הגאון רבי דוד פוברסקי זצ״ל שסיפר את הסיפור סיים ואמר: "אתה יודע למה הם לא זכו להעמיד תלמידים, בגלל הקפידה של רבי שמעון שקופ זצ״ל שהקפיד על זה שעזבו את הישיבה"

"וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו" (בראשית מ"ו, כ"ח)

וברש״י: לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.

מספר אחד ממקורבי הגרב"צ פלמן זצ"ל, מעשה מופלא ששמע מהגרב׳׳צ בעניין זה.

מספר הסיפור היה באותם ימים בשנות בחרותו בישיבה, והנוהג אצל בני הישיבה היה שבמשך ימי חול המועד נכנסים התלמידים לבית רבם ראש הישיבה להקביל את פניו, ליהנות ולהתבסם מתורתו בימי החג הנעלים.

באחת מהשנים בימי חול המועד סוכות הבחור הזה לא חש כל כך בטוב, והיה קשה לו ללכת לביתו של ראש ישיבתו. ראש הישיבה התגורר בעיר אחרת ממקום מגוריו של התלמיד, וכדי להגיע אליו היה צריך לנסוע נסיעה ארוכה, ובמצבו שלא היה לגמרי בקו הבריאות, זה היה לו מאמץ קשה. ולכן חשב בלבו שהחג הזה יוותר על הקבלת פני רבו, ולא יגיע לבית ראש הישיבה. ובפרט שכל הנוהג לבוא לבית הרב בימי החג, לא שייך לסדרי הישיבה, אלא זה מנהג שהתלמידים נוהגים בו, ומצד הנהלת הישיבה אין שום מחויבות לעשות כן, וממילא בוודאי שלא צריך לעשות בשביל זה מסירות נפש, ואפשר לכתחילה להשאר בבית במצב כזה.

והנה בדיוק יצא לו לדבר עם הגרב"צ, והשיח לפניו את מחשבותיו הללו. אמר לו הגרב"צ "כדאי לך לעשות מאמץ ולנסוע לבית רבך, לא כדאי לוותר על זה". הבחור התפלא, הוא חשב שבכלל אין מקום להסתפק בזה, ואילו עתה הוא מקבל תשובה הפוכה, שצריך וחשוב מאוד לנסוע גם במצב כזה שלא מרגישים טוב.

הגרב"צ שראה בתמיהתו, אמר לו בוא ואספר לך סיפור ששמעתי ממורי ורבי מרן הגר׳׳ד פוברסקי זצ"ל.

והעמיד תלמידים

וכך סיפר: בישיבתו של מרן רבי שמעון שקופ זצ"ל בגרודנא, היו שלושה בחורים שהיו מהמובחרים בישיבה, היתה תועלת גדולה לישיבה מהם ואפילו ר' שמעון עצמו היה בשיעורו נהנה מהם מאוד.

יום אחד עלתה מחשבה במוחם שאולי כדאי להם לעבור לישיבתו של מרן רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בקמניץ, ומחשבתם היתה שאחרי שכבר למדו כמה שנים אצל ר' שמעון, וכבר קיבלו ממנו הרבה תורה, ממילא אולי כדאי לנסות ללכת ללמוד אצל ר' ברוך בער, אשר שיטת לימודו שונה מר' שמעון, ולקבל ממנו עוד דרך בלימוד. שהרי כל רב מנחיל לתלמידיו את דרכו שקיבל מרבותיו בלימוד, ולא ראי זה כראי זה, וממילא בוודאי תהיה תועלת ממה שיקבלו מר' ברוך בער נוסף על מה שקיבלו מר' שמעון.

וממחשבה למעשה הכינו את עצמם לצאת לדרך, ולפני יציאתם נכנסו לבית רבם, ר' שמעון, כדי לקבל ממנו ברכת הדרך, לקראת דרכם החדשה. ר' שמעון שמע על החלטתם הסופית, ונגרמה לו מעט חלישות הדעת מכך, הבחורים הללו הצליחו בישיבה מאוד, והוסיפו מאוד לכל אווירת הלימוד ולמה לעזוב את הישיבה כאשר נהנים ומצליחים בה? וכי יש איזה פגם בדרך הלימוד שהוא מלמד בישיבה, שיגרום להם לעזוב ולעבור לישיבה אחרת, ששיטת הלימוד שם שונה מכאן?

אבל הבחורים שהיו נחושים בדעתם, לא שמו לב לכל זה, ותכניתם יצאה לפועל, שלושתם יחד עזבו את גרודנא ועברו לקמניץ.

הבחורים הללו עלו והתעלו מעלה, ובאמת יצאו תלמידי חכמים מופלגים. אחרי המלחמה הם עלו לארץ, ובאמת היו תלמידי חכמים משכמם ומעלה על אחד מהם אמרו שהוא לא פחות מראש הישיבה מרן רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל. אבל עם כל מעלותיהם הגדולות הם לא זכו להעמיד תלמידים, אחד מהם ניסה לפתוח ישיבה ולא הצליח, והשאר כל אחד מסיבותיו שלו, לא זכה להעמיד תלמידים.

ר' דוד פוברסקי שסיפר את הסיפור סיים ואמר, "אתה יודע למה הם לא זכו להעמיד תלמידים, בגלל הקפידה של ר' שמעון שהקפיד על זה שעזבו את הישיבה". הדור הזה הוא דור של הסתר פנים, לא תמיד רואים את השגחת הקב"ה בנגלה, אבל יש שני דברים שבהם רואים במוחש את השגחת ה', הראשון הוא שידוכים, והשני הוא כבוד הרב. אם כתוב במשנה "ומורא רבך כמורא שמים", נאמר בזה שכבוד הרב הוא ככבוד השכינה, וכמו שהשכינה היא אש, ומי שלא מתנהג בקרבת השכינה כמו שצריך, מיד ניזוק מאש השכינה. כך אותו הדבר בכבוד ובמורא הרב, זה אש, ובאש לא משחקים.

סיים הגרב"צ את דבריו ואמר "אתה חייב לנסוע, אסור שיגרם שום צד של צד של חלישות הדעת לרבך ראש הישיבה, בכך שלא תבוא אליו. אם יש איזה חשש רחוק שתגרם מעט חלישות הדעת לרב בכך שהוא רואה שהתלמידים אינם רוצים לשמוע את דבריו, אתה צריך לברוח מזה, ועליך לעשות כל מאמץ בעבור זה". מובן שלאחר דברים כאלו, שום חשבון לא עמד מנגד, וכבר ידע את אשר עליו לעשות.

(מתוך 'שלמים מציון' – הגאון הגדול רבי שלו' בן ציון פלמן זצוק"ל)