הדבר אירע ביום חמישי בבוקר, ב-19 לספטמבר למניינם, בשנת תשמ"ה. לפתע פתאום רעדה האדמה במקסיקו סיטי, והותירה אחריה חורבן והרס רב

שלום פריד

את הסיפור הבלתי שגרתי שלפניכם שמענו מפי הרב שמעון הלר, מרצה חשוב בנושאי יהדות. הוא גילה אותו באחד מספריו של רבי פסח קראהן שליט"א, מגיד מישרים נודע באמריקה, שיצא לאור לפני שנים רבות בשפה האנגלית. למיטב ידיעתו לא תורגם הספר לעברית, כך שציבור קוראינו לא התוודע כנראה לסיפור הישן והמאלף, המותיר את שומעיו אחוזי השתוממות.

מי רוצה לקנות בניין?

מקסיקו סיטי. שנת תשמ"ה. הוא איש עסקים מתושבי העיר הגדולה וקוראים לו יעקב. בדרך כלל אינו עוסק בהשקעות ענק – אך הפעם השכימה לפתחו הזדמנות מיוחדת. היה זה בניין גדול באזור מבוקש, שעמד לרכישה במחיר מציאה. הוא יוכל לגייס הון, לקנות את הבניין ולהשביחו, ולמכרו אחר כך ברווח הגון ביותר.

התסריט להצלחת המיזם עמד על ההנחה שהוא יצליח, כנראה, למכור את הנכס זמן קצר לאחר השבחתו. אולם אם הקונה המיוחל יתבושש חלילה מלהגיע, הוא עלול להפסיד סכומים עצומים, עקב הריביות הגבוהות והמתמשכות שייאלץ לשלם, על ההלוואות שייטול למימון הפרויקט. הוא הלך על גשר צר מאוד. אם יצליח – ייהפך לעשיר מופלג. ואם לא – הוא עלול לפשוט את הרגל ולטבוע חלילה בים של חובות וריביות.

לאחר הרבה היסוסים ומחשבות נכנס לעניין. הוא לווה סכומים גדולים מהבנקים, רכש את הנכס והחל להשביחו במרץ ולהכינו למכירתו במהרה. תוך כדי הדברים הללו אירע גם דבר מבורך בחייו הפרטיים: יעקב, שהיה איש חילוני לכל דבר ועניין, החל להתקרב קמעה-קמעה לחיי תורה ומצוות, ואף החל להשתתף בשיעורי תורה מספר פעמים בשבוע. תהליך החזרה לא נעשה כמובן ברגע אחד. בשלב בו עוסק סיפורנו, הוא אפילו לא זכה עדיין לשמור שבת לגמרי כהלכתה. אולי מחוסר ידע. אולם דבר אחד כבר הספיק לקבל על עצמו בכל תוקף – ללכת לבית הכנסת בליל שבת לתפילת ערבית וקבלת שבת. הוא נהג כך בקביעות וברצינות. חוק בל יעבור.

וכך, בד בבד עם התקרבותו לאביו שבשמים, נשלמה גם עבודת השבחת הבניין בשעה טובה. הבניין הנאה והמשופץ עמד למכירה לכל דורש. אולם התקווה הגדולה למכירה מהירה וסוחפת, לא הגשימה את עצמה. שבועות וחודשים נקפו, ושום משקיע לא נראה באופק. כל שבוע שעבר ללא שינוי ובשורה בכנפיו, הביא הפסדים גדולים, עקב תשלומי הריבית העצומים שכרסמו באחוזי הרווח, שאליהם נשא את נפשו. עיניו רואות וכלות ואין לאל ידו להושיע.

כי אשמרה שבת

יום אחד החל האור לזרוח בקצה המנהרה. זוג מיליונרים מצרפת החלו להתעניין ברצינות בבניין. הם הגיעו לשבוע ימים למקסיקו כדי לבדוק ואולי גם לסגור. סדרת הפגישות עמם לא היתה אמורה לקחת יותר מיומיים-שלושה. אולם העסק המורכב של הדיונים והבירורים והסידורים, נסחב לבסוף הרבה יותר מהמצופה.

הימים נקפו במהירות. ביום שישי בשעה מאוחרת, עדיין ישב יעקב בעיצומה של פגישת עבודה מתישה. טיסתם של המיליונים עמדה לצאת בשבת בבוקר חזרה לצרפת. הם באו מלכתחילה רק לשבוע. עתה היו כולם בהולים ודחופים להשלים את העסקה טרם הטיסה. תוך כדי הדיונים והסיכומים מלאי התקוות, הביט פתאום יעקב החוצה מהחלון. הוא הבחין בשמש ההולכת ושוקעת והתנער כאילו באחת מחלום עמוק.

איך שכח? הלא שבת המלכה ממשמשת ובאה! עליו ללכת עכשיו לבית הכנסת! הוא אינו יכול לוותר בשום אופן על התפילה השבועית החשובה! הוא החל להאיץ בבני שיחו, ולהסביר להם שעליהם לסיים במהירות כי עליו ללכת לבית הכנסת – אך הצרפתים מיאנו לשמוע.

"לא באנו לכאן לקנות שקית חלב", אמרו. "מדובר ברכישה רצינית וזכותנו לקבל את כל הזמן שבעולם", הם דוחים בתוקף כל ניסיון להלחיץ אותם בשיטות כאלו או אחרות. הם המשיכו את הפגישה בניחותא, וכלל לא נראו כמי שמתכוונים לסיים את הדיונים בזמן הקרוב.

יעקב עמד עכשיו לפני ניסיון לא פשוט. מעטים במצבו זכו לעמוד בו. גורל חייו הכלכליים עמד כאן על המאזניים. אם לא ימכור את הנכס במהרה, הוא עלול להפוך לפושט רגל אומלל. האם יעזוב עכשיו את הכל?

קשה להבין ולהשיג מניין באה לו העוצמה והנחישות – אך הוא עמד בניסיון בגבורה. לא מדובר כאן ביהודי רגיל מהשורה, ששמירת שבת טבועה בדמו משחר ילדותו. הוא אפילו לא ידע ושמר בעת ההיא על כל ההלכות! בסך הכל החל ללכת לבית הכנסת בליל שבת! אך בכל זאת, לא הסכים בשום אופן לוותר על הנהגתו החדשה, שסימלה אצלו את מחויבותו לעבודת ה' ולדרכו החדשה. הוא עזב באמצע את כל האסיפה, והלך לשיר 'לכה דודי' בבית הכנסת. הצרפתיים זעמו וכעסו, ולמחרת טסו לארצם בלי לקנות את הבניין.

יעקב דאג מאוד. הוא לא היה רגוע ושליו בבית הכנסת, לא התעלה על כנפי נשרים. לא חש כמי שמלאכתו עשויה. הוא היה בסך הכל אדם פשוט, ללא השגות מרוממות. אולם למרות זאת היה שלם לגמרי עם החלטתו. בליל שבת מקומו בבית הכנסת, ולא בישיבת עסקים.

א-ל ישמרני

עברו שבועיים ימים.

הדבר אירע ביום חמישי בבוקר, ב-19 לספטמבר למניינם (בשנת תשמ"ה). לפתע פתאום רעדה האדמה במקסיקו סיטי, והותירה אחריה חורבן והרס רב. אזורים שלמים מהעיר נפגעו ברעידה הקטלנית. אלפי בני אדם נהרגו ועוד אלפים רבים נפצעו. "ברגע קטון עזבתיך".

גם האזור בו שכן הבניין של יעקב – נפגע כולו. אולם, למרות שכל הבניינים מסביב קרסו או ניזוקו, הבניין שלו עצמו נשאר למרבה הפלא שלם לגמרי, בלי שום היזק רציני. הנה כי כן. הבניין השלם היחידי שנותר באזור כולו – היה של יעקב 'מוקיר ליל שבת'. השבת שמרה על שומריה ומקדשיה.

עכשיו גם הגיעה לה ההזדמנות העסקית הגדולה והנדירה, שאפילו אנשי נדל"ן ותיקים וטובים לא מעיזים לחלום עליה… משרדי ממשל שונים שנפגעו ברעש הגדול, נזקקו בדחיפות לבניין כשיר וחזק, כדי שיוכלו להמשיך בפעילות ולשקם את הנזקים. אך לא היה כמעט בנמצא דבר שכזה. רוב הבניינים שנשארו לעמוד על תילם – נזקקו לשיפוץ מתמשך. בבת אחת נוצר ביקוש היסטרי והמוני לבניין המצוין שנותר לפליטה, כשהמחיר נוסק כמובן לגבהים לא מוכרים בעליל.

עד מהרה מכר יעקב את הבניין, במחיר גבוה ומפולפל מכפי שאי פעם יכול היה להעלות על קצה דעתו. השבת לא נשארה חייבת, ואף הוסיפה לו בונוסים עצומים ונדיבים כיד מלכו של עולם…

לאחר מספר שנים, ערך יעקב סעודת 'סיום' על מסכת שלמד, ובה סיפר את מהלך הדברים המופלא, ואף הציג תמונה שצולמה לאחר רעידת האדמה, בה נראה הבניין כשהוא עומד שלם ובודד בין ים הריסות. עדות מצולמת ונדירה, על כוחו הנצחי של החוט המשולש שלא יינתק: הקב"ה, השבת ונשמת איש יהודי שמי ישורנה.

(המבשר-כלכלי כ"ט בשבט תשע"ח)