סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מפעם לפעם היה יוצא הרה"ק ה'בית ישראל' מגור זי"ע לשהות (בימות החול) בכפר שמריהו. באחת הפעמים הבחין שבשכנות נמצא נער בן י"ב שנה, ובקודשו הבין ש'מקום הניחו לו' לחזק את הנער ביראת שמים. שלח הרבי לקרוא לו, ומשבא הנער החל לדבר עמו 'ארום און ארום' – מה מעשיו, היכן מקום לימודיו וכו'.
תוך כדי השיחה נפתח הילד וגילה את אזני הרבי כי משיכה עצומה מקננת בקרבו לדעת את הנעשה בקרב התועים המשקיעים ראש ורוב במשחקי הכדור (בועטים ברגל ותופסים ביד וכו', מתחלקים לקבוצות וקהילות ומבלים ימיהם ושנותיהם בשטויות הבל וריק ל"ע), והוא בקי במיני הקבוצות ובשמות המשחקים, ותדיר הוא מברר וחוקר אודות הנייע'ס והמתחדש בתחום זה.
פתח הרבי לבאר לו בטוב טעם ודעת עד כמה הדבר לרעתו, מה יתן לו ומה יוסיף לו, מה גם שבעוד שנה יגיע זמנו להכנס לישיבה, ובמצב כזה לא יאותו מנהלי הישיבות לקבלו כתלמיד… בטרם נפרד הנער ביקשו הרבי שיבטיח לו שמעתה לא ילך לראות את המשחקים הללו. הילד הסכים רק לקבל על עצמו בלא נדר ובלא הבטחה, בטענה כי אינו יכול להבטיח דבר שלא יוכל לעמוד בו… כי 'נפשו קשורה' במשחק הזה. הרבי עמד על כך – לקבל ממנו 'הבטחה', והוא בשלו, שהוא מוכן מעתה להשתדל שלא ללכת לראות, וחוזר חלילה, עד שהרבי פעל פעולתו והנער 'נכנע' והבטיח שאכן לא יוסיף לראות עוד עד העולם.
הנער גדל ונעשה לאיש, נכנס לישיבה קדושה ושם עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה כשהוא שומר על מוצא שפתיו ואינו מביט כלל לאותו ענין. בהגיע לפרקו מצא את זיווגו בארה"ב ובנה שם ביתו על אדני התורה והיראה, אבל דא עקא, שעברו השנים והבית ריק מבלי בנים ובנות… וכבר הוברר לו שעפ"י דרך הטבע אבדה תקוותו, אין לו שום סיכוי לזכות בבנים. כעבור זמן עלה לארה"ק לשפוך שיח במקומות הקדושים, אולי יחוס אולי ירחם.
בהגיעו לירושלים שם פעמיו אל הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע, בקודש פנימה הגיש קוויטל (פתקא) בבקשת רחמים ולא הזכיר לפני הרבי כי הוא אותו נער מכפר שמריהו, רק גולל בפני הרבי את כאב לבו שעדיין לא נושע, והרופאים מייאשים אותו.
ברחמיו המרובים בירכו הרבי שבקרוב יזכה לחבוק בן. נענה האיש: רבי קדוש, אינני מסתפק בברכה אלא בהבטחה מפורשת יוצאת מפי הרבי שבקרוב אזכה לזש"ק! אמר לו הרבי: וכי יכול אני להבטיח? אין בכוחי אלא לברך, ולהתפלל עליך. אבל הוא בשלו, שהרבי יבטיח… אולם הרה"ק סירב להבטיח.
נענה האיש ואמר: מדוע לפני עשרים שנה דרש ממני הרבי הבטחה ולא הסתפק בפחות?… מיד הכיר ה'בית ישראל' מי הוא העומד לפניו, ושאלו: האם אכן עמדת בהבטחתך? השיב האיש: אכן מוצא שפתי קיימתי. אמר לו הרבי: א"כ מבטיח אני שתזכה בקרוב לישועת ה'. לא עברה שנה ונולד לו בנו בכורו במזל טוב.
(באר הפרשה תצוה תשע"ט)