הגאון רבי ראובן קרלנשטיין, כך מתגשמת הברכה: "ורָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ".
מה פירושה של ברכה זו?
אומרת על כך הגמרא (ברכות ו ע"א): "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש".
מסופר שבאחד הימים, כאשר רבנו הגר"א ז"ל היה שרוי בעיצומה של הגלות שערך, התנפלו שודדים על בעל הבית שבו התארח. הוא שמע צעקות נוראות ומהר לצאת מחדרו, לברר את פשרן. כשראו השודדים את התפילין, תכף ומיד הניחו לבעל הבית וברחו בבהלה מרוב פחד.
לאחר שנרגע, שאל בעל הבית את הגאון: "מה הוא הדבר שעשית? איך גרמת להם שיברחו מרוב פחד?". האכסנאי ההוא עדין לא ידע עם מי יש לו עסק, הוא לא הבין שמדובר ברבן של כל בני הגולה, וחשב שהוא סתם אורח, ולכן הקשה: "איך זה יכול להיות?".
אמר לו הגאון: "הרי זה מפוש בכתוב: : "ורָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ"…
עכשיו בעל הבית בכלל לא הבין, והוא חזר והקשה: "אם כן למה מהתפילין שלי הם לא נבהלו? מה יש בתפילין שלך שהבריח אותם?"
השיב לו הגאון: "רבי אליעזר הגדול לא אמר: 'אלו תפילין שעל הראש', אלא: 'אלו תפילין שבראש', הם לא התיראו מהתפילין שעל ראשי, אלו אינן שונות משלך, הם נבהלו ונרעשו מהתפילין שבתוך הראש שלי"…
תפילין שבראש צריכים להיות כמו שאומרים ב"לשם יחוד" שלפני הנחת תפילין: "ועל הראש נגד המח, שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי, כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך". כשבתוך הראש מונחים התפילין, כשהמוח כולו משועבד לעבודתו יתברך – עמי הארץ רואים זאת ומתיראים.
מסופר על הרב מפוניבז' זצ"ל, שנסע פעם אם ה"חזון איש" זצ"ל במונית באחת הערים בארץ. בימים ההם עוד לא היה חשש כל כך גדול מנסיעה בשכונות הערביות, וכן בדרכם חלפו שני גדולי הדור באחת מן השכונות הללו. אלא שבדיוק אז טמנו כמה פרחחים מארב למונית, והחלו לידות לעברה אבנים.
הנהג חשש מאד מפניהם, אבל ה"חזון איש" בקש ממנו לעצור. הוא פתח את הדלת, ונהג המונית נזעק בבהלה: "הרב הזהר נא, הרי הם עלולים לפגוע בכם". אולם ה"חזון איש" לא שמע לאזהרותיו, הוא יצא ונעמד מול הנערים הפוחזים, ומיד כשראו אותו – ברחו משם כולם כל עוד נפשם בם.
שמעתי מרבי אליקים שלזינגר מלונדון, שהיה מקרה עם בת ממשפחה חילונית שחפצה לחיות חיי תורה . היא הוסתרה בפנימיה של מוסד לבנות, והשלטונות ראו בכך ענין חמור מאד, ממש כמו חטיפה, ממש כמו בפרשת יוסל'ה שוחמכר הידועה.
במהלך החקירה, היו אמורים חוקרים להגיע לביתו של מרן ה"חזון איש", כדי לחקור אותו בענין. הם חשדו בו שיש לו יד בכל הפרשה, וחשבו אפילו להאשים אותו בחטיפה.
סיפר רבי אליקים, שכאשר השוטרים היו בחוץ, הוא פנה ל"חזון איש" והודיעו על כך שהם שם.
אמר לו ה"חזון איש": "צא ואמור להם שילכו מכאן". אולם רבי אליקים חשש מהם ואמר ל"חזון איש" שהוא מפחד מפניהם. אמר לו ה"חזון איש": "אתה מפחד אבל אני לא מפחד". והוא בעצמו קם ויצא מביתו אל החצר.
ברגע שהם ראו אותו, לקחו השוטרים את רגליהם והסתלקו משם… פשוט ברחו מרב פחד.
זהו זה. כך מתגשמת הברכה: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וכדברי רבי אליעזר הגדול "אלו תפילין שבראש". כשהתפילין בתוך הראש – הרואים מפחדים ומתיראים.
(יחי ראובן)