"וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו" (שמות ט"ו, כ"ו)
וברש"י: תטה אזנים לדקדק בהם
הגאון רבי שלמה קנייבסקי שליט"א, ראש ישיבות "קרית מלך" ו"תפארת ציון": כולנו זוכרים את הימים הנוראים שעבר סבי, רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. מצבו הבריאותי היה קשה, עשרים אחוזים היו שיחיה ושמונים אחוזים שלא יחיה, בין אם יעשה ניתוח ובין אם לא. העולם רעש וגעש. הסיכויים שהניתוח יצליח שאפו לאפס, ובזכות תפילת רבים הניתוח הצליח וחי כעשר שנים נוספות.
לאחר מכן לא יצא אפילו לשמחות של המשפחה הקרובה ביותר. בתוך חצי השנה שלאחר הניתוח, הגיע לבקרו יום אחד ראש עיריית ירושלים לשעבר, הרב אורי לופוליאנסקי, עם הזמנה לבר מצוה לבנו, לקבלת ברכה לקראת בר המצוה. אמר מרן זצוק"ל: "ברכה אתן לך, אבל אתה יודע שאני לא יוצא לשמחות אפילו של הקרובים ביותר, אני מצטער מאוד". אמר לו הרב לופוליאנסקי: "לרגע אחד לא באתי לבקש שהרב יבוא, מי כמוני יודע את המצב הבריאותי, אני רק חפץ בברכה!". מרן זצוק"ל בירכו והוא עזב את הבית.
הגיע יום בר המצוה, רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אומר למשפחה: "הולכים".
אמרו לו: "מה הולכים?"
אמר: "יש בר מצוה, הולכים!"
שאלו: "הרב הרי בקושי יכול לזוז מהמיטה, לקרובים ביותר הרב לא הולך, ולבר מצוה הולך?"
אמר מרן זצוק"ל: "כן, אני חייב ללכת, כיוון שאני חייב לו הכרת הטוב!".
"איזו הכרת הטוב?", שאלו.
"יש לו הרי אירגון שנקרא 'יד שרה', שהשאיל לי מיטה שאני יכול לשכב עליה, וגם ההליכון שאני הולך עמו הוא של 'יד שרה', אני חייב לו הכרת הטוב"…
אמרו לו: "שתי תשובות בדבר: א. היה כדאי לו להקים את כל האירגון ולא רק כדי שהרב ישתמש פעם אחת במיטה ובהליכון. אם כן, הרב אינו חב לו הכרת הטוב. ב. הרב הרי עשה אותו לראש עיריית ירושלים, וודאי שהוא חייב לרב הרבה יותר ממה שהרב חייב לו".
אמר רבינו מרן זצוק"ל: "הכרת הטוב אין זה תשלום עבור הטובה שפלוני עשה לי. אם היה זה תשלום, היו צריכים באמת לדון מי עשה למי יותר כדי לדעת מי חייב למי. הכרת הטוב זו מידה שאדם צריך לרכוש לעצמו, בין שאר המידות הטובות שצריך לרכוש. אם כן, כאשר הוא עשה לי טובה אני חייב להכיר לו טובה!".
(מתוך הספר – 'סברי מרנן'. דברים שנאמרו במסע התפילה לראדין וולאז'ין ע"י 'דרשו', כ"ד אלול תשע"ה)