סיפר הרה"ח ר' משה חיים שיינפלד: זכיתי מספר פעמים להיות הנהג של הרבי ה'בית ישראל' זי"ע. הנסיעה שלעולם לא אשכח היתה בהלוויתו של הגאון רבי אהרן קוטלר זי"ע. ידידות רבה נקשרה בין הרבי לבין רבי אהרן קוטלר. הרבי היה נסער מאד, לא הפסיק לדבר בשבחו, שהקים עולה של תורה. הרבי שאל: "איך יראה 'החינוך העצמאי' בלי רבי אהרן?!"
עם צאת מסע ההלוויה, אמר לי ה'בית ישראל' שברצונו לנסוע להר המנוחות. כשהגענו, ביקש הרבי לראות את מקום הקבר. שם עדיין עסקו החופרים במלאכתם… לפתע פנה אלי הרבי ואמר, שכיון שאחרי ההלוויה יהיה קשה לצאת מפה, אולי אוכל להסיע את המכונית לכביש ירושלים תל אביב, ואחרי ההלוויה נרד מההר ברגל, וכך נעקוף את הצפיפות.
מיד נסעתי והחניתי את המכונית בצידי הכביש למרגלות הר המנוחות. טיפסתי במעלה ההר חזרה, אמרתי לרבי כי הדרך קשה ואני חושב שאולי כדאי להחזיר את המכונית… ה'בית ישראל' חייך ואמר: "נראה מי ילך יותר טוב…"
לאחר ההלוויה הרבי צעד עם המשב"ק רבי חיים לרנר. ירדנו במורד ההר לכיוון כביש ירושלים-תל אביב. הלכתי לפני הרבי ופיניתי מכשולים לפניו. הרבי פקד עלי להפסיק, אך אני בשלי, פה פיניתי אבן מכשילה, פה שיח מפריע, צינור ברזל…
פנה אלי הרבי ואמר: "אוי, מוישל'ה … אם הולכים בדרכים טובות בגיל צעיר, לא פוחדים מדרכים קשות מאוחר יותר!!!"
(נר לשולחן שבת בחוקותי תשע"ח מתוך הספר 'על התורה ועל העבודה' ח"ב)