הרבי רבי הירש מרימנוב, המכונה 'רבי הירש משרת', היה כידוע תלמידו ומשרתו של הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זצוק"ל, אותו שירת בנאמנות ובתמימות, ולאחר פטירת רבו הקדוש נתמנה למנהיג על העדה כממלא מקום מורו ורבו זצוק"ל.
מסופר שפעם באה אשה אלמנה אחת לפניו בקובלנא, שהיה לה דין תורה בלעמברג בבית דינו של הגאון הגדול רבי יוסף שאול נאטאנזאהן זצוק"ל בעל שו"ת שואל ומשיב, על ירושת בעלה שהיה עשיר גדול, והיא יצאה נקיה מנכסי בעלה, ועתה נשארה אלמנה עניה ואין מי שירחם עליה.
אמר לה הרבי שתראה לו את הפסק דין המנומק שקיבלה מבית הדין. הוא קרא את פסק הדין פעמיים ושלוש, ואמר לה: "סעי ללעמברג ואמרי להרב ולבית דינו בשמי שהם טעו בדין תורה, ושיעיינו בו שוב".
האשה עשתה כאשר צוה עליה הרבי, אך כמובן שהם לא שמעו לה כלל, באמרם: "מה לו להרבי מרמינוב להתערב בדין תורה שלנו?" אבל האלמנה האומללה מרוב צערה לא זזה משם עד שהדיינים הואילו לעיין שוב בדינה. לאחר העיון היטב ראו שבאמת היתה טעות מצערת בדבריהם. הם קראו שוב לכל הנוגעים בדבר, והקשיבו שוב לטענות הצדדים, וכתבו פסק דין חדש לטובת האלמנה.
הגאון בעל ה'שואל ומשיב' לא יכול היה להרגע מהסיפור, ובלבו תמה מאוד, שכן הרבי מרימנוב לא היה מפורסם בתור גאון הבקי בפוסקים, ואם כן מהיכן ידע שהוא טעה בדין?
לאחר זמן נזדמנו שניהם במקום אחד, ואז שאל הרב מלעמברג את הרבי מרימנוב: "מהיכן ידע הרבי שטעיתי בדין?"
ענה לו הרבי מרימנוב: "דוד המלך ע"ה אומר על דברי התורה: 'ומתוקים מדבש ונופת צופים'. כשאנו לומדים תורה, אנו מרגישים בפינו את מתיקות התורה. אך כשקראתי את הפסק שלכם ולמדתיו, לא הרגשתי בו שום טעם של מתיקות, ומכך ידעתי ברור שאין זו תורת אמת"…
כשחזר ה'שואל ומשיב' ללעמברג סיפר לדייני בית דינו את מה שאמר הרבי מרימנוב, וסיים ואמר: "מה יש לנו לומר, אם הוא טועם טעם מתיקות התורה, מה שאנו לא זכינו לזה"…
(מתיקות הדף היומי)