על אלו איסורים עלול אדם לעבור בשעה שמזדרז ליטול ידיים בבוקר? │ כיצד ינהג אדם שהמים לנטילת ידיים נמצאים במרחק ממנו? │ מה נאמר על אדם ההוגה בשש מצוות תמידיות? │ והיכן נמצאת המלחמה האמיתית של האדם?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות 'הנהגת אדם בבוקר' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן א' סעיף א']
זריזות בהשכמת הבוקר
כתב השולחן ערוך, יתגבר האדם כארי בבוקר לעבודת בוראו, ומוסיף המשנה ברורה, שכאשר אדם קם בבוקר, אז אפילו אם היצר הרע משכנע אותו בחורף, איך תקום מהמיטה הרי קר בחוץ, וכן בקיץ משכנע אותו למה לך לקום ולהתנתק מהשינה, הרי עדיין לא שבעת מהשינה, לא ישמע לו, ויחשוב בליבו, אילו הייתי צריך להיפגש עם מלך בשר ודם, כמה הייתי נזהר ומזדרז, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
כמה הלכות בנטילת ידיים שחרית
מביא המשנה ברורה כמה הלכות הקשורות לנטילת ידיים של שחרית:
א. כאשר אדם מתעורר משינתו, אפילו שהוא עדיין לא מתכנן לקום מהמיטה אלא הוא נשאר לשכב, הדין הוא, שהוא צריך ליטול את ידיו ואסור לו להשהות על ידיו רוח טומאה, והזוהר מפליג מאוד בעונש של המשהה על ידיו רוח טומאה, ומביא השערי תשובה בשם הזוהר, שהעושה זאת חייב מיתה, ולכן יזדרז ליטול ידיו מיד, רק שיזהר שלא יעבור בינתיים על איסור, כגון אם צריך לנקביו, שלא ישהה עד שנטול ידיו, אלא מיד יזרז להתפנות, וכן אם אין לו מים שלו אלא מים של חברו, אסור לו לקחת את המים של חברו לצורך נטילת ידיים, אבל אם הוא מתכנן מיד להביא מים אחרים, מותר לו לקחת את המים של חברו.
ב. אדם שאין לו מים לנטילת ידיים לידו, והוא צריך ללכת מרחק כדי להביא מים לצורך נטילת ידיים, מה הדין, האם עדיך שילך במרוצה, או עדיף שילך פחות פחות מד' אמות, ואומר המשנה ברורה שעדיף שילך במרוצה, מה שפחות להשהות על ידיו את רוח הטומאה, עוד כתב, יש סברא, שהבית נחשב ליחידה אחת, ולכן, אף על פי שאין מים לידו ממש אלא יש מים בכיור, בכל זאת הבית נחשב למקום אחד, ולא צריך שיהיו מים ממש ליד המיטה הזאת, ובשעת הדחק אפשר לסמוך על סברא זו.
ג. אדם המתעורר משינתו, ואין לו מים ליטול ידיים כדת וכדין ג' פעמים על כל יד, בינתיים שלא יתבטל מלימודו, אלא יטול מעט את ידיו, או יקנח את ידיו, ויברך, ויעסוק בדברי תורה.
שש מצוות תמידיות
מביא הביאור הלכה שש מצוות תמידיות, שאדם שהוגה בהם, אין קץ למתן שכרו.
א. לדעת ולהאמין שהקדוש ברוך הוא, הוא זה שברא את כל העולם כולו.
ב. לדעת שאין אלהים אחרים חוץ מהקדוש ברוך הוא בעצמו.
ג. לייחד את הקדוש ברוך הוא.
ד. לאהוב את הקדוש ברוך הוא, דהיינו, שיעריך בליבו שכל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד, הכל הוא כאין נגד אהבתו יתברך, וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה', והקובע מחשבתו בעניינים גשמיים ובהבלי העולם שלא לשם שמים, רק להתענג ולהשיג כבוד, מבטל את מצות אהבת ה' ועונשו גדול.
ה. יראת שמים.
ו. 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', וזו אפיקרוסות, דהיינו, כל דבר שהוא הפך דעת תורה, וזנות, דהיינו, אדם שנגרר אחרי ענייני העולם הזה שלא לשם שמים, כגון שמחפש כסף, או כבוד, ושמח בכל ענייני העולם הזה ותענוגותיו שלא לשם שמים, שבכך עובר על 'ולא תתורו', וקל מאוד לאדם לומר שהוא מאמין שהכל מאיתו יתברך, אבל כאשר חברו מעליב אותו, או פוגע בו, או מזיק אותו, הוא מאוד כועס עליו, והרי אם אתה מאמין שהכל נגזר מלמעלה, והחבר הוא רק שליח, אז מה אתה כועס על החבר? כתוב בחינוך במצוה רמ"א, שהלאו של 'לא תיקום ולא תיטור', הוא משום שזה לא החבר עשה לך את זה, אלא הכל משמים, והחבר הוא רק שליח, ולמה אתה כועס? אז אדם שחושב שהוא מאמין בה' בלב שלם, שהכל מאיתו יתברך, יבחן את עצמו מה קורה כשמישהו פוגע בו או כשיש לו איזה נזק, האם גם אז הוא יודע שהכל מכוון על חטאיו, או שאז הוא מתחיל לחשוב חשבונות אחאים שהם בגדר של אפיקורסות.
חיבור יום ולילה בדברי תורה
אדם צריך לקום לפני עלות השחר, ומביא המשנה ברורה בשם השל"ה שיש עניין לחבר את הלילה והיום היום והלילה בדברי תורה, וגם אם אדם לא מתעורר לפני עלות השחר, בכל זאת שלא יאחר את זמן התפילה.
המלחמה האמיתית היא למעלה
אומר הרמ"א, "שוויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך, כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד, יש משל, על גנרל גדול שהוא שש אילי קרב, בשבילו, להילחם זה היה תענוג, והנה, לפני מלחמה אחת, כאשר הוא החליט לצאת למלחמה, הוא חש לא טוב בגופו והובהל לרופא, והרופא אמר לו, אם אתה רוצה לשמור על עצמך, תישאר בבית, אסור לך ללכת לקרב, ובשבילו זה היה עונש, אמרה לו אשתו, יש לי רעיון בשבילך, תיכנס לחדר, נשים לך שם מסך, בכך תוכל לצפות בקרב, וכך תוכל להשתתף, וכך היה, וכולו היה מרוכז ודרוך ורכון על המסך, והנה הוא מתחיל לצהול, ואשתו נבהלה, מה קורה לו? והבינה, שכנראה עכשיו החיילים מנצחים אז כולו שמח, והנה עכשיו הוא רואה שיש תבוסה עם החיילים שלו, והוא לא היה יכול לסבול את זה, והוציא את האקדח וירה על המסך, ואמר לאשתו, נכון, אני רוצה להשתתף במלחמה מהיכן שאני נמצא, הוצאתי את האקדח יריתי על המסך, וגמרתי את המלחמה, ניצחתי בקרב, המסך התפוצץ אז הוא ניצח בקרב…. אמרה לו אשתו, שוטה שבעולם, כאן זה רק מראה לך מה שנמצא בזירת המלחמה, זה רק משל למה שקורה באמת, האם אתה חושב שאם אתה יורה כאן אתה מנצח בקרב? אדם חושב שהוא עושה, הוא פועל, הוא יוצר, הוא חושב, זה לא נכון, הקרב האמיתי זה בשמים, אדם שרוצה להכריע את הקרב, צריך להתפלל, להרבות במעשים טובים, צריך להרבות בלימוד תורה וכך הוא מכריע את הקרב, וכאשר הוא עושה כאן כל מיני פעולות והשתדלויות, יש חובה להשתדל, אבל זה גזירה של השתדלות, אבל את הקרב האמיתי מנצחים רק על ידי ריבוי זכויות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א