"ברשות גדולי התורה, ראשי הישיבות, הנהלת 'דרשו' והבחורים היקרים היושבים עמנו כאן. אני מדבר עמכם היום כחבר בין חברים. גם אני תלמיד ישיבה בעצמי והדברים אמורים גם עלי.
"צריכים לדעת שאדם תמיד נמצא במצב של ניסיון. יש את ניסיון העוני ויש את ניסיון העושר כידוע. בספרים הקדושים מובא שנסיון העוני והעושר הוא לא רק בכסף, אלא גם בעניינים אחרים, כמו כישרונות למשל. יש מי שזכה לכישרונות ברוכים וקשה לו להתאמץ ולהתייגע בלימוד אחרי שכבר הבין בפעם הראשונה, ויש מי שמתקשה להתמיד בלימוד כי קשה לו לחזור שוב ושוב עד שהוא מבין.
"יש גם ניסיון שנקרא 'מעבר'. כל תקופת מעבר היא ניסיון. יש מעבר מהחיידר לישיבה הקטנה, יש מהישיבה הקטנה לישיבה הגדולה וכו' וכו'. כל מעבר והניסיון שלו. זה משתנה גם לפי התקופה ומה שמתרחש בתקופה זאת.
"כשאני הייתי בחור בישיבה, לא היה לנו מתח בתקופת הסיום של הישיבה הקטנה. לא היו לנו כל כך הרבה התלבטויות. היו שלוש או ארבע אופציות, כל אחד החליט להיכן הוא מעדיף ללכת, וכמעט לא היה מצב כזה שבחור רוצה ללכת לישיבה מסוימת והוא לא התקבל בה.
"היום השתנו הדברים. יש מתח גדול ותחרות קשה בנושא הזה, ואצל חלק מהבחורים הכניסה לישיבה הגדולה היא מלכתחילה במצב של 'בדיעבד', כי הם העדיפו להיכנס לישיבה אחרת שנראית להם טובה יותר או מתאימה יותר עבורם.
"בחורים צריכים לדעת שיש הפתעות ויש אכזבות בכל שטחי החיים. אנחנו מקווים שכל ההפתעות יהיו לטובה, הלוואי, אבל יש גם מקרים הפוכים, וצריכים לדעת שלפעמים דווקא הישיבה שאולי לא רצית בה מלכתחילה – היא דווקא הישיבה הכי מתאימה לך, ורק בישיבה הזאת אתה תצליח לגדול בסייעתא דשמיא.
"זה נכון גם לכיוון ההפוך. קורה שישיבות לא רוצות לקבל בחורים מסוימים, ורק בלית ברירה מקבלים אותם מסיבות כאלו ואחרות, ולאחר זמן מתברר שהבחור הזה שהתקבל בדיעבד לישיבה, הופך להיות 'פאר הישיבה'.
"הרי הישיבות לא יכולות לדעת באמת מי בחור טוב ומי לא. עושים טלפונים, בירורים, ומקבלים רושם כזה או אחר שלפיו מקבלים החלטה. פעמים רבות הרושם הזה שגוי או לא מדויק.
"כך גם לגבי חברותא. לפעמים יש הפתעות לטובה ולפעמים אכזבה קשה. בחרת חברותא שנראה לך מתאים מאוד, ובפועל הלימוד אתו לא כל כך מצליח. לפעמים האכזבה מוטעית ומבוססת על טעות בתפיסה, ולפעמים זאת אכזבה נכונה.
"חשוב לדעת שישנם כמה וכמה סוגים של אי התאמה בין חברותות. לפעמים חוסר ההתאמה הוא בקצב הלימוד, ולפעמים הקצב אחיד אבל הרמה שונה, אחד מעמיק ואחד פחות. במקרים אחרים הלימוד מצוין, אבל שמירת הזמנים של אחד מהשניים לוקה בחסר ונגרמת לחברותא שלו הרבה מאוד עוגמת נפש מהאיחורים הללו.
"בכל הקשור ללימוד בחברותא צריך אחוז מסוים של גמישות. בחור לא יכול לצפות לקבל חברותא שמתאים לו במאת האחוזים, וחייבים להיות גמישים מעט, אבל יש גבול כמה גמישות אפשר לדרוש מבחור, ולכן כשבאמת הבחור מרגיש שהוא מנסה והחברותא לא מוצלחת, אפשר לגשת לר"מ, או למשגיח, בכל ישיבה כפי שמקובל בה, להתייעץ ולנסות להחליף חברותא.
"מה שחשוב לדעת בכל המצבים ובכל הניסיונות שהזכרנו, זה שאם תתמיד ותעבוד, תשקיע ותתאמץ, בסוף תראה שהקב"ה לא עוזב אותך אפילו לרגע אחד. הכל מכוון משמים, ואנחנו צריכים להתמודד עם הניסיונות, לנסות שוב ושוב עד שנצליח בעזרת ה'.
"זה חשוב במיוחד כעת, כשאתם עולים לישיבה הגדולה. חלקכם עומדים לחוות קשיי הסתגלות, אפילו קשיים גדולים. הייתם רגילים לחממה מסוג אחד, ואתם עכשיו עוברים למקום עם סגנון התנהלות שונה לחלוטין.
"לפעמים הקושי הוא מול הישיבה עצמה, לפעמים מול סגנון הלימוד ולפעמים החברה לא מקבלת את הבחור כמו שהוא היה רוצה. או להיפך – ניסיון העושר, יש לו יותר מדי חברים והפיתוי לעסוק בדברים בטלים הולך וגדל.
"אף פעם אסור להתייאש. קודם כל צריך להתפלל להקב"ה, ולאחר מכן לבקש עזרה ממי שיכולים לעזור, אם זה המשגיח או הר"מ וכו'.
"כי עיקר פעולת היצר היא להביא את האדם לשברון לב ולייאוש. הוא רוצה שבחור יחשוב שנסגרה בפניו הדלת, והוא כבר לעולם לא יוכל להצליח. אבל האמת היא שאין דבר כזה, הדלת אף פעם לא נסגרת והקב"ה תמיד עוזר בכל מצב ובכל מקום. כל מה שאנחנו צריכים זה סבלנות, והחלטה נחושה של כל אחד ואחד שלא לוותר, להמשיך להתעקש, להמשיך ולהתאמץ עד שנעלה לפסגת מרומים ולשיא ההצלחה. לא להתפשר על פחות מהשאיפה הזאת. צריכים רק להשקיע והקב"ה כבר יהיה עם הבחור המתאמץ.
"לקראת ימי בין הזמנים אני רוצה להציע לכם עצה פשוטה:
"אם תעזבני יום, יומיים אעזבך. מי שלא לומד יום, התורה עוזבת אותו ליומיים. מי שלא לומד יומיים, אז הוא מתרחק מהתורה מהלך של ארבעה ימים, ומי שמתרחק מהתורה שלושה שבועות, היא מתרחקת ממנו מרחק של ששה שבועות.
"בין הזמנים נמשך שלושה שבועות. מי שלא ילמד בבין הזמנים, איך הוא רוצה להצליח באלול עם כניסתו לישיבה הגדולה? הוא הרי כל כך רחוק מהתורה. רחוק מאוד!
"לכן צריך להקפיד לנצל את הזמן גם בבין הזמנים. לאו דווקא כמו כל השנה, אפשר לנוח, צריך קצת שחרור, אבל צריך לדעת שהזמן יקר מכל. גם בבין הזמנים. לנצל את הזמן, למלא את הזמן בלימוד תורה. אפשר ללמוד מסכתא אחרת, משהו שלבו חפץ, אבל לא לתת לשלושה שבועות לעבור בבטלה, כי אז חס ושלום מתרחקים מהתורה מרחק של שישה שבועות. להקפיד על תפילות כראוי, ומי שימלא את בין הזמנים בתורה ובתפילה כראוי, בוודאי יצליח.
"שמעתי מראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל שאמר פעם, שהרי ידוע שהקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. בכל ניסיון יש לנו כוחות לעמוד ולהתגבר עליו, אבל יש ניסיון, אומר הראש ישיבה, שעליו אי אפשר להתגבר. הקב"ה לא נותן לנו כוחות להתגבר עליו.
"מתי זה קורה? מתי מגיע כזה ניסיון קשה שעליו בחור לא יכול להתגבר בשום אופן? אומר ר' חיים שמואלביץ שזה קורה כשאדם מכניס את עצמו לניסיון. הקב"ה כביכול אומר לו: 'מי ביקש ממך? בשביל מה נכנסת לשם? עכשיו תסתדר לבד'.
"אני מקצר במקום שאמרו לקצר, אבל צריך לדעת במיוחד בתקופת בין הזמנים להיזהר לא להכניס את עצמו לניסיונות, כי מי שמכניס את עצמו לא יוכל להתגבר.
"כמובן שאסור להתייאש בשום מצב. תמיד אפשר לעשות תשובה, לומר: ריבונו של עולם, חטאתי עוויתי פשעתי, אני מבקש מחילה, אני רוצה לתקן. אבל אדם שמכניס את עצמו לניסיון, פשוט מכניס את עצמו למצב של סכנה רוחנית.
"אדם שמתוך סקרנות רוצה ללמוד דברים רעים, מכשירים טמאים, אחר כך הוא צועק 'בלבול', 'אני מבולבל!' מי ביקש ממנו להכניס את עצמו למצב הזה?!
"כמובן שעל כל הניסיונות אי אפשר להתגבר בלי התורה, שהיא התבלין שהקב"ה ברא כנגד היצר הרע. התורה מביאה את האדם להיות ירא שמים אמיתי, להאיר את העולם כפי הכח שנתן לו ה' יתברך.
"זאת העבודה שלנו בימים אלו. זאת ההקדמה שרציתי להקדים לכם פה, לקראת המעמד הזה של חיזוק. יהי רצון שיתקבלו כל דברי החכמים. שהקב"ה יעזור שנזכה לעבוד אותו, לצפות לגאולה, ושנזכה לגאולה, כי הגלות עומדת להיגמר, ומי שלא יתייאש יהיה מוזמן לירושלים לעתיד לבוא.
"הגמרא בבבא בתרא (ע"ה ע"ב) אומרת: 'אמר רבה א"ר יוחנן לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא. ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה'.
"ומי יהיו המזומנין לירושלים של עולם הבא? מי שיתחזק בשמירה על קדושת העיניים, בשמירה על קדושת הלשון, הוא זה שיזכה ויעלה.
"חזקו ויאמץ לבבכם ונזכה שיקויים בנו 'אשריכם בעולם הזה, וטוב לכם בעולם הבא'".
תמלול ועריכה: יעקב א. לוסטיגמן
1/152