"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (בראשית י"ב, א')
בס' יעקב סלה (לרבי יעקב יפה זצ"ל אזמיר תר"מ פ' לך לך) כתב: אפשר לומר, "לך לך". בגימטריא מאה, שהוא קצבת חיי האדם בעוה"ז ובא עד קיצו, כמאמר התנא (אבות ה', כ"א): "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", אזי אם יובא האדם, אומר הקב"ה לנשמה שנקראת 'אברם' כדאיתא בזוה"ק, "לך לך מארצך וממולדתך וכו' אל הארץ אשר אראך".
בס' זיו המנהגים (להרב יהודה דב זינגר רב גבעת שמואל, חודש תשרי עמ' קנג) כתב: "בשם גדול אחד שמעתי שאחז"ל בפרקי אבות בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם, נמצא לפי"ז שחיי בני אדם נקראים עד צ"ט שנה, וצא וחשוב שמלת "השמים" בגימטריא 395 ומלת "הארץ" היא 296 ,לפי"ז מלת השמים יתירה ממלת הארץ ב-99 ,וזה שאנו מאחלים: למען ירבו ימיכם שתאריכו ימים ושנים עד סוף וגבול השנים שנקראים חיים, כימי השמים על הארץ, ממה שהשמים יתירים על הארץ דהיינו עד מאה שנה בבריאות הגוף והנפש".
ומסופר שפעם אחת בבית מדרשו של הגר"א, ילד אחד דרך ברגלו על ציציות של הגאון בלי משים, ולא יכול הגאון להוציאם מתחת רגלו, פנה הגאון אל הילד ואמר: 'ילד יקר שתחיה עד מאה שנים, אבל אנה שחרר מתחת כף רגליך את ציציותי', וכך הוה שחי עד מאה שנה. [וראה בס' שרגא ליחזקאל עמ' קכ"ט על ברכה כזו מבעל היריעות שלמה]
בצוואת הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל (נדפס בס' צוואת הגאונים וורשא תרל"ה) כתב באות ב'
(מתורגם מיידיש): "אם אגוע לאחר מאה שנה, יודיעו את פטירתי בעיתונים עם הערה שהריני מבקש את תלמידי וחברי ללמוד במשך השנה הראשונה כל יום ויום פרק א' משניות לזכות את נשמתי וכן ביום היא"צ בכל שנה ושנה. [יום היא"צ י"ג תשרי, ונלב"ע בן ע"ז שנים].
וצ"ב מדוע אמר אם אגוע לאחר מאה שנה, הרי בדברי צוואתו לכאו' התכוין לכל גיל שיפטר מן העולם ולאו דווקא לגיל מאה? אלא י"ל שייחל לעצמו שיגיע למאה שנה. והנה הרגל הלשון לברך אחד את השני: "עד מאה ועשרים", ולכאו' זה ע"פ מה שנא' (בראשית ו, ג) "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", אבל קשה שהרי לפי רוב המפרשים אין הכוונה לגבול החיים, אלא להמתנה של 120 שנה עד המבול כדי שיחזרו בתשובה,וצ"ע.
ונראה שהשתמשו גדולי הדורות בנוסח ברכה זו של "עד מאה שנה", בס' אספקלריה המאירה (פרוש על הזוה"ק להגאון רבי צבי הורוביץ זצ"ל, פיורדא תקל"ו, פ' נח כא: ד"ה ומדי) שמביא לפרש את הגהת דודו זקנו רבי חיים חייקא הלוי ז"ל על הגמ' בב"ב קכג. ולאחר שסיים לפרש את דבריו, כותב וז"ל: "והשתא מה נבחר מכסף לשון צדיק בהג"ה זו ואקוה כד שכיבנא בן מאה שנים נפיק מורי דודי זקני הגאון מוהר"ר חייקי הלוי ללוותי".
ובס' הח"ח חייו פועלו (ח"א עמ' רנ"א) הביא נוסח של מכתב תנחומין ששלח החפץ חיים בצום גדליה תרנ"ג לרעו וידיד נעוריו רבי חיים ליב הכהן מטיקטין בהלקח ממנו בן מצוין גדול בתורה ובמדות מי שהיה תלמיד בישיבתו. ובתוך דבריו כותב שם מרן הח"ח: "ידיד נפשי גם אנכי הוכיתי בחורף בענין כזה בבני הבחור אברהם ז"ל שהיה גדול בתורה ומעמיק נפלא אשר כמעט לא נמצא בדורנו, ואיש גדול גומל חסד בטבעו, ואך באחת אתנחם כי אקוה שלא אתבייש ממנו אחר מאה שנים לפני כסא כבודו ית' בהעלות נפש כזה למעלה, וגם זה אני אומר לידידי בנכם היה איש יקר ונחמד ולא תתביישו ממנו אחר מאה שנים, ובהדי כבשי דרחמנא למה לן".
וראה בס' מגד גבעות עולם (עמ' קא) שבסוף ימי הגר"מ פינשטיין זצ"ל הוצרך לעוזר שיעזור לו בצרכי גופו החלוש, ממשלת נוא יארק היתה מוכנה לממן הוצאה זו, אבל היה צורך למלא טופס ולפרט בו כמה שנים מעריכים ימשך החולי ויצטרכו לעזרה הזאת, הגר"מ זצ"ל היה אז בן תשעים שנה והיו יכולים לכתוב שהוא יצטרך את העזרה לא יותר מעוד שלושים שנה (עד גיל 120) אך הגר"מ זצ"ל סירב למלא את טופס זה, ואף שסירוב זה היה כרוך בהפסד עצום של ממון, מ"מ הגר"מ זצ"ל לא היה מוכן בשום אופן לכתוב זמן שירמוז על סופו ואף בגיל מופלג כגילו.
(קב ונקי)
1/221