"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" (ויקרא י"ב, ב')
בית ברוך ילדים, האשה עמדה לקרוס. התחננה לעזרה. שיושיט יד, יעזור בהאכלה ברחצה ובהשכבה. אבל הבעל 'תורתו אומנותו', סדר יומו מחושב עד כלות, אין לו דקה פנאי. "אדרבה", אמר, "אשאל את ראש הישיבה". ודאי יצדיקו, בלא ספק.
וצדק. רבינו שמע בכובד ראש, כדרכו. שתק מעט, כדרכו, וענה: "אתה צודק. אין לך פנאי. גם היא צודקת, היא חייבת עזרה. לכן, אל תתפלל תפילת שחרית. כך תתפנה לך שעה, ותעזור בה לאשתך".
נרתע: "הראש ישיבה צוחק עלי!"
ורבינו השיב: "אני לא צוחק, אני בוכה! למה לא תבין שלעזור לאשה חשוב לא פחות מתפילת שחרית?? למה לא תבין שזה לא ביטול תורה, אלא קיום תורה?? על כך אני בוכה!"…
(מפי השמועה)
קיצוצים בתקציב הישיבות
כשהיו קיצוצים חדים בתקציב הישיבות, התאוננו ראשי הישיבות בפני רבינו, והשיבם: "תמיד, מעז יוצא מתוק, ומהגזרות באה ישועה. היתה גזרת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', ומה היה לבסוף? יצא משה רבינו!"…
הציעו: אם כן, אולי כדאי להפסיק לקבל תמיכה מהממשלה, כי במצב כזה, שהם נותנים מעט כל כך ודרישותיהם הולכות ומחמירות, לא שווה להתעסק עמם.
אמר: "זו האמת וכך היה ראוי לנהוג – אבל הרי אין מטרתם לחסוך בכספים, אלא להציק לעולם התורה. כסבורים הם שבמניעת תקציבים הם מציקים מאד, ומסתפקים בזה. אבל אם יפסיקו ליטול מהם תקציבים, יחפשו אפיקים אחרים להציק, ויטענו לעיקר הלימודים. לכן כדאי להמשיך לקבל את התקציב הזעום, שיחשבו שבכך הם מציקים נוראות, ויסתפקו בכך"…
(כאיל תערוג, לך לך וישב תשע"ז)
"רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום" (משלי י"ט, כ"א). לא זו בלבד שלא יעלה בידו להפר עצת ה', אלא שפעמים רבות אדרבה, במעשיו הביא להקמת עצת ה'. דוגמא לדבר: פרעה, שאמרו (סוטה יב ע"ב) שהאצטגנינים ראו שיוולד מושיען של ישראל ועתיד ללקות במים [היינו במי מריבה], עמדו וגזרו 'כל הבן הילד היארה תשליכהו' (שמות י"א, כ"ב). ולבסוף, בגלל גזרה זו עצמה, הצילתו בת פרעה וגידלתו בארמון [כדי שילמד טכסיסי מלכות להכשירו לגאולה (ראב"ע שמות ב, ג)]. ונמצא שבגזרתו התקיים רצון הבורא אותו נסה להפר.
כיוצא בכך, יוסף חלם חלומות נבואיים ואחיו בקשו להפירם: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" (בראשית ל"ז, ח'), ומכרוהו לעבד "ונראה מה יהיו חלומתיו" (שם, כ). ולבסוף על ידי כך נסבב שיהיה המשביר להם ולכל מצרים: "אתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (שם נ', כ').
המן הוא שנתן את העצה להמית את ושתי (מגילה י"ב ע"א) שעל ידה הומלכה אסתר. והוא שיעץ שהמלך יוכל להרוג גם בלי להיוועץ בשרים (הגר"א אסתר א, טז), ועל סמך תקנה זו נהרג המן עצמו. והוא שהכין את העץ שעליו נתלה בעצמו, והוא שבנה את הבית המפואר שניתן למרדכי.
וספרו (שבת קיט ע"א) שהאצטגנינים אמרו לאותו נוכרי שיוסף מוקיר שבת יכנוס כל נכסיו. מה עשה? מכרם וקנה בהם מרגלית. קבעה במצנפתו, וכשעבר על הגשר הפריחתה רוח לנהר ובלעה דג. קנאו יוסף מוקיר שבת והתעשר עושר רב. אם לא היה מוכר נכסיו, איך היו עוברים לידיו? ובמכירתם, פעל הגזרה.
וספרו (סוכה נג ע"א) ששלמה המלך ראה שמלאך המוות עצוב, שנשלח לקחת נשמת שני סופריו של שלמה. מסרם לשדים שישאום ללוז, ששם לא היו מתים. למחרת ראה את מלאך המוות שמח. סיפר לו שאמש היה עצוב, משום שנגזר עליהם למות במחוז לוז, ואיך יגיעו לשם. שלחם שלמה, ונטל נשמתם.
וספרו (בבא בתר איב ע"ב) שמר בר רב אשי קיבל איתות ממרום שיהיה ראש הישיבה. פנה לשם, עד שהגיע, החליטו להכתיר את רב אחא מדפתי. כששמעו שבע, שגרו אליו שני חכמים לבקש רשותו למנות את רב אחא. עכבם. שלחו שנים נוספים, ועכבם. עד שהיו עשרה ודרש בפניהם, ומינוהו. אף כאן, אילו לא היו שולחים מנין תלמידי חכמים לא היה דורש דרשתו, ורב אחא היה דורש ומתמנה. ועל ידי שיגור המנין כדי למנות את רב אחא, אפשרו למר בר רב אשי לדרוש ולהתמנות. הרי ש"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (משלי כ"א, ל') ועצתו לעולם תעמוד.
(ימלא פי תהילתך, אמונה, שסד)
סוד הנישואין המאושרים
אברך שאל את רבינו: "מה סוד הנישואין המאושרים?"
ענהו: "הבעל צריך לדעת שני דברים: הראשון, מתי לשתוק. והשני, מתי לא לדבר".
והוסיף: "אלו שני דברים שונים"…
ופעם ירד רבינו בדרכו לתפילה. ניגש אברך וביקש עצה לשלום בית. הושיט לו רבינו ידו, ושתק. אחז בידו, והשתיקה התארכה. דקה, דקה וחצי, שתי דקות. שמט ידו, ופנה ללכת.
האברך מיהר אחריו: "אבל הרב, מה העצה?"
ענהו: "קיבלת אותה: לשתוק!"…
(מפי השמועה)
הברכה לאב ולבן
אברך נכנס עם בנו לקבל ברכה לרגל בר המצווה: "שראש הישיבה יברכו שיזכה להיות תלמיד חכם!".
הבן התברך במאור פנים, ונכד רבינו העיר: "יברך גם את האב בברכת מזל טוב!".
הפטיר רבינו: "והאב אינו זקוק לברכה שיזכה להיות תלמיד חכם?!"…
(מפי השמועה)
שם לתינוק
רבינו נשאל על קריאת שם לבן. אמר: למה אומרים 'שרה אמנו', 'רבקה אמנו', 'רחל אמנו', 'לאה אמנו', ולא סבתותינו? משום שאנו חשים קרובים אליהן, בבחינת אמא. לכן כדאי לקרוא בשמות האמהות והדורות הקודמים, שבזה מרגישים קרבה אליהם. לא כדאי לחפש שמות חדשים שהתחילו לקרוא בדור האחרון.
(פרי חיים, גליון ג)
כבד את אביך
מעשה באברך שכיבד את אביו בסנדקאות בנו בכורו, ואביו מסר את הכיבוד לאביו, סבו של הרך הנימול. בבן השני, טענה האם שהסנדקאות מגיעה לאביה. האב טען לעומתה שאביו עדין לא היה סנדק. אמרה האם: "אתה כבדת אותו, אם בחר לכבד את אביו זה עניינו".
שאלו את רבינו, שענה: "וכי כיבוד האב מסתיים בפעם הראשונה? בעצם, אינו מסתיים גם בפעם השניה, אלא שצריך לכבד גם את חמיו. אבל כאן שבפועל האב לא היה סנדק, כבודו קודם".
חקר אחד הנוכחים: "ואם גם הפעם יכבד אדם אחר, יכבדו גם בסנדקאות השלישית?"
ורבינו השיב: "אכן כן!"…
(צדיק כתמר יפרח, קפח)
(לקט מתוך הגדה של פסח 'אהלי תורה')