מעשה:
מספר יהודי מרמת בית-שמש:
יום אחד הבחנתי בשטיבלאך, בעכבר מתרוצץ. ב-ר-ר-ר…
פעם אחת. פעם שנייה. פעם שלישית…
ניגשתי לגבאי הזקן ועדכנתי אותו אודות 'מכת העכברים' בה יש לטפל בדחיפות!
הגבאי חייך את חיוכו הנצחי ושאל: עכברים?! איפה ראית? תיארתי לו בפרוטרוט: פה, ליד המעבר. פה, מתחת הארון.
אתה טועה. לא ראית עכברים. – סיכם את הדיון.
התקוממתי: ראיתי גם ראיתי!
לא ראית עכברים – חזר האיש על עצמו. ראית עכבר! פעם אחת ראית אותו פה – ופעם אחרת ראית אותו פה – ופעם אחרת ראית אותו שם!…
בשלב זה הצטרפתי גם אני לצחוק שלו, אין מה לומר – הוא ניצח אותי!
למעשה:
מכיוון שאני מכיר את האיש הזה היטב, התבוננתי ולמדתי לקח:
האדם הזה הוא אופטימיסט נצחי. גם כאשר עבר ניתוח-לב והרופאים טעו בטיפול בענק, הוא המשיך לחייך ועבר ניתוח שני.
הוא לעולם לא יסכים להגדרה שיש 'הר של בעיות'. לא ולא. יש מקסימום בעיה אחת ויחידה, איתה נתמודד – ואותה ננצח!
העניין הוא שבדרך כלל הבעיה היחידה הזו תקועה לנו מול העיניים, ופשוט חוסמת לנו את שדה הראייה. מחדירה בנו את התחושה שהכל חסום, אבוד. אבל האמת היא כמו שאמר הגבאי של השטיבלאך: יש עכבר – אין עכברים!
(מוסף שבת קודש – יתד נאמן)