יום שלישי כ"ג בשבט תשע"ט
חפץ שנפל מרשות היחיד לרשות הרבים – באיזה אופן אין איסור מדאורייתא להחזירו לרשות היחיד?
אדם העומד ברשות היחיד ונפל מידו חפץ לרשות הרבים, כאשר קצה אחד של החפץ נותר ברשות היחיד בידו, וכגון סדין שרובו עף ברוח לרשות הרבים, והעומד ברשות היחיד מחזיק בקצהו; או שהחפץ נפל כולו לרשות הרבים, אך יש חבל הקשור בו, אשר קצהו נותר ביד העומד ברשות היחיד, באופן שביכולתו למשוך את החפץ בחזרה אליו – אין זה נקרא שהחפץ 'נח' ברשות הרבים.
ולפיכך, מדאורייתא אין איסור למושכו בחזרה לרשות היחיד, כיון שאיסור 'הוצאה', הוא דווקא בחפץ שנח ברשות אחת במקום כלשהו, שאז אסור להעבירו לרשות האחרת. וראה להלן בנוגע לדינו של חפץ זה מדרבנן.
[משנ"ב שנב, ז; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
סדין שעף לרשות הרבים ואדם עומד ברשות היחיד ומחזיק בקצהו – האם מותר למושכו בחזרה?
בהמשך לאמוּר: חפץ שנפל לרשות הרבים, וקצהו האחד נותר ברשות היחיד ביד אדם העומד שם – גזרו חכמינו ז"ל שלא למושכו בחזרה לרשות היחיד, מחשש שיבואו להקל ולמשוך בחזרה אף חפץ שקצהו לא נותר ביד העומד ברשות היחיד, ויצא כולו לרשות הרבים; ויעברו על איסור דאורייתא של 'הוצאה' מרשות לרשות, שהרי באופן זה בוודאי נחשב שהחפץ 'נח' ברשות הרבים.
ולדעת הרמ"א, אף אם החפץ נפל ל'כרמלית' - אסור למושכו בחזרה לרשות היחיד; ורבים מקלים בדבר; וברחובות העיר שיש אומרים שהם רשות הרבים מדאורייתא, אין להקל.
[שו"ע שנב, א, ומשנ"ב ז, ט ו־י]
ההיתר המיוחד בנוגע לאיסור 'הוצאה' בספרי קודש העשויים כדוגמת ספר תורה
העומד ברשות היחיד, ובידו ספר קודש הכתוב ב'גליון', דהיינו על גבי קלף או נייר גלולים, כדוגמת ספר תורה, והספר נפתח וחלקו נפל והתגלגל לרשות הרבים, כאשר קצהו האחר נותר ברשות היחיד בידו, והוא עומד במקום שרבים עוברים בו, כך שבזיון גדול הוא לספר קודש שיהיה מונח שם – התירו חכמים למושכו בחזרה לרשות היחיד.
והיתר זה הוא אף אם הקצה שהתגלגל לרשות הרבים הגיע בתוכה עד למרחק של יותר מארבע אמות; (אך יש אומרים שבאופן זה אסור למושכו בחזרה אף מרשות הרבים ל'כרמלית', וכל שכן לרשות היחיד).
[שו"ע שנב, א, משנ"ב א, ב, ז ו־ח, ושעה"צ ה; וראה ביה"ל ד"ה דרבים]