אם דב אינו יכול לחיות באופן טבעי ללא יער, ודאי שבן ישיבה אינו יכול לחיות ללא "היער" שלו – הישיבה. הבית, למרות שהוא בית יהודי חם ונפלא, אינו מספיק "יער" של בן תורה. מה יעשה אפוא בן הישיבה כעת, כשהוא בבית כל בין הזמנים?

הרה"ג ר' שמואל ברוך גנוט שליט"א

למדנו בתורתנו הקדושה, במכת ערוב, כי: "ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר עליה". מדוע צריכות החיות את אדמתן? מה חסר להן באדמת מצרים?

הגמרא (בסוטה מ"ו, ב') מלמדת אותנו שכאשר דובים אמורים לנשוך, להרוג ולהרגיש כמו חיית פרא טבעית, עליהם לחוש במקום הטבעי שלהם, ביער העבות גדוש העצים. ברגע שיחסר היער לדוב, כשלא יחוש במקומו שלו, בו יכול לנוס ולהתחבא כלבבו, מיד כבר איננו דוב.

לכן הביא הקב"ה את האדמה יחד עם החיות, בכדי שהחיות יחושו ויפעלו במצרים כבתוך שלהן, עליהן להגיע יחד עם ביתן, עם האדמה אשר עליה. לכן, כך מסביר מרן המהרי"ל דיסקין זצוק"ל, הוצרך הקב"ה, כביכול, להביא את הערוב יחד עם האדמה אשר הם עליה. כל חיה הגיעה עם חלקת האלוקים הקטנה שלה, כדי שירגישו "בבית" ויפעלו, בכל כוחן, כחיות טרף נושכות ומאיימות.

הגה"צ רבי חיים וואלקין מנהלה הרוחני של ישיבת "עטרת ישראל", אומר לנו כי אם דב אינו יכול לחיות באופן טבעי ללא יער, אם דב מאבד מיד את האינסטינקטים החייתיים שלו ללא יער, כל שכן שבן ישיבה אינו יכול לחיות ללא "היער" שלו, בלא ביתו, ללא משכן הישיבה הקדושה, ללא בית המדרש. קשה, קשה לו לבן התורה ללא מקור חיותו, דף הגמרא, הסביבה המאד-טבעית שלו. הבית, למרות שהוא בית יהודי חם ונפלא, אינו מספיק "יער" של בן תורה. אם כן, מה יעשה לו בן הישיבה כעת, כשהוא בבית, כל 'בין הזמנים'?

-שמעת, יקירי, על הצב?

הצב נושא-סוחב את ביתו הפרטי לכל מקום. גם כשהוא ברחוב, בחוף הים, גם במדשאות "הפארק הלאומי", וגם באמצע נסיעה לצפון, נושא עימו הצב את ביתו. חסר לך, יקירי, בית חם של "שטייגען ו"מסילת ישרים"?? סגור את עיניך, זקוף את קומתך בנכבדות של בן- תורה וטול את ביתך עמך, לכל מקום.

בן ישיבה! אתה נכבד ומרומם פי אלף אלפי אלפים מכל דבר אחר בעולם. אתה אינך מתעסק ברפש החיצוני של העולם. ריחיים ועול אינם בצווארך, בינתיים, ואין לך דאגות של פרנסה וממון. בן תורה הינך, וככזה עליך לייצג את תורתנו נאמנה, בכל פינה חיצונית, ובעיקר- בכל פינה פנימית בנשמתך.

● ● ●

ים ובריכה לפי ההלכה

מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל חשש מאוד מים ובריכה. הורים רבים שבאו להתייעץ איתו על טיולי ים ובריכה, נתקלו מיד בהתנגדותו הראשונית, הבסיסית, למקום הסכנה הזה, שנקרא ים. מרן הבין לליבם של ההורים, שרוצים שילדיהם ישחו בים ובבריכה, אך לא הבין כיצד הורה מוכן להסתכן, לשלוח את ילדו למקום סכנה שכזה. הוא אפשר בדוחק טיולי ים ובריכה, אך כמו אבא טוב ורחמן, גדול הדור שצרותיו של כלל ישראל מתנקזות אליו, חשש, חשש מאד מאסונות של טביעות, ה' ירחם וישמור.

אנו שולחים ילדים לים ולבריכה? בסדר, אין ברירה. אי אפשר להגיד 'לא'. אך לפחות נחדד אצלם ואצלנו את כל כללי הזהירות. מד"א פרסם אשתקד את המדריך המלא להורים לשמירה על בטיחות ילדיהם בימי הקיץ החמים. בין ההנחיות למדנו שאין להשאיר פעוטות וילדים בקרבת מקורות מים ללא השגחה צמודה. פעוט עלול להחליק בשניות והפגיעה בו תהיה קשה במיוחד. יש לוודא כניסתם של ילדים ופעוטות לבריכות או לים אך ורק בצירוף אמצעי ההגנה הנדרשים- דוגמת גלגל ים, מצופים וכובע. יש לוודא כי הילדים מוגנים באופן מלא מפני נזקי השמש. יש להקפיד למרוח אותם בקרם הגנה מתאים, ואף רצוי להלביש תינוקות בבגד ים מלא וארוך על מנת להגן על גופם. בבריכות פרטיות- צריך לגדר ולסגור כל מעבר לכיוון הבריכה במידה ואין באזור מבוגר שיוכל להשגיח על הפעוטות והילדים. (אם נסעתם לצימר עם בריכה צמודה, הקפידו שהבריכה סגורה בברזנט או מכסה בכל הרגעים שאתם לא עומדים ושומרים. ילד קטן יכול לטפס בסולם ו…) וכבר היו דברים מעולם, ה"י. ילדים נמצאים בסכנת החלקה באזורים רטובים- דוגמת שפת הבריכה. יש לוודא כי הם אינם נמצאים שם לבד, שכן חבלת ראש מנפילה שכזו עלולה לגרום לנזק משמעותי.

הים מועיל לבריאות

סיפר הגאון הגדול  רבי יעקב אדלשטין זצ"ל: "נכנסתי לרבנו החזון איש ואמרתי לו שקשה לי כעת להתרכז בלימוד. הייתי לומד עם ראש הישיבה הגר"ש רוזובסקי זצ"ל עד שעת לילה מאוחרת והייתי מגיע לתפילות בישיבה. נחלשתי מאד, ראשי היה כבד עלי והתקשיתי להתרכז בלימוד. אמר לי החזו"א: 'צריך לנסוע כל יום לים. בשעה שש בבוקר אין אף אחד בים, אין פריצות, אז תיסע לים של תל-אביב'.

"והוסיף החזו"א ואמר: 'בשביל הבריאות מספיק לשהות במים עשר דקות ושאר הזמן זה סתם תענוגות בעלמא. תיכנס למים כל הגוף עד הצוואר והראש יהיה מחוץ למים, במשך עשר דקות וזהו'… והוסיף עוד: 'מותר לך, באופן אישי, לנסוע לים גם בתשעת הימים, כי אין זו רחיצת תענוג למי שצריך. להתרחץ לא בים – אסור, אבל בים זה יותר קל, כי עושים זאת בשביל הבריאות'…"

ברכה על ראיית הים: הרואה את הים התיכון, הנוהגים כהשו"ע מברכים ברכת "עושה את הים הגדול" ולהמג"א מברך "שעשה את הים הגדול". לדעת פוסקים רבים (וביניהם רע"ב ופרישה ומג"א והגר"א), מברכים על ים התיכון "עושה מעשה בראשית". וכך דעת הערוה"ש, החזו"א, מרן הגרשז"א ועוד רבים. ה"מנחת יצחק" (ח"א ק"י) מפשר בין הדעות ומציע שנברך "עושה מעשה בראשית" ונזכיר מיד גם "עושה את הים הגדול".

נטילת ידים על הלחם: הנמצא בים ורוצה ליטול ידיים, עליו לטובלן, אך לא ליטול בהם את ידיו, שהרי המים אינם ראויים לשתיית כלב. אך במים מתוקים (כמעיינות ומימי הכנרת) אפשר ליטול ידים.

על טבילת ידים מברך "על נטילת ידים" להשו"ע, ואילו להרמ"א מברך "על טבילת ידים" או על "שטיפת ידים", והסכמת המשנ"ב שרק כשטובל ידים במי ים ובמים פסולים, יברך "על טבילת", (והחזו"א תמה על הכרעת המשנ"ב בענין, וכך סברו עוד פוסקים, שגם בטבילה במי ים מברכים "על נטילת ידים"). אך בטבילה במים מתוקים מברכים "על נטילת ידים" (שו"ע ונו"כ ק"ס, י"ד).

המשנה ברורה פסק שאין צורך לנגב ידים לאחר טבילתן, אלא אם כן נפשו קצה בהם. והחזו"א כתב: "ראוי לנו להחמיר בניגוב אף בטובל ידיו", וכ"כ הכף החיים.

טבילה בים: רבים וטובים מנצלים את שהייתם בים והם טובלים בים לתוספת טהרה ולקדושה. והשאלה היא: האם ניתן לטבול בבגד ים?

הש"ך (יו"ד קצ"ח סקנ"ו) כתב בשם הרמב"ן שדברי הגמרא בביצה (י"ח, א') שטבילה עם הבגדים מועילה, זהו רק בבגדים רחבים ורפויים. אך כשהבגד קצר ודבוק לגוף, אי אפשר לטבול בהם.  לכן הציע הגרב"צ פלמן זצ"ל  שניתן לפתוח מעט את מקום ההידוק של בגד הים (בגומי ובשרוך שלמעלה) תחילה במקום המהודק, כדי שיכנסו מי הים לתוכו, ומועיל גם אם בזמן הטבילה המקום מהודק. והוא לפי דברי הט"ז (שם סקכ"ז) בדעת הרמב"ם והרמב"ן, שגם האוחז בחבירו בכח בשעת הטבילה, אזי אם הדיח ידיו תחילה במי המקוה, אינו חוצץ. וא"כ אפשר שהוא הדין כאן, ולפחות לטבילה לכבוד שבת ולעניינים שאינם חיוב, וצ"ע למעשה.

משחת שיזוף עם הכשר? יש להיזהר שמשחות השיזוף יהיו כשרות מחששות שונים.  זאת לאור דברי הביאור הלכה (שכ"ו, י') שדעת הרבה מגדולי הפוסקים לאסור שימוש בסבון העשוי מחלב, כי 'סיכה כשתיה', ולפחות אסור מדרבנן. אך כתב הוא  שמנהג העולם להקל בזה ורק המדקדקים נזהרים. אמנם לדעת החזו"א (דמאי ר"ס ט"ו) טבל שנפסל מאכילת אדם, בטל ממנו שם טבל, למרות שראוי לסיכה ולבהמה. ולפיכך שמן טבל שהניחוהו בסבון אינו אסור בשימושו, שאין איסור הנאה של כילוי ולא חומרת סיכה כשתיה, אלא בראויין למצותן, עכ"ד. ואמנם, כאשר ודאי ידוע שבמשחת השיזוף ישנו פרי מפירות ערלה, המשחה אסורה בשימוש.

נטילת ידים על נגיעה בגוף רחוץ: כשנגע בגופו, הרחוץ ממי הים ואין בו מילמולי זיעה, באמצע אכילתו, להכף החיים אינו צריך נטילה כיון שגופו נקי. אך דעת מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן שליט"א דלא פלוג רבנן, וכל שנוגע במקומות המכוסים שהדרך להיות בהם מלמולי זיעה צריך נטילה, אף שעתה אין בהם זיעה. וכן שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.

הילד הקטן נשאר בבית: יש הסבורים שילדים מבני-3 ומעלה לא ילכו עם אמותיהם ואחיותיהם לים, וגם ילדות קטנות מגיל- 3 ומעלה לא ילכו עם אבותיהן לים או לבריכה. ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א קל"ו) כותב ש"לא קיבלנו לזה גיל מסוים". ומרן החזו"א זצוק"ל אמר שאין לקחת בנים, ואפילו קטנטנים ממש, לחוף של בנות, מפני שהדבר משאיר רושם רוחני לא טוב על נשמתם הרכה, והדבר יכול להיות חקוק בזכרונם, גם שנים רבות לאחר מכן.

תפילת מנחה קודם רחצה בים: כתב השו"ע (או"ח פ"ט, ג'): "אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת שמונה עשרה". וכתב המשנ"ב שגם אין לעשות כן כשהגיע זמן מנחה ומעריב, ואפילו כשיגיע למקום בו יוכל להתפלל עם הציבור בזמנו, אסור, מפני שהליכה בדרך היא כעוסק בצרכיו. ולפי זה לא מובן כיצד נוסעים לים קודם שמתפללים מנחה. ובספר הליכות שלמה מובא ממרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל שאנו מקילים לרחוץ כשהגיע כבר זמן מנחה, מפני שדיני הקדימה נאמרו רק כשרוצה להתפלל. אך כשאינו רוצה להתפלל כעת, יתכן שמותר  לצאת ולנסוע לים וכדומה, גם לפני תפילתו.  וממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שמעתי שבודאי שמותר לצאת מבני ברק לירושלים כדי להתפלל מנחה בכותל המערבי. ובשו"ת אור לציון כתב  שכשמשך זמן הנסיעה ועיסוקיה היא פחות משעה וחומש, מותר לצאת לדרך קודם התפילה.

תפילה ליד חוף הים: הולכי דרכים יכולים להתפלל במקום פרוץ (שו"ע צ', ה'), ועדיף להתפלל במקום מוקף מחיצות. אך בשעת התפילה ליד חוף הים עלינו להתלבש בבגדים נקיים ומכובדים וגם ללבוש גרביים ולחבוש כובע, כפי הרגילות בכל תפילה ותפילה. ולא ראוי כמובן לעטוף את הראש במגבת, כיוון שאף אדם נורמלי לא היה עומד כך לפני מלך בשר ודם… (ראו שו"ע צ"ח, ד' ומשנ"ב ובנו"כ).

להתפלל מנחה- מוקדם: צריך זהירות מיוחדת להתפלל תפילת מנחה לפני הנסיעה לים, כדי לא להיכנס לספיקות של תפילת מנחה עם שקיעת החמה ובמקום ובמניין לא מכובד, בו קשה לכוון. הנמצא בים ואין לו מניין, עליו ללכת להתפלל בציבור ולטרוח על כך עד מרחק הליכה של 18 דקות, כפי שנפסק בשולחן ערוך (סי' צ' ובמשנ"ב). וכתב ה"ביאור הלכה" (סימן קס"ב) שכשיכול לנסוע לתפילה במניין, מחשיבים את ה- 18 דקות לזמן של נסיעה ולא של הליכה.

"וקווי ה' יחליפו כח".