…כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי (במדבר טז כח)
סיפר הרב ד' ק': "בישיבה מסוימת פרצה מחלוקת בין ראשי הישיבה. לאחר תקופה קשה של מריבות וסכסוכים בלתי פוסקים, הוחלט פה אחד לעלות ולהשמיע את הטענות בנוכחות כל הצדדים על שולחנו של מרן הגראייל שטיינמן זצ"ל, וככל שיורה כן ינהגו.
ביום שנקבע מראש לכך, ובשעה היעודה, עלו הצוות עם ראשי הישיבה הניצים למעון קדשו. והנה בכניסתם ראו את מרן זצ"ל יחד עם גבאי נוסף עוברים מחדר אחד (היכן שהתקיימו התפילות בביתו) אל החדר השני, כשהוא סוגר את הדלת בעדו.
הגבאי הורה לרבני הישיבה להמתין מעט, ולאחר כרבע שעה פתח את הדלת והורה להם להיכנס. הם ישבו כמחצית השעה והשמיעו את כל הצדדים, כשלאחמ"כ הכריע מרן זצ"ל בהוראה ברורה שהתקבלה בחפץ לב על שני הצדדים.
בגמר הפגישה שאל אחד מאנשי הצוות את הגבאי לשם מה עיכבם לפני הפגישה כרבע שעה? הלוא כשבאו ישב מרן לבדו ולא היה איש אצלו, ובפרט כאשר אותה שעה נקבעה מראש?
ענה הגבאי: "כשמרן ראה את פניכם וידע לשם מה באתם, ביקש להסתגר עם עצמו לכמה דקות. הוא לקח ספר תהילים בידו והתפלל בדמע משך דקות ארוכות, שהיות והענין נוגע למחלוקת בין שני צדדים, שליבו יהיה נקי מכל רבב של נגיעה לטובת אחד מהצדדים".
(כאיל תערוג)