"מד' יצא הדבר" (בראשית כד נ)
הגיע אלינו מעשה מופלא שאירע בזמננו, כפי שסיפרו שדכן ירושלמי המכיר את הסיפור מקרוב: "היה זה לפני זמן מה בלונדון שבאנגליה, כאשר עסקתי בשידוך של נערה ממשפחה חשובה, עשירה ומפורסמת מאד. הבת היתה מושלמת בכל התחומים: בעלת מידות טובות, יראת שמים טהורה, וכסף לא היה חסר למשפחתה, אך על אף שהיא נפגשה עם מספר בחורים משום מה לא הצליחה למצוא את זיווגה. טובי הבחורים מכל עולם הישיבות הוצעו לה, עם רובם היא אף נפגשה, אך תמיד השידוך נעצר בשלב מסוים וירד מהפרק. לא שהיא הייתה בררנית, אך משמים זה לא היה זה.
השנים חלפו והיא הגיעה לגיל 28. ההורים כבר התייאשו לחלוטין. אפילו השדכנים כמעט הפסיקו לטפל באותה נערה ומשפחתה – הם פשוט ידעו שכבר שנים לא יוצא מכאן מאומה וחבל על כל מאמץ והשקעה. לאחרונה, אף כשעלו הצעות על בחורי ישיבה מיוחדים במינם, הוריה כבר לא התרגשו ועוד לפני שיצאה לפגישה הם היו בטוחים שזה בזבוז זמן. כמעט וכל חברותיה בנות גילה כבר היו נשואות עם ארבעה עד שישה ילדים! והיא עדיין מחפשת את בעלה העתידי.
הוריה שהיו אנשים אמידים מאוד הרשו לעצמם להעסיק בביתם כמה עובדות זרות (גויות) שהיו דואגות לטיפוח וניקיון הבית. לכל עובדת זרה היו שעות מיוחדות בה היא היתה באה לנקות, לאחר שעבדה בכמה בתים נוספים.
והנה, באחד הימים מגיעה אחת העובדות הזרות אל ההורים ומבקשת לדבר עימהם דבר מה. ההורים לא הבינו מה כבר יש לה לדבר עימהם, אך נענו לבקשתה. "יש לי דבר מיוחד לספר לכם", פתחה ואמרה במבטא הבולט שבדיבורה. "כידוע לכם, לפני שאני מגיעה לנקות את ביתכם, אני עובדת בבית חרדי נוסף, הממוקם בתים ספורים מביתכם. בדירה זו ישנו בחור חרוץ ומיוחד בן שלושים, אשר גם הוא מחפש כבר זמן רב שידוך, כפי הבנתי, ולפי דעתי נראה לי שהוא דווקא מתאים מאד לבתכם, המחפשת גם היא זמן רב מאד בחור טוב".
ההורים שמעו את דבריה ונדהמו, שכן מי מציעה לבתם שידוך, עובדת זרה גויה?! לאן הגענו שאנחנו צריכים לשמוע הצעה מעובדת זרה שבכלל לא מבינה מהו העולם החרדי. בהתחלה הם לא התייחסו לדבריה ורמזו לה בעדינות כי אין זה העסק שלה ואין לה הבנה בכך. אך לאחר הפצרות רבות, ומכיוון שהבחור היה גר מספר בתים מהם, אכן נערכו בירורים על הבחור והשניים החליטו להיפגש.
הבת נפגשת פגישה ראשונה, ורוצה להמשיך. נס! הם ממשיכים פגישה שניה ו…שניהם חפצים להמשיך, עד שלאחר שבוע אחד בלבד הם מחליטים להינשא. ההורים הנרגשים לא ידעו את נפשם. הבחור מאד מצא חן בעיניהם, הוא למד באחת הישיבות המובחרות, היה עילוי אמיתי והכל אמרו כי עדיו לגדולות .
לאחר זמן קצר נערכה מסיבת האירוסין. אבי הבת הנרגש קם מאושר מכסאו וביקש לומר כמה מילים לכולם. הוא לקח את המיקרופון לידים, ואז הוא פרץ בבכי. "רבותיי היקרים", אמר בקול חנוק מאושר, "אינכם מבינים מה אירע פה. במשך כל-כך הרבה שנים שאנו מחפשים שידוך לבתנו: לאיזה שדכן לא פנינו? באיזו ישיבה לא ביררנו? לא היה אדם בעירנו שלא שמע על מצוקת בתנו. במשך שנים הוצעו עשרות ומאות הצעות לבתנו, אך אף אחד לא חשב להציע לנו את הבחור הזה, המתגורר במרחק של 4-3 דקות מביתנו.
"מכל רחבי תבל קיבלנו הצעות, אך על בחור זה מהרחוב שלנו אף אחד לא חשב, עד… שבאה גויה אחת, הלא היא העובדת הזרה שלנו, אשר נמצאת בביתנו פחות משבועיים, ודווקא הצעתה כל כך מתאימה".
ואז עצר האב, לקח אויר ובדמעות חונקות הוא המשיך ואמר: "כולנו חייבים ללמוד מכאן, כי במקום לבזבז כל כך הרבה אנרגיות על אכזבות ותסכולים ועל שידוכים שלא יוצאים לפועל, אנו צריכים להשקיע את הזמן באמונה וביטחון מלאים בה' יתברך, ולהחדיר בלבנו את העובדה שה' הוא בעל הבית היחיד בעולם, והוא גם אב רחמן.
"דעו לכם, כי לא פחות ממה שאני ריחמתי על בתי שלא מצאה את זיווגה, גם הקב"ה ריחם עליה ודאג לה לא פחות ממני. ורק הוא, בכוחו הכל יכול ובדעתו השלימה ידע שעדיין לא הגיע הזמן. משמים סיבבו כי גם בתי וגם חתנה היו צריכים להגיע עד לגילאים כל כך מבוגרים, כי כך גזר בורא כל העולמות. והנה, מיד כאשר הגיעה השעה בשמים, לא המתין הקב"ה עד שיגיע שדכן מקצועי, 'משלנו', ויתווך בין הצדדים, אלא שלח לנו את הגויה והיא בעצמה ביצעה את השידוך. כי 'הרבה שלוחין למקום', וכאשר מגיע הרגע של הישועה בשמים, הקב"ה מוציא את הדבר לפועל מיד.
"האמינו לי רבותיי", סיים האב את דבריו, "חבל, חבל לבזבז את הזמן על הרגשות של צער ומרמור. עלינו להתאזר באמונה שלימה בבורא עולם שהוא משגיח עלינו בכל רגע ומנהל את חיינו והוא קבע את הרגע והשניה בו תבוא הישועה, ורק על ידי שנבטח בו, ונחיה בשמחה ובשלווה, תוך כדי תפילה, נזכה ליהנות מכל רגע בחיינו".
(פניני עין חמד חיי שרה תשע"ו, מעובד מ'קול ברמה' – בטאונה של רמת אלחנן)
1/674
סתם הערה לשונית
סיפור יפה מאוד!!!
לא מדובר על עובדת זרה, אלא על עובדת גויה