]. {יא} וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָֹה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי: 'והיו נכונים' - מובדלים מאשה[47]. עוד נצטוו בזה משום קבלת פני השכינה, לייחל ולחכות ולהקביל פני השכינה, שזהו מדרך הכבוד[48]. 'ליום השלישי' - הוא יום ו' סיון, שבו נתן הקב"ה את התורה, לרבנן. או רצה הקב"ה לתת את התורה, לר' יוסי.
(כאן כתבה התורה מצוות הגבלה, שנאמרה בפועל ע"י משה ביום השלישי, וכפי שסידרנו שם.)
משה יורד מן ההר ומצווה את העם, מצוות פרישה: {יד} וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: 'וירד משה מן ההר אל העם' - מלמד שלא פנה משה לעסקיו, אלא מיד מן ההר פנה אל העם. וכן העם היה עומד ומצפה מתי יגיע משה וישיב להם תשובתו של הקב"ה אם נתקבלה בקשתם[49]. {טו} וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה: 'היו נכונים' - אמר להם משה לישראל, בדלו עצמם מעבירה ומגזל ומכל דבר מכוער, כדי שתהיו טהורים בשעה שתעמדו על הר סיני[50]. 'לשלשת ימים' - ולא אמר ליום השלישי כמו שאמר לו הקב"ה, ומכאן שהוסיף משה רבינו יום אחד מדעתו, והיינו שלשה ימים שהם ד' ה' ו' בסיו[51].
בפרשת משפטים {שמות כד}, חזרה התורה וכתבה, את הקורות וההכנה ביום ד' סיון[52]: {א} וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְהֹוָה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: 'עלה אל' וגו' - זו עלייתו של משה ביום הרביעי[53]. 'אתה ואהרון נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל' - כולם התקרבו להר, מה שלא הותר לבני ישראל. אך כל אחד התקרב בשיעור אחר, משה התקרב יותר מאהרון, אהרון יותר מנדב ואביהו, והם יותר משבעים מזקני ישראל, וי"א שאף לכל אחד היה מחיצה בפני עצמו [54]. 'והשתחויתם מרחוק' - שכל עלייתם היתה רק להשתחוות, לבד ממשה וכדלהלן, ושאר העם לא הרשו לעלות כל עיקר[55]. {ב} וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְהֹוָה וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: 'ונגש משה' וגו' - אף שכל אלו התקרבו יותר משאר העם, אעפ"כ משה לבדו נגש אל האלוקים, 'והם לא יגשו' - ולא זכו לכך שאר הזקנים, ומשום שהם נשמטו אחד אחד, בבואם יחד עם משה ואהרון אל פרעה[56]. 'והעם לא יעלו עמו' - להר, כלל. {ג} וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה: 'ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי השם' - היא אותה אמירה לעיל פי"ט פסוקים יד-טו, היינו מצוות פרישה[57]. 'ויען כל העם קול אחד ויאמרו, כל הדברים אשר דבר ה' נעשה' - זו תוספת שכתבה התורה בפרשה זו ולא בפרשת יתרו, שגם ביום זה קיבלו ישראל את הדברים, ואמרו 'נעשה'[58].
לאחר שקיבלו ישראל את מעשה המצוות, {ד} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה ...: 'ויכתוב משה' - היינו את הספר תורה, מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה[59].
יום בשבוע לרבנן: יום שישי
יום בשבוע לר' יוסי: יום חמישי
תאריך בחודש לכו"ע: ה' סיון
ההכנה:
בבוקרו של יום חמישי בסיון, קם משה בהשכמה, ועשה ביום זה כמה עניני הכנה.
א. הקמת המזבח, {ד} ... וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: 'ויבן מזבח תחת ההר' - המזבח היה אחד, להקריב עליו את קרבנות הציבור המובאים להלן[60]. 'ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל' - י"א מצבה לכל שבט ס"ה 12 מצבות. וי"א 12 מצבות לכל אחד משבטי ישראל, ס"ה 144 מצבות[61].
ב. שחיטה, {ה} וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיהוָֹה פָּרִים: 'נערי בני ישראל' - אלו הבכורות, שעדיין עבודת הקרבנות היתה בבכורות עד חטא העגל[62], וי"א שהיו אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, שלא נגשו אל אשה מעולם, כי הם הנבחרים בעם והקדושים שבהם[63]. 'להשם פרים' - היינו שגם העולות וגם השלמים, היו שניהם פרים[64].
ג. זריקת הדם, {ו} וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ: 'ויקח משה' - היינו שקיבל במזרק את כל הדם, ולאחר מכן חילק את הדם. את חציו שם באגנות היינו כלים רגילים, כדי לזרוק על העם. ואת החצי שנשאר במזרק זרק על המזבח, כדין זריקת קרבנות[65]. 'חצי הדם' - היינו חצי מדם פר העולה וחצי מדם פר השלמים[66]. ואיך נחלק מדויק, י"א שנחלק מאליו, י"א שנשתנה חציו לצבע שחור, י"א שנחלק ע"י מלאך בדמות משה, וי"א ע"י בת קול שיצאה מחורב ואמרה עד כאן חציו של דם[67]. 'וישם באגנות' - בשני אגנות שווים בגודלם[68], האחד לחצי דם העולה, והשני לחצי דם השלמים[69]. 'וחצי הדם זרק על המזבח' - זהו חצי הדם שנשאר במזרק.
הבין משה, שחצי מן הדם זהו חלקו של הקב"ה וחציו השני הוא חלק של ישראל. אמר משה לקב"ה מה נעשה בחצי חלקך? אמר לו הקב"ה זרוק אותו על העם. א"ל משה ומה נעשה בחציו של ישראל? א"ל זרוק ע"ג המזבח, מיד זרקו ע"ג המזבח[70]. אבל את החצי השני, עדיין לא השתמש בו.
ד. קריאה, {ז} וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: 'ויקח ספר הברית' - זהו הספר שכתב משה רבינו ביום האתמול, וכדלעיל פסוק ד'. ויקרא באזני העם' - את הכתוב בו, היינו מבראשית ועד מתן תורה, ומצוות שנצטוו במרה[71].
מיד כששמעו ישראל קריאת משה, קיבלו עליהם מלכותו של הקב"ה[72], ואמרו: 'ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע' - ובשעה זו שהקדימו נעשה לנשמע, באו שני מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל, וקשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ו יצאה בת קול ואמרה, מי גילה רז זה לבני, שמלאכי השרת משתמשים בו. ועתה קראם הקב"ה: בני בכורי ישראל![73].
ה. טבילה וזריקה, מיד כששמע משה אמירתם, הלכו כל ישראל וטבלו במקווה טהרה כדין גרים[74]. ולאחר מכן, {ח} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָֹה עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: 'ויקח משה את הדם' - זהו הדם שנותר במזרק. 'ויזרוק על העם' - שיטת הרבה מן הראשונים, שאת הדם זרק ממש על העם[75]. וי"א שגם את הדם הזה זרק משה על גבי המזבח, אלא שהוא היה בעבור העם[76]. 'ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה' - אמר להם משה, הרי אתם קשורים, ענובים, תפוסים, למחר באו וקבלו עליכם המצוות כולן![77].
יום בשבוע לרבנן: יום ראשון
יום בשבוע לר' יוסי: שבת קודש
תאריך בחודש לכו"ע: ז' סיון יום מתן תורה לר"י
ההכנה:
"יום חתונתו ויום שמחת לבו" 'יום הנכסף והנכבד'
הזהיר במצוות לא תעשה, שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו לעולם, וצוה במצוות עשה שנודיע בו לכל זרעינו מדור דור, כל מה שהיה שם, בראיה ובשמיעה. (רמב"ן דברים ד, ט) וראוי לכל אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדלותו והדרו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו, והטענה המביאה לידי אמת, וגדלו המעמד ההוא על כל גדולה, כמו שגידלו הקב"ה. (רמב"ם אגרת תימן)
[1] חדושי הגרי"ז על התורה, פרשת משפטים ד"ה ואל משה אמר. שכל ההכנה הרי היא בכלל מעמד הר סיני, ונכללת בעשה של זכירת מעמד הר סיני.
[2] כל הסוגיא מבוארת, בגמ' שבת פו, ב - פח, א. ראה שם.
[3] לכו"ע בר"ח באו למדבר סיני. (שבת פו, ב).
[4] רש"י.
[5] אוה"ח הקדוש. שביאר שזוהי ההכנה הראשונה לקבלת התורה, לצאת מרפיון ידים, לזריזות ועמלות בתורה.
[6] אוה"ח הקדוש. שביאר שזו ההכנה השניה לקבלת התורה.
[7] רש"י. ולדברי האוה"ח הקדוש זו היא ההכנה השלישית הנצרכת לקבלת התורה.
[8] רש"י ביאר חניתם לצד מזרח. מלבי"ם ביאר חניתם לצד מערב ודקדוק המקרא.
[9] שבת פו, ב.
[10] רש"י.
[11] ראה רש"י שפירש, 'כה תאמר' - בלשון הזה וכסדר הזה. 'לבית יעקב' - אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה. 'ותגיד לבית ישראל' - עונשים ודקדוקים פרש לזכרים, דברים הקשים כגידים. ובסוף הפרשה 'אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל' - לא פחות ולא יותר. וליישב הדברים, שגם אמר הדברים בלי תוספת, וגם פירש לכ"א כפי כוחו, ביאר הנצי"ב, שעצם הדברים אמר משה בלי תוספת, אך ביאורם ביאר לכל אחד כפי כוחו. אמנם, בספר פנים יפות, כתב, שמשה רבינו אמר את הדברים בלי תוספת כלל, וכל אחד מהעם שמע כפי השגתו, והיינו שמשה אמר רק 'אלה הדברים' ולא יותר, אמנם החכמים שמעו מפי השכינה גם את שאר הדברים, וכל אחד שמע כפי כוחו.
[12] שבת פז, א. דעת רבי יוסי בר יהודה ודעת רבי.
[13] אוה"ח הקדוש בארוכה.
[14] רש"י.
[15] תרגום.
[16] רש"י.
[17] מכילתא.
[18] רש"י.
[19] מכילתא.
[20] מכילתא.
[21] כל ביאור זה הוא מהאור החיים הקדוש.
[22] מכילתא.
[23] תנחומא.
[24] אור החיים הקדוש.
[25] ערוך לנר, בספרו מנחת עני עה"ת. והיינו שאחרי ששמעו מהקב"ה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" וגו', ועדיין לא נצטוו כל מצווה שהיא, אמרו 'נעשה' - להראות את עוז רצונם להצטוות על מצוות השי"ת. וראה להלן ביום ד' סיון (כד, ג), וביום ה' סיון (?).
[26] תנחומא.
[27] רש"י לעיל פסוק ג.
[28] רש"י פסוק ח.
[29] רמב"ן.
[30] ספר לבוש האורה. וראה לקמן.
[31] רש"י.
[32] מדרש הגדול.
[33] מכילתא. ומבואר לפי ביאור הלבוש האורה, שהיה נראה להם שדבר ה' יהא רק למשה.
[34] מכילתא ורש"י הביאו.
[35] גמ' שבת פז, א. אע"פ שמצוות הגבלה כתובה לאחר מצוות פרישה, הוכיח רש"י בגמ' שם, שהיא נאמרה קודם לכן ביום שלישי, שאם לא כן, מה השיב משה רבינו לקב"ה שכתוב בסוף הפסוק כאן, שהוא עלייתו של משה רבינו בהשכמת היום הרביעי, "וישב משה את דברי העם אל השם", והרי לא ציווה את העם מאומה? וע"כ שציווה אותם מצוות הגבלה.
[36] רש"י.
[37] מכילתא.
[38] מכילתא.
[39] רש"י.
[40] רש"י לעיל פסוק ג.
[41] רש"י פסוק ט. וכל סדר עלייתו, פירשה התורה בפרשת משפטים, ראה להלן.
[42] מכילתא.
[43] ראה רש"י פסוק יא "לעיני כל העם", וביאור השפתי חכמים, שהרי ביקשו לראות וסומא אינו רואה.
[44] רש"י.
[45] חדושי הגרי"ז עה"ת פרשת יתרו. ג' מצוות: א. לחכות ולייחל לשכינה. ב. לבישת בגדים לבנים ונקיים. ג. לצאת לקראת השכינה.
[46] רש"י יבמות מו, ב.
[47] רש"י.
[48] חדושי הגרי"ז שם, ומקור דבריו ברמב"ם לענין קבלת פני השבת (פ"ל משבת הל"ב).
[49] רש"י לגבי משה. והעמק דבר לגבי בני ישראל.
[50] תנא דבי אליהו פרק יח.
[51] רש"י, עפ"י הגמ' שבת פח, א.
[52] פרשה זו נאמרה בד' סיון. רש"י.
[53] רש"י.
[54] ראה בזה בפירוש אברבנאל בארוכה. ודעת הי"א היא דעת הרמב"ם במורה, הביאה הברבנאל שם.
[55] ראה קיצור אלשיך.
[56] רש"י שמות ה, א. ולענין אהרון ונדב ואביהו, צ"ב. וראה גור אריה שם שביאר הדבר.
[57] רש"י. וראה שכתב רש"י שאמר להם מצוות פרישה והגבלה. וצ"ב שהרי מצוות הגבלה כבר אמר להם ביום השלישי לחודש סיון. ואולי חזר והזהירם.
[58] זו פעם שניה שמזכירה התורה את אמירתם של ישראל 'נעשה'. וביאר הערוך לנר הנ"ל, שבאמירתם זו קיבלו עליהם ישראל את קיום המצוות בפועל. שאחרי שמשה רבינו סיפר להם את כל דברי ה' ואת המשפטים, אמרו שנית 'נעשה' להודיע שרצונם לקיים המצוות בפועל.
[59] רש"י.
[60] ברכת הנצי"ב על המכילתא.
[61] מחלוקת רבי יהודה וחכמים, במכילתא. וביאר בברכת הנצי"ב, שכיון שהיו צריכים כל אחד מבני ישראל לשחוט קרבן חגיגה, כדאיתא בחגיגה ו, א, והעת קצר שיהיו כל ישראל על מזבח אחד, לכך נצטווה לעשות מזבח אחד או יב' מזבחות, לכל שבט.
[62] רש"י, וביאור השפתי חכמים.
[63] רמב"ן. וראה את מעלתם ושבחם, יותר מהזקנים הבכורות והלויים.
[64] ראה סוגיית הגמ' יומא נב, ב. וביאר הרמב"ן שישראל מתוך פחדם ממדת הדין, העלו עולות מפר, דוגמת פר כהן משיח והעלם דבר של ציבור ופר ע"ז.
[65] כל ביאור זה הוא עפ"י הרמב"ן. והביא דעת אונקלוס שאת כל הדם הריק לאגנות.
[66] רש"י.
[67] מדרש רבה ויקרא ו, ה. ורש"י ביאר שע"י מלאך נחלק.
[68] מדרש רבה ויקרא ו, ה.
[69] רש"י. אמנם, במכילתא מבואר שהיו ארבעה אגנות, שתים לשני חצאי דם העולה, ושנים לשני חצאי דם השלמים.
[70] מדרש רבה ויקרא ו, ה. וביאר הספורנו, שחלק השי"ת שנזרק על העם, וחלק העם שנזרק על המזבח, הוא הוראה על כריתת ברית בין ישראל לאביהם שבשמים. ועוד אמרו שם, שהקב"ה נשבע לישראל וישראל נשבעו לו, שאין כופרים זה בזה.
[71] רש"י. וביאר השפתי חכמים, שדקדוק רש"י הוא מהכתוב ספר הברית בה' הידיעה, היינו הספר המודבר שכתבו משה אתמול.
[72] שמות רבה מט, ?. ועל המקרא "ביום חתונתו" פרש"י, יום מתן תורה, שעיטרוהו עליהם למלך, וקבלו עולו.
[73] כל זה מהגמ' בשבת פח, א.
[74] רש"י. וראה בגמ' כריתות ט, א שלמדו כן מהא דאין הזאה בלא מילה טבילה, ומילה הייתה כבר בשעה שיצאו ממצרים.
[75] ראה רמב"ן ספורנו ועוד. וכתב הרבינו בחיי, שאותו כתם הדם שהיה על בגדיהם מהזאה זו, הוא ה'עדי' הכתוב להלן, לפי שהיה עדות ואות וכבוד גדול, שנכנסו לברית עם הקב"ה.
[76] כך תרגם בתרגום 'וזרק על מדבחא - לכפר על עמא', הרי שזרק על המזבח. ולפי"ז ביאור הפסוק "ויזרוק על העם" היינו בעבור העם.
[77] מכילתא.
[78] ולרבנן, לא היו אלא שני ימי הגבלה, ולא הוסיף משה יום אחד מדעתו. כמבואר בגמ' שבת פח, א.
[79] שבת פח, א.