וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ (ויקרא כה, לו)
בערב שביעי של פסח הגיעה אל הגאון רבי יצחקזילברשטיין שליט"א שאלה דחופה מרב המכהן באחת הקהילות החרדיות בעיר פלונית בארץ ישראל. השאלה היתה דחופה ולכן כינס הרב שליט"א לאחר תפילת ותיקין כמה מחשובי הת"ח במנין, כדי להיוועץ בהם כיצד לפסוק.
המדובר היה באדם, שלצורך הענין נקרא לו ראובן, שהוציא שם רע על בעליה של חנות פלונית, שנקרא לו שמעון. השם הרע – כלל בתוכו גם הפרחת שמועות ששמעון הוא גזלן ונוכל, ועוד ועוד, ולכן אסור לקנות אצלו.
שמעון הכחיש בתוקף את השמועות הללו, אבל ראובן המשיך בהוצאת השם הרע, והזיק לו מאוד בפרנסתו. – עד שהשי"ת החליט לגבות את חובו, ואשתו של ראובן חלתה במחלה קשה. היא הבינה שהמחלה באה עליה כתוצאה ממעלליו של בעלה, ותבעה ממנו לפייס את בעל החנות, אחרת היא תתגרש ממנו. גם ראובן עצמו הבין שהמכה שבאה עליו ועל משפחתו, ניחתה בגין מה שעשה לשמעון, והגיע להתפייס עם בעל החנות, שכצפוי מראש אמר שהוא אינו מוכן, ואינו מסוגל, למחול לראובן על כל מה שעשה לו במשך תקופה כל כך ארוכה.
ראובן פנה אל אביו של שמעון, וביקש ממנו שינסה להשפיע על בנו, אבל גם זה לא עזר. שמעון חזר ואמר, שהפשעים שנעשו נגדו היו כל כך קשים, שהוא אינו מסוגל למחול. בסופו של דבר התרצה קמעה, ואמר שאם ראובן יפצה אותו בסכום נכבד על הנזק ועוגמת הנפש שעשה לו, הוא יהיה מוכן למחול. השאלה שהגיעה אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין היתה מה הסכום שנראה מתאים לפיצוי במקרה זה? השאלה הועברה באמצעות מיודענו הרב ישי דביר.
כאמור, אחרי התפילה ניגש הרב שליט"א אל הרה"ג רבי יצחק קובלר שליט"א, המכהן כדיין בבית הדין המיוחד של כולל 'בית דוד', כדי להיוועץ יחדיו בנושא. בשלב מסוים התקבצו תלמידי חכמים נוספים, שהביעו גם הם את דעתם. ההחלטה של הגאון רבי יצחק זילברשטיין היתה שסכום הפיצוי יהיה בגובה 10,000 ₪, ועוד 8,000 ₪ בגין עוגמת הנפש המרובה שנגרמה לראובן.
את החלטתו הסביר הרב, שכיון שהנזק נגרם לדוד לאורך שנתיים, הרי שהפיצוי צריך להיות בסכום משוערך של חודש, וכיון שמדובר בעיר שתושביה אינם נחשבים כאנשים אמידים, והרבה פחות מזה, הרי שמשכורתם מגיעה בערך ל- 10,000 ₪. גם יתר הת"ח, והגר"י קובלר, הסכימו שמדובר בסכומים הגיוניים, וזו היתה אפוא התשובה ששיגר הגאון רבי יצחק זילברשטיין לרבה של הקהילה ההיא.
ומה היה הסוף? פסק הדין הגיע אל שמעון, בעל החנות, אבל כאשר ראובן הגיע אליו עם 18,000 השקלים, על מנת לשלם את הקנס שהושת עליו, אמר שמעון שהוא מוחל על הכל, ואינו רוצה לקבל ולוּ אגורה אחת. גם כאשר אמרו לו, שהלא יש כאן עסק עם אשה חולה, המאיימת להתגרש מבעלה, השיב שמעון ואמר שכל כוונתו היתה לא לקבל את כסף הפיצויים, אלא שהדברים יובאו לדין תורה, וראובן יידע שיש דין ויש דיין, 'אבל מעולם לא התכוונתי לגבות ממנו כסף', אמר.
כל מי שניסה לשכנעו ליטול את הפיצויים, לא הצליח, וכך התפייסו השניים, ועשו שלום ביניהם.
(קול ברמה)