בתקופה האחרונה זכיתי בס"ד ובשעטו"מ לחתן את בתי שתחי'. ידוע לכולנו כמה מורכב בתקופת הקורונה לקבוע תאריך ומקום לחתונה, כמות המוזמנים וכו', שלשם כך צריך לתמרן עם אתגרים רבים: מחלת הקורונה, בידוד, סגר, בעלי מקצוע זמינים, שטח פתוח, כמות מוזמנים, ועוד.
באותם ימים חדר לתודעתנו עד כמה אנו תלויים בחסדיו של הקב"ה שהוא כל יכול ואין בלתו, הוא השליט בבריאה ואנו אין בכוחנו לעשות מאומה, וכל תקוותנו היא על רחמיו וחסדיו, שיזכנו לסייעתא דשמיא שה-כ-ל יסתדר בצורה מתוזמנת כפי הציפיות שלנו – שהחתן והכלה לא ידבקו חלילה בקורונה בתקופה הסמוכה לחתונה, כמו"כ שלא ישהו בקרבת חולה ויזדקקו לבידוד, כנ"ל על ההורים, כנ"ל על הסבים והסבתות, כנ"ל על כל המשפחה הקרובה, על אנשי המקצוע ומפיקי הארוע; אין ספור תיזמונים הכרחיים.
ובכלל, מה יהיה אם חלילה הממשלה תחליט על סגר בתקופת החתונה? העניין יהיה מורכב שבעתיים. כבר שמענו על חתונות שנדחו שוב ושוב, על חתונות שהופרעו במהלכן ע"י רשויות אכיפת החוק. כל בר-דעת מבין ורואה בכל חתונה המתקיימת במועדה לשביעות רצונם של בעלי השמחה, איזו השגחה פרטית מאת הקב"ה התרחשה כאן בתקופה מורכבת זו.
גם אנו התמודדנו עם כמה מהתרחישים האופיינים לתקופה זו, וככל שהתקרב מועד החתונה המתח אצלנו הלך וגבר, בראותנו שישנם כמה עיכובים העלולים להעיב על שמחתנו, ובפרט שבלילה שלפני החתונה בתנו הכלה תחי' לא הרגישה טוב (לא תסמיני קורונה), באופן שכמעט לא היה שייך לקיים את החתונה במועדה.
הרגשנו חסרי אונים לחלוטין, איננו מאחלים לאף אחד לחוות את החוויה הנוראה הזו, את אי היכולת לצאת מהסבך אליו נקלענו והמצב המביך איתו נצטרך להתמודד מול המחותנים, המוזמנים, ושאר מפיקי האירוע וכו'. שלא לדבר על בושתה של בת ישראל.
בצר לי, הבנתי שכדי לזכות לישועה אדירה מעל הטבע, אני צריך לעשות משהו. התפללתי להקב"ה שיתן לי דעה ובינה לדעת מה עלי לקבל על עצמי, קבלה מיוחדת שיש בכוחה להוסיף זכויות, שבכוחה תזכה בתי תחי' לבנות בית נאמן בישראל במועד שקבענו, ללא עיכובים ודחיות כואבות.
והנה הקב"ה שמע את תפילתי, ונתן לי עצה: אתה תבנה את ביתי ואני אבנה את בית הבת שלך! החלטתי וקבלתי על עצמי קבלה קטנה, לזכות את הרבים בהתעוררות על כבוד בית הכנסת שהוא ביתו של הקב"ה (לכל הפחות באופן חד פעמי, והלוואי שאזכה להמשיך בזה).
באותו בוקר, שעות ספורות קודם החתונה, נזכרתי שראיתי באחד מבתי המדרש חבילת חוברות "כבוד בית ה'", העוסקות בעניין כבוד בית הכנסת, מונחות להם בצד ארוזות ועטופות כאבן שאין לה הופכין. החלטתי שאני לוקח אותן ומפיץ אותן ברחבי בתי הכנסת אליהם אספיק להגיע עוד היום.
ובכן לקחתי עמי כמה עשרות מהחוברות הנפלאות הללו, ופיזרתים בכמה מבתי הכנסת הסמוכים למקום מגוריי. הנחתי בכל בית כנסת כמה חוברות באופן בולט ומושך את העין, וחזרתי בסיפוק אל ביתי.
והנה הלא יאומן קרה! בתי שתחי' החלה להרגיש טוב יותר, למרות שעדיין ניכרה עליה חולשה יתירה. הרגשתנו נעשתה משוחררת יותר, וב"ה זכינו לקיים את החתונה במועדה.
אך עדיין היינו קצת במתח כיצד תראה החתונה עם כלה חלשה. אולם במהלך החתונה חווינו מול עינינו בפלא גדול, שככל שהתעצמו הריקודים כך חזרו אליה כוחותיה, באופן שאינו שכיח אצלה במקרים דומים. היא ההשתתפה בשמחת חתונתה בכל כוחה במלוא מובן המילה, עד שלקראת סוף החתונה כבר הרגישה כמעט בריאה לחלוטין.
אכן הקב"ה אמר לי: אתה תבנה את ביתי ואני אבנה את בית הבת שלך!
(הסיפור נשלח לעורכי החוברת 'כבוד בית ה", פורסם בגיליון 'קדושת בתי מקדש מעט')
1/224