סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: "הגיע אלינו סיפור של אבא שהוריש כבר בחייו את כל נכסיו לבניו, והתוצאה הישירה מכך היתה שהבנים כבר לא באו לבקר את אביהם הקשיש והאלמן… פשוט וברור שהאב המוריש לא עשה טוב, וגם חז"ל דיברו על כך, אבל המציאות בשטח היתה שעד שהבנים חשבו שתהיה להם ירושה מאביהם, הם הגיעו לבקרו, וברגע שקיבלו כבר את כל הנכסים, הם פסקו מלהגיע לביקורים.
"האב היה אובד עצות ולא ידע מה לעשות. הוא היה גם אלמן, ושהה לבדו בביתו. עד שהגיעו הילדים עוד היתה לו חברה כלשהי סביבו, ועכשיו שררה בבית דממה של ממש, וההרגשה של אבא היתה רעה במיוחד.
ת"ח אחד ששמע על מה שקורה בביתו של הזקן, פנה אליו ואמר שיש לו הצעה מקורית בשבילו, שבוודאי תחזיר את ביקורי הילדים. 'תתקשר לבנים, ותאמר להם שיקנו עבורך כספת גדולה, ו'תגלה' להם שהנך רוצה לאחסן בה אבנים טובות שיש לך בבית, ויש חשש שיגנבו אותן… במצב כזה', אמר הת"ח, 'כשהבנים ישמעו שיש לך עוד נכסים שלא חילקת להם, הם יחזרו לבקר אותך'…
"מיותר לציין שלאבא לא היו כלל אבנים טובות וגם לא מרגליות, והעצה הזו ניתנה לו רק כדי להחזיר את הילדים הביתה…
"לאחר שנפטר האב, והבנים פתחו בשקיקה את הכספת, הם גילו את האמת. בכספת היו אבנים פשוטות מהרחוב, וכדי שלא יהיה בכך שקר גמור, הכניס האבא גם שתי אבנים טובות קטנות, שיועדו לנכדים, ולא לילדים כפויי הטובה. ליד האבנים הפשוטות הניח האבא פתק ובו כתב: 'ככה ייעשה לבנים שלא מכבדים את אביהם, וממתינים לאבנים'…
"כששמעתי את העצה הזו שנתן הת"ח לאבא הזקן", אמר הגאון רבי יצחק זילברשטיין, "שפשפתי ידיי בהנאה גדולה, שכן היתה זו אכן עצה טובה מאוד".
בסעודה שלישית פרשת 'קדושים', בה קראנו 'לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו', הסביר הרב את הדברים ואמר, שהילדים הללו מחויבים בכבודו של האב, ובפוסקים מובא שבן שאינו מכבד את אביו מותר לדפוק על הבימה ולהכריז עליו כרשע, ואם לאחר שקיבלו את הירושה הם לא מכבדים אותו.
עצתו של הת"ח היתה אפוא עצה טובה מאוד. דהיינו, אין כאן איסור גניבת דעת, כי כל בן הוא בעל חוב לאביו, כיון שהאבא השקיע בו כל חלבו ודמו, ואם הבן לא משלם, הרי הוא גנב, ומותר לגנוב דעת גנב כדי שישיב מה שהוא מחויב לאביו. וצריך לפרסם את העצה הזו ב… בתי אבות, ולייעץ לכל מי שנתקע בבעיה הנ"ל, שיעשה כפי שיעץ הת"ח…
('קול ברמה' – בטאונה של רמת אלחנן, גיליון 330)