בכל תקופה מחיי האדם, הוא מתמודד עם נסיונות וקשיים שונים בעבודת ה', ולכל שלב וגיל יש לו את המטרה והתוכן משלו. ילדה בת שבע מתמודדת עם אופי וסגנון נסיונות התואמים לילדה בת שבע. אשה בת עשרים מתמודדת עם נסיונות של בת עשרים, וכך גם בת מאה עם נסיונות של בת המאה. כך גזרה חכמתו יתברך, שלכל שלב של האדם הוא יתמודד עם סגנון אחר של נסיונות.
הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל, משגיח ישיבת קמניץ, סיפר ששמע פעם התבטאות מעניינת מהגה"צ רבי דוב פריידין זצ"ל, מתלמידיו המובהקים של המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שהיה מהמיוחדים שבעובדי ה': "היות והשתדלתי רבות לעבוד על עניין התפילה, חשבתי פעם לתומי שודאי לאחר נישואיי, כשאזכה להתעטף לראשונה בחיי בטלית, אראה מחזות אלוקים… חשבתי שאצליח לתפוס מלאכים… והנה בפעם הראשונה שהתעטפתי בטלית, הופתעתי לפגוש את היצר הרע שכבר הספיק להימצא בה עוד קודם שבאתי…".
כעין זה סיפר העסקן הנודע, הרה"ח רבי איצ'ה מאיר לוין זצ"ל, חתנו של הרבי בעל ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל, על סבו מיסד שושלת הקודש גור, הרבי בעל ה'חידושי הרי"ם' זצ"ל, שהוגש פעם לפניו ספר מסויים שליקט עצות נגד היצר הרע, אמר הרבי: "ליצר הרע שקים, מלאי עצות נגד העצות הללו…"
ובנימה אישית הוסיף ואמר: "את האמת הזאת למדנו על בשרנו בעיסוקנו למען הכלל. נגד כל תחבולה שלנו – תמיד נולדו איכשהו מאות תחבולות נגד. כשהתגברנו על קשיים מסויימים, מיד צצו קשיים אחרים. כך דרכו של היצר, וזו היא תכליתו של האדם, לעבור קושי אחר קושי ולא לאבד את המוטיבציה".
אל לו לאדם לטעות ולחשוב, שיבוא יום שבו יפסקו התמודדויותיו ונסיונותיו, עד נשימתו האחרונה הם לא יחדלו, הם רק יתחלפו!
זו היתה גדלותה של שרה אמנו, שלא התרגשה מהנסיונות ומההתמודדויות, היא ידעה והכירה מה היא תכלית חייה, ודבקה בדרך ה' בכל עוז, וכך הצליחה לעלות ולהתרומם בכל הגילאים ובכל השלבים של ימיה. בת עשרים כבת שבע, ובת מאה כבת עשרים. כך נארגה לה מסכת חיים תמימה ושלימה.
הנה הנסיונות מצד עצמם יש בהם כוח ומעלה מיוחדת, שביכולתם לרומם את האדם, לגדלו ולחסנו, ולגרום לו לחוש קרבת ה' עצומה, מה שאינו מסוגל לחוש בימי שגרה רגילים. פעמים שהקדוש ברוך-הוא מזמן לאדם נסיון כמטרה בפני עצמה, כדי שהנסיון יגרום לדחיפה הרוחנית המתבקשת ממנו, שעל ידי שיצליח להתגבר על הנסיון, יזכה בעקבותיו להתעלות ולהתרומם.
ב'נובהרדוק' הסבירו דבר נפלא ברוח הדברים הללו. כך שמעתי מהגאון רבי יהושע דוד טורצ'ין שליט"א, רב קהילות 'פרושים':
המילדות במצרים, שפרה ופועה, התמודדו עם נסיון עצום בכל פעם מחדש כשנולד ילד עברי, האם לקיים את פקודת פרעה ולהשליכו ליאור או להשאירו בחיים. למעשה, בגבורת נפשן הן הזניחו את פקודת פרעה והמרו את ציוויו, ובכך זכו להציל את כלל ישראל מגזירתו האיומה. בתורה נאמר שהקדוש ברוך-הוא היטיב עימהן: "ויטב ה' למילדות" (שמות א, כ), אך לא מפורש בפירוש איזו הטבה קיבלו על כך.
ב'נובהרדוק' היו אומרים שההטבה היתה עצם זימון הנסיונות! משום שאין לך דבר המטיב, מרומם ומגדל את האדם יותר מן הנסיונות. הרוממות והקירבת אלוקים שהנסיונות גורמים לאדם, לא יסולא בפז ערכם וחשיבותם!
אין ספק שלכתחילה אל לו לאדם לבקש נסיונות, כי מהיכן לו לדעת אם אכן יצליח לגבור עליהם, אך כאשר הם מזדמנים לו, עליו לשוש ולשמוח בהם כמוצא שלל רב, להאמין ולדעת, כי אין הקדוש ברוך-הוא מביא על האדם נסיון שאין בכוחו לעמוד בו, ושהוא מסוגל לצלוח אותו בגבורה. עצם ההכרה הזאת תנסוך בו כח, להתגבר על הנסיונות המזדמנים לפתחו חדשים לבקרים.
דוגמא נפלאה לכך, היה מספר הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל, מגדולי גאוני התורה בדורנו, ששמע מהגאון רבי ישראל יצחק רייזמן זצ"ל, חבר הביד"צ של ה'עדה החרדית' בירושלים, שבצעירותו ישב בבית המדרש ועמל והתייגע רבות על דברי התוספות, במקום מסויים שהתקשה בהבנתם.
הגאון האדיר רבי שניאור זלמן מלובלין זצ"ל, בעל ה'תורת חסד', שנודע בשערים בגאונותו המופלגת וכשרונותיו הנדירים, ראה את הקושי איתו מתמודד הנער הצעיר, ואמר לו: "אשריך שזכית לכך, אני לא זכיתי להגיע לדרגת יגיעת התורה כזאת. אני כשלמדתי הבנתי יותר בקלות"…
ראיתי פעם מכתב מהגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, בעל ה'פחד יצחק', שכתב לבחור: "עמידה בנסיונות אמנם דורשת כוח, אבל היא גם מוסיפה כוח!" כל פעם שהתגברת, התחשלת!
כך גם בפרשתנו, הנסיונות שאירעו לשרה מצד עצמם – הם טובים. לכן לאחר מעשה, כשהתורה מסכמת את ימיה של שרה, שהיו מלאי נסיונות והתמודדויות, ובכל זאת הצליחה לעמוד בהם בגבורה עילאית, הרי שאין לה טובה גדולה הימנה! ובמבט לאחור – בודאי שניתן לומר ש'כולם שווין לטובה', לא חרף הנסיונות והקשיים, אלא דווקא בגללם!
***
אבי מורי שליט"א, רגיל לומר את ששמע ממרן הרב מפוניבז', הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל: מדוע המצב הכלכלי היום, השתנה פלאים מבלי היכר ממה שהיה פעם? הרי היום ישנו ברוך ה' שפע בכל המובנים: אוכל, בגדים וכל טוב, תנאים אלו היו בעבר מנת חלקם של הנגידים והעשירים בלבד, בעוד הרובד המרכזי בעם ישראל חי בתת תנאים ובדחקות עצומה!
החיים כאן בארץ ישראל לפני שבעים ושמונים שנה, היו דחוקים מאוד. לרוב התושבים היה בקושי לחם יבש מדוד ומחושב. מים במשורה שתו, כפשוטו. הבתים היו קטנטנים וצרים, חלקם ממוקמים תחת האדמה, אשר גודלם הסתכם במטרים בודדים בלבד… ומי מדבר על פינוקים, ממתקים ומותרות לרוב, שמצויים היום בשפע רב גם אצל השכבה החלשה של האכלוסיה?
בהקדמת הספר 'ציץ הקודש' מובא, שסיפר הגה"צ רבי יצחק דוד גוטפרב זצ"ל בשם חותנו הרה"צ רבי צבי בלויא זצ"ל, שבאחד הימים כאשר ישבו תלמידיו של הגאון הקדוש רבי הערש מיכל שפירא זצ"ל, בעל 'ציץ הקודש' לפני רבם, הרגישו שנסוכה עליו שמחה מיוחדת.
שאלוהו התלמידים לשמחה זו מה היא עושה? והוא השיב להם: "היום התענתי מפני שלא היה לי מה לאכול, ושמח אני שבכך יצאתי ידי חובת כל הדעות המובאות בגמרא (נדרים י, א), בנידון האם המתענה נקרא חוטא או קדוש. היות והיום צמתי משום שלא היה לי מה להכניס לפה, ולא מתוך כוונה להתענות, איני נכלל בגדר הספיקות הללו".
נורא ואיום! מושגים מחרידים של דקדוקי עניות וצמצום שהיו פעם…
הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א, חתנו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, תיאר במתיקות, את השמחה וההתרגשות הגדולה שאפפה את בית אביו הגאון רבי שכנא קולדצקי זצ"ל, בילדותו. כאשר בימי עניותם ודחקותם, אחד השכנים העניק להם 'ירושה' – את השעון מעורר שלו… מי יכול היה לפרגן לעצמו בימים ההם לקנות שעון מעורר? עם הפרוטות הדלות שהשיגו בעמל ויזע, הזדרזו לקנות כיכר לחם… מהיד לפה ממש!
ומדוע באמת הקדוש ברוך-הוא לא מנסה אותנו גם היום באותם הנסיונות?
אמר הרב מפוניבז', שלדעתו הסיבה היא, משום שבשמים יודעים שאם ינסו אותנו באותם הנסיונות לא נוכל לעמוד בהם, ואין הקדוש ברוך-הוא מנסה את האדם בנסיונות שאין בכוחו לעמוד בהם!
הכרה זו אמורה להיות לאדם כנר לרגליו וכאור לנתיבותיו, במשעולי החיים. כשמזדמן לאדם קושי מסויים, אל לו לעולם להרים ידיים! אל לו להכריז נואש! עם קצת יגיעה והתאמצות באפשרותו לצלוח כל קושי. שהרי אין הקדוש ברוך-הוא מנסה את האדם בנסיונות שאינו יכול לעמוד בהם.
כל מה שפעלו האבות והאמהות – הם יצרו בכך כוח לדורות הבאים אחריהם, אחת היצירות שיצרו לנו הוא כוח מסירות הנפש לעמוד בנסיונות, ומכוחם עלינו לצלוח אותם בגבורה.
הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, עורר בשיחותיו שכדי לזכות למעלה זו של 'כולם שווין לטובה', העצה היעוצה היא לאדם שיקבע לעצמו לחיות בתוך סדר יום קבוע ויציב, שלא יזוז ולא ישנה ממנו בשום אופן. כי אחת מתכונות היצר הוא לבלבל את האדם, והדרך הפשוטה והקלה שלו לעשות זאת, היא על ידי שיבוש סדר יומו. בכך הוא גורם לו ללכת לישון מאוחר, ופועל היוצא ממנו הוא איבוד צלילות הדעת, תשישות ועייפות מיותרת, וזה פתח לכשלונות רבים; להתגברות הכעס, לחוסר כוונה בתפילה, לחוסר סבלנות ועוד. אך במידה והאדם קובע את סדר יומו במסמרות, על ידי כך הוא מגיע לישוב הדעת ולשלווה מיוחדת, שאך תסייע לו להתרומם ולהתעלות בכל התחומים.
ראש ישיבת מיר זצ"ל הביא דוגמא קלאסית לכך, אודות אמא של מלכות, הרבנית בתיה קרליץ ע"ה, אֵם דודי הגאב"ד מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצוק"ל, שהיתה צדקנית גדולה, ואהבת התורה יקדה בקרבה בצורה עזה. היא קבעה לעצמה מנהג מסויים, שכרוך בגבורה אמיתית ובעקביות עצומה, לאכול את אותם המאכלים כל יום, בוקר צהרים וערב ללא כל שינוי – במשך קרוב לארבעים שנה!
הנהגה זו דורשת כוחות מיוחדים, ומרבית בני האדם מוכרחים לשינויים ולהתחדשויות, אך כל אחד לפי דרגתו ומעלתו, יכול לעשות לעצמו קביעויות שונות בלימוד התורה ובריסון התאוות והמידות. ואין ספק שבן תורה שמנהיג עקביות בסדר יומו – מסוגל הרבה יותר בקלות להתגבר על הנסיונות, ולהימנע ממכשולים שונים שמזדמנים לפתחו.
כלל הדברים הוא, שהצלחה קונים רק בקביעות ועקביות!
כך שמעתי ממגיד המישרים הגאון רבי אהרן טוסיג שליט"א, ששמע ממרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי': "מאות אברכים היו יכולים לצמוח תלמידי חכמים ומורי הוראות בישראל, אילו היו גדלים עם סדר יום מסודר, אך היות ומחליפים ימים ללילות ולילות לימים הם נפסדים וכלל ישראל נפסד…".
והוסיף: "כמובן שיש מושג שאדם מונח בסוגיא, ויכול להיות הכרח באופן חד פעמי להישאר ער בלילה לסכם סוגיא או לשננה. אך באופן כללי הוא מוכרח לקבוע לעצמו סדר בשביל להצליח, כי רק כך יש את ישוב הדעת הנצרכת לעליה…".
בנימה אישית אמר הרב וואזנר: "מידי יום מגיעים לכאן שאלות של נפשות, בשביל זה אנו זקוקים להמון אחריות והמון יראת שמים… כל זה שייך רק במי שיש לו יישוב הדעת ומנוחת המחשבה…".
בשו"ת 'שבט הלוי' (ו, א) מסיים הרב וואזנר תשובה מסויימת במשפט חריף ונוקב: "אוי לו לתלמיד חכם שחי בלי סדרים!"
(לקט מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')
1/92