אֶת הַבְּרָכָה – אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ (יא, כז)
שמעתי, כי מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, הגיה על גליון החומש הפרטי שלו לצד הפסוק בפרשתנו: "אֶת הַבְּרָכָה – אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ" (יא, כז) את התיבות הבאות: "זוהי גופא הברכה עצמה – להיות שומע, להיות 'מקבל'".
אין לך מעלה מבורכת, מחכימה ומעצימה את האדם, יותר מתכונה זו!
בקבץ התורני 'אחיעזר', אותו חיבר לפני עשרות שנים הגאון רבי חייקל גרינברג זצ"ל, חבר ועד הרבנים בוילנא, מופיעה עדות מענינת בשמו של גאון הדור מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, כך:
"אדם שמתרגל להיות 'מקבל' ונחות דרגא, באופן טבעי יש לו חיים טובים ונינוחים יותר. הוא אינו מתנשא על האחר, ולא מחפש לרשת את מקום זולתו, ואדרבה, הוא רק מחכים ומשכיל בכח השמיעה יותר מן האחרים".
הגאון רבי נועם אלון שליט"א, ראש ישיבת מיר ברכפלד, מספר סיפור מרעיש על דודי ראש הישיבה, הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל:
לדבריו, הוא ראה את רבי אריה יותר מפעם אחת מתייגע להכין 'שיעור כללי'. חורש היטב את הסוגיא מכל היבטיה, מבואותיה ומוצאותיה, נוגע בכל הנקודות שבה, ומצליח לסלול לעצמו נתיב ודרך בהבנת הסוגיא באור בהיר. אך מאוחר יותר פתח את ספר 'שערי חיים', שיעורי דודו ורבו הגדול, ראש הישיבה מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ונוכח כי רבי חיים הבין אחרת ממנו בסוגיא – או למד את הסוגיא מבלי לעסוק באותן נקודות שהתעורר הוא לעסוק בהן, ומיד ביטל את שיעורו שהכין והתיישב להכין שיעור חדש.
רבי אריה הרגיש בפליאתו של רבי נועם על הנהגתו זו, והסביר לו: "הן אני תלמידו של רבי חיים, ואם הוא ראה לנכון לא לעסוק בשיעור בסוגיא זו, או הבין בסוגיא אחרת ממני, עלי לבטל את דעתי בפני דעתו הגדולה".
בהחלט, זה דבר קשה להכלה, אך זוהי דוגמא אמיתית של ביטול ושיעבוד כל החושים בפני רבו. בשילוב מידות טהורות וזכות, ואמת וענוה העולה על כולן.
רבי נועם מוסיף ומציין בהקשר לזה, כי כאשר החל לשמש כמרביץ תורה בישיבת מיר בברכפלד, בעצת חותנו ראש הישיבה הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, הוא נסע לקבל את ברכתו של פאר גידולי ישיבת מיר, הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל, ראש ישיבת 'אופקים', ומאדירי התורה המופלאים בדורנו.
רבי חיים אמר לו: "אתה כעת הולך לעבוד בצוותא עם רבי אריה. תדע לך, כי אצל רבי אריה אתה תראה דברים שלא תראה אצל שום מרביץ תורה אחר"…
"נקודה זו של קבלת רב בביטול גמור ובהכנעה כה מוחלטת", הפטיר רבי נועם, "אכן אין בנמצא אצל שום מרביץ תורה אחר בן דורנו!"
(מתוך אוצרותיהם אמלא)