הדף היומי מסכת בבא קמא דף נט

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

הדף היומי מסכת בבא קמא דף נט - דרשו מגיש: שיעורי הדף היומי בגמרא בצורה פשוטה ובהירה מפי הרב אליהו אורנשטיין שליט''א



למסקנא, מה למדנו היום בדף היומי? | מסכת בבא קמא דף נט

עמוד א

א. בהמה שאכלה שחת (חזיז), לרבי יוסי הגלילי רואים את הנותר לפי מה שתעלה כל ערוגה בימי הקציר, ומשלם. וכן פירש אביי שיטת רבי ישמעאל, ש'מיטב שדהו' שאמרה תורה הוא שישלם לפי מה שתהיה שויה בשעת הקציר. ולחכמים שמין את הקרקע (בששים) כמה היתה יפה עם השחת, וכמה היא יפה עכשיו.

ב. בהמה שאכלה ענבים שאינם מבושלים, לחכמים שמין את הקרקע (בשישים) כמה היתה יפה קודם שאכלה, וכמה היא יפה עכשיו. לרבי יהושע ור"ש בן יהודה, אם אכלה לולבי גפנים או ייחורי תאנים (שעדיין לא פרחו), שמין כמה היתה יפה וכמה היא יפה. ואם אכלה סמדר (מיד לאחר שפרחו) או בוסר או פגים (כפול הלבן), רואים כאילו הם ענבים העומדות ליבצר. י"א שמנכה מן התשלומין מה שיכחישו הענבים בגפנים אם יעמדו שם עד הבציר, וי"א שאינו מנכה.

ג. המכה את האשה ויצאו ילדיה, משלם דמי וולדות לבעל. י"א שמנכה ממנו מה שהיה צריך להוסיף מזונות לאשתו בימי עיבורה. וי"א שמנכה לו גם מה שהיה עתיד ליתן בשכר המילדת. וי"א שאינו מנכה דמי מילדת, שיכול לומר אשתי אינה צריכה מילדת.

להלכה: הקוצץ דקל ארמי, שמין אותו בשישים. והקוצץ דקל פרסי שהוא חשוב, שמין אותו בפני עצמו.

עמוד ב

א. לרבי שמעון אם אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים, שנאמר 'ובער בשדה אחר', ללמד שאם הם צריכים לשדה שמין אותם אגב השדה, אבל לא כשהם גמורים. ופסק רב להלכה כרבי שמעון.

ב. בעל שכתב לאחד שדה המיוחדת לכתובת אשתו, ולא חתמה לו האשה. ולאחר מכן כתב לשני וחתמה לו, לרבי מאיר אבדה כתובתה, ואין יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, שהרי לראשון לא חתמה. ולרבי יהודה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. מעשה ודן רב כרבי מאיר.

ג. המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל השדה, פטור. ואם הוזקה בהן, בעל הגדיש חייב. ואם הגדיש ברשות, לחכמים בעל השדה חייב, ולרבי אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור. ואם הוא שומר הגרנות, חייב גם אם לא קיבל עליו לשמור.

ד. השולח גחלת ביד חרש שוטה וקטן, וליבה, פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. ואם מסר לו שלהבת, לריש לקיש חייב כי מעשיו גרמו לו, ולרבי יוחנן אינו חייב עד שימסור לו קוצים, עצים דקים, ונר.

ה. שלח אש ביד פקח, הפקח חייב. אחד שהביא את האור ואחד הביא את העצים, האחרון חייב. בא אחר וליבה, המלבה חייב. ואם ליבתה הרוח, כולם פטורין.

סיכומי הדינים העולים ממסקנת הגמרא באדיבות מערכת ה'דף היומי למסקנא' | מאת הרב אלימלך בריזל שליט''א

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים