הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר אנקדוטה מעניינת שחווה בנסיעה ברכבת בשנות בחרותו, שלקח מעניין בצידה:
ראש הישיבה, רבי אברהם יפה'ן, ביקש ממני שאסע להעביר את הבעלות על בניין הישיבה בטאבו. הן ימי מלחמה ממשמשים ובאים, וכדאי שתהיה בידינו ההוכחה שהבניין שלנו. לא העלה על דעתו מה יעלה בגורל הבניין והבחורים גם יחד… רחמנא לצלן.
ובכן, כדי לבצע זאת, יש לנסוע מביאליסטוק לורשה, אל המשרד הממשלתי. הדרכים היו אז בחזקת סכנה, טרום פרוץ מלחמת העולם. הגרמנים כבר ניקו את המקלעים, הכינו את המטוסים וצחצחו את גלגלי הטנקים שלהם לקראת הפלישה לפולין. כמה שמסוכן היה לנסוע, חובה הייתה לנסוע. קרא ואמר לי: "אתה קטן קומה, יחשבו שאתה ילד, סע לורשה".
ובכן, יצאתי מחדרו ויצאתי לדרך. אתם שואלים אם לקחתי כסף? ומה עם מידת הביטחון? לנסוע עם כסף זו בעיה? החכמה היא לנסוע בלי כסף… בכסף שהיה ברשותי השגתי כרטיס רק לתחנה אחת. אסע רק תחנה אחת, אבל בנוחות רבה, כי זו המחלקה הראשונה. למה רכשתי כרטיס למחלקה הראשונה? מפני שהשנייה והשלישית היו תפוסות בחיילים פולניים שנסעו לחזית. אותם חיילים הביאו "המון" תועלת אחר כך, כשפרצו הגרמנים לפולין, אבל לא בזאת מדובר כעת…
ובכן, אני עולה, נהנה בינתיים. איזה פאר, איזה הדר. מימיי לא נסעתי במחלקה הראשונה. מולי יושב גוי, נראה מכובד, עשיר, מעונב. באוזניו תקועות אוזניות. מה הוא שומע אין לי מושג, אבל אני לא מעוניין לשמוע דבר, פותח ספר ולומד.
קריאות מבחוץ: "הוא מנגן במפוחית! כמה יפה! בוא, בוא לכאן"… לא התעניינתי מה קורה שם, וגם הגוי מולי לא התעניין. עד שנכנס הכרטיסן: "הי, מה אתכם, לא הולכים לשמוע את נגינת הנגן במפוחית? יש שם מישהו שמנגן לא רע"…
הגוי הסיר את האוזניות בהבעת בוז: "מפוחית?! אתה יודע מה אני שומע כעת?! את התזמורת הקאמרית שבפריז! אעזוב אותה ואלך לשמוע נגינת נגן רחוב השורק במפוחית?" שב ושקע באוזניות שלו.
הרכבת נעצרת בבת אחת. טוב עשיתי שקניתי כרטיס רק לתחנה אחת… המסילה התקלקלה וכולם צריכים לשוב על עקבותיהם. נו טוב, לפחות הדרך לא ארוכה. תחנה אחת…
חזרתי ואמרתי לראש הישיבה כך: "לא סידרתי את עניין הטאבו, אבל שמעתי מוסר מגוי שישב מולי ברכבת!"
"מהו המוסר?"
סיפרתי לו על הגוי והאוזניות שלו, ועל נגן המפוחית שהסתובב ברכבת וניגן, והכל נהרו לשמוע אותו, וסיימתי: "הגוי לא עזב את האוזניות שלו עבור מנגינת רחוב חובבנית, כי היה מחובר לתזמורת הקאמרית בפאריז. גם אנו לא נעזוב את מנגינת העולם הבא, בשביל מנגינת העולם הזה, העלובה, הירודה"…
(מתוך הספר 'רבי יעקב אומר', הובא באוסף גליונות יתרו תשע"ט)