"הבחנתי שכ"ק מרן האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א עומד שם ומתפלל עמהם, אחר התפילה ניגשתי אליו ונתתי לו את ידי בברכת 'שלום עליכם'. הרבי שמח מאוד לקראתי, ואמר לי: 'אתה אוכל אצלי!' – ובאמת היה מאוד מעניין איך מתנהלות אצלו סעודות השבת בפשטות נפלאה, כשהוא דואג לכל אחד שלא יחסר לו שום דבר"

וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם (בראשית יח, ה)

• ידוע שהגה"ק בעל "חפץ חיים" זי"ע, כשהיו לו אורחים לסעודות שבת קודש, היה ממהר ומקדש מיד, ולא אמר תחילה "שלום עליכם", והיה מתבטא במתק לשונו: "המלאכים יכולים להמתין, אבל האורחים, הם אינם יכולים להמתין"…
• בזקנותו של ה"חפץ חיים" זי"ע, התארח פעם אצלו אדם אחד, וה"חפץ חיים" טרח עבורו בכבודו ובעצמו – הוא הציע לו את המטה והניח בעצמו את הסדינים עליה – והאורח שלא הרגיש בנעימות מזה שה"חפץ חיים" בעצמו טורח לפניו, אמר לו: "אני יכול לעשות את כל זה בעצמי, אתם לא צריכים לטרוח כל כך עבורי!". השיב לו ה"חפץ חיים": "ככה?! וכי מחר אתה תניח תפילין עבורי ג"כ?! – מה יש לי מזה שאתה יכול לעשות את זה בעצמך – האם יכול אתה לפטרני מהמצוות המוטלות על גופי לעשותן?!"…
• סיפר לי אחד מחשובי האברכים בעירנו לייקווד, הרה"ג ר' נחמיה הרצוג שליט"א, שהגה"צ רבי חיים לייב כ"ץ שליט"א אב"ד סערדהעלי, פעם בימי הקיץ כשנסעו משפחתו להקאנטרי לנופש, והוא נשאר לבד בעיר, ביקש מאחד מאחיו (של ר' נחמיה) שהיה בחור, שיבוא לישון בביתו, כי לא רצה להיות לבד בבית. כשאחיו הגיע לביתו של הגה"צ שליט"א, ראה אותו כשהוא מציע בעצמו את המטה בשבילו, עם כל הצטרכויותיו, וכאשר אחיו אמר לו: "אני רוצה לעזור לכם – אל תעשו את זה בעצמכם!" – התנגד הגה"צ נחרצות, ואמר לו: "זו המצוה שלי ולא שלך!"…
• הגה"ק בעל "קדושת לוי" זי"ע, היה סמוך על שולחן חותנו העשיר כמה שנים אחר חתונתו, וחותנו היה "מכניס אורחים" גדול, ופעם הבחין איך שחתנו הנעלה ה"קדושת לוי" טורח בעצמו ומשמש את האורחים בכבודו ובעצמו. תמה חותנו ואמר לו: "והלא יש לנו משרת גוי, וכי למה לך לטרוח בעצמך? והלא תמורת כמה רובלים נוספים יוכל הגוי לעשות את כל זה!". השיב ה"קדושת לוי" לעומתו בהתלהבות דקדושה: "וכי מצוה רבה זו של הכנסת אורחים- אתן מתנה לגוי, ועוד אשלם לו על כך?!"…
• הגאון רבי חיים בריסקע'ר זצ"ל, מלבד גדלותו בתורה, היה מפורסם במידת הכנסת אורחים. הוא טרח למען כל אורח ואורח בהידור רב. פעם כשהתארח אצלו אדם, וראה את גודל טרחתו של רבי חיים למענו, אמר לו הלה: "רבי, למה לכם לטרוח כל כך, אני יכול לעזור לכם!". רבי חיים לא השיב לו כלום. למחר, הורה הרב לכבד את האורח בהגבהת הספר תורה, ומיד כשהחל הלה להגביה את ספר התורה, ניגש אליו רבי חיים בזריזות, והתחיל לעזור לו בהגבהה ואמר לו: "אני יכול לעזור לכם", ומיד הבין הלה את הרמז…
• הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע היה זהיר מאוד במצות הכנסת אורחים, ומנהג כשר היה לו לרבי, לנהוג כמנהג האורחים. והיה כאשר האורח היה מרבה באכילה, היה גם הרבי מרבה באכילתו, ואם האורח היה מרבה לשתות, היה הרבי גם הוא מרבה בשתייתו, והכל כדי שהאורחים ירגישו בנוח ו'היימיש' ולא כזרים. פעם אחת אירע, שאחד האורחים העניים היה מגושם מאוד, והיה אוכל אכילה גסה בצורה מופרזת מאוד, והרבי, שהקפיד בכבוד האורח ורצה שירגיש בנוח, הרבה גם הוא לאכול כמידת האורח – אף שהדבר עלה לו בקושי רב, כי כאמור היתה זו אכילה גסה. כאשר שאלוהו מקורביו מנין לו מקום כה רב באצטומכתו, וכיצד היה יכול לאכול אכילה גסה כל כך? השיב הרבי בנועם שיחו: "כשם שיש לי בדירתי מקום מיוחד עבור האורחים, כך יש לי בקיבתי פינה מיוחדת לאורחים"…
• כבר סיפרתי בעבר, שבשנות בחרותי – בעת למודי בארץ ישראל – היתה לי הזכות לאכול כמעט מידי ליל שבת בשבתו אצל גדול מכניסי האורחים בירושלים, הרה"צ רבי מנחם מונדרר זצ"ל, האדמו"ר מקאסוב ירושלים – כשבמשך השנים, אכלו אצלו רבבות אלפי ישראל. היה זה מחזה משובב כל לב, לראות איך שעשרות עשרות אנשים אוכלים אצלו בבת אחת, והוא טורח בגופו למען כל אחד ואחד. כמו"כ היה זה מחזה מרהיב לראות איך שכל כך הרבה אנשים נדחקים בחדר האוכל שלו – הקטן והצנוע – לסעודת שבת. בפינת חדר האוכל היו לו קרשי עץ רחבים עם מקלות של עץ, וכשנכנסו עוד כמה יהודים לסעוד לבם – ולא היה להם מקום – היה נוטל בכבודו ובעצמו שני מקלות, מניח עליהם קרש עץ רחב, ומכין להם שולחן לשבת אצלו. הוא היה מגיע לכל פינות החדר – להבדיל כעכבר – כל אימת שהיה חסר מקום, היה מצליח למצוא איזו פינה נידחת ושכוחה, ומכין שם שולחן. השולחנות היו ערוכים בכל מיני צורות ואופנים שונים כמה שרק היה שייך. אם לאחר כל השתדלויותיו עדיין היה חסר מקום – כי האורחים היו יכולים להגיע בהמוניהם ובלא להודיע תחילה, מבלי שיוכל להתכונן כראוי – היה שולח את בניו שילכו לאכול מתחת לשולחן, ובמקומם הושיב את האורחים שהגיעו אז. לפעמים מידי אכלי שם, הייתי מרגיש במשהו שזז ליד רגלי מתחת לשולחן, וכשהתכופפתי לבדוק מה זה, הייתי רואה ילד עם פאות ארוכות – כמובן שרק ילד שלו – מתחת לשולחן עם צלחת בידיו ואוכל…
• מספרים סיפור נפלא, שממנו רואים עד היכן הגיעה מידת הכנסת האורחים הנוראה של רבי מנחם זצ"ל, והתנהגותו, שהיתה בפשטות מופלאה ביותר: פעם אחת נפגשו שני יהודים  ליד הכותל המערבי, ובדיוק אז עבר לידם הרה"צ רבי מנחם זצ"ל, אמר אחד מהם לחברו: "הנה כאן הולך האדמו"ר מקאסוב, לך תבקש ממנו ברכה". אמר לו השני: "זה לא האדמו"ר, אל תבלבל לי את המח!", אמר לו חברו: "הוא כן אדמו"ר!", ענה לו השני בחזרה: "מה פתאום, הרי אני אוכל עמו ביחד כל שבוע אצל מונדרר"…
• יהודי אחד ראה פעם איך שאדם נכנס לבית רבי מנחם זצ"ל בליל שבת, הולך למטבח, וממלא לעצמו צלחת טשולנט חם. אמר לו אותו יהודי: "סליחה, אבל הטשולנט – זה לשבת בבוקר!" – החזיר לו הלה: "אני עושה את זה כבר שלשים שנה, ואתה אומר לי מה לעשות?!"…
• סיפר גיסי הרה"ג מו"ה סנדר בלויא שליט"א ראש ישיבת סקווירא – מונטריאל, שכשהיה בחור, אירע שפעם אחת לא הרגיש טוב ולא היה ביכולתו לאכול את סעודת שבת, על כן הלך לנוח אחר התפילה בשבת בבוקר, בלי לאכול סעודת שבת. כשהקיץ – היתה כבר שעה מאוחרת של שבת אחה"צ, והוא היה מאוד רעב, ולא ידע היכן יוכל לקבל עכשיו משהו לאכול, עד שעלה בדעתו ללכת לבית רבי מנחם זצ"ל, אולי שם יוכל לקבל משהו לסעודת שבת. הלך, אפוא, לבית רבי מנחם זצ"ל, כשהגיע היתה דלת הבית פתוחה, והוא נכנס. תכף כשראה אותו רבי מנחם, שאל אותו אם אכל כבר, וסיפר לו גיסי שבבוקר לא הרגיש טוב והלך לנוח מבלי לאכול, ועכשיו הוטב לו וחפץ לאכול סעודת שבת. מיד הביא לו רבי מנחם סעודה שלימה מהחל עד כלה, כאילו הכין סעודה שלימה במיוחד עבורו, והניחה בצד עד שיבוא…
• הגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל היה מופלג מאוד במדת הכנסת אורחים, והיו כל הארחי פרחי מסתובבים אצלו בבית, כאילו זה הבית שלהם, ואין פוצה פה ומצפצף. פעם ניגש אליו אחד העניים, שכבר תקופה ארוכה איווה לו ביתו של ר' אריה למושב, ושאל את ר' אריה (בלי שידע שהוא הבעה"ב שם), שהיות והוא כבר שוהה כאן כמה חודשים, ואף אחד לא אמר לו בינתיים מאומה, ולכן הוא שואל אותו שמא הוא יודע עוד כמה זמן הוא יכול להישאר שם. השיב לו ר' אריה בתמימות: "האמן לי, גם אני כבר נמצא כאן יותר מכמה חדשים, ועדיין אף אחד לא אמר לי לעזוב את המקום – אתה יכול להישאר כאן עד מתי שתרצה"…
• בספר 'בדידי הוה עובדא', לידידי הגאון ר' שמואל דוד פרידמן שליט"א, מביא בשם הגה"צ רבי אלחנן היילפרין זצ"ל, ששמע מאת הגה"ק מטשעבין זצ"ל – שאדם שהוא מכניס אורחים, והוא רוצה לבחון את עצמו אם הוא מהדר במצוות הכנסת אורחים בתכלית ההידור – אזי יבדוק עצמו כך, שאם האורח יכול להיכנס למטבח ולעשות לעצמו קפה באין אומר ודברים, אזי ידע נאמנה שהוא מהדר במצוות הכנסת אורחים בתכלית ההידור. ומסופר על אחד מגדולי וצדיקי הדור, שכשהיה מכניס אורחים, היה טורח למענם בגופו ממש, ובעת שהיו ישנים, היה מכסם בלילות הקרים בכבודו ובעצמו, וכאשר הבחין שנעליו של העני – המונחות אצל המטה – היו קרועות ובלויות, היה מחליף אותן בנעליים חדשות, ולמחר כשהעני היה קם היה מוצא נעליים חדשות אצל מטתו.
• כשנה קודם פטירת מרן הרה"ק בעל "ישועות משה" מוויז'ניץ זי"ע הייתי בארץ ישראל, ושהיתי בשב"ק בקרית וויז'ניץ בבני ברק. בערב שבת הלכתי לבקר את בנו הגדול של הרבי זי"ע – ה"ה האדמו"ר הנוכחי מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק, והרבי בכבודו ובעצמו פתח לי את הדלת, והכניסני לביתו ברוב חביבות, ובעצמו דאג לי ל'טועמיה' בערב שבת, והזמינני לסעוד אצלו את סעודת ליל שבת קודש, ובסעודה עצמה, דאג בעצמו לכל הצטרכויותי, ובטרם הגבהתי את הכוס לקדש על היין, נדהמתי לראות את הרבי שליט"א בעצמו ניגש אלי ומגביה לי את הכוס לקידוש…
• לפני שנים בשהותי בארץ ישראל, נסעתי לשבות בשבת קודש באתרא קדישא מירון. בליל שב"ק לאחר תפילת ערבית, הבחנתי שבאחת הפינות בירכתי המערה עומד מנין מצומצם של אברכים חסידיים ומתפללים בהתלהבות ובדביקות. כשהתקרבתי יותר, הבחנתי שם שכ"ק מרן האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א עומד שם ומתפלל עמהם, והדבר היה בעיני לפלא. המתנתי שיסיימו את תפילתם כי רציתי ליתן לו שלום – כי בינינו שוררים קשרי ידידות אמיצים עוד מלפני שנים רבות, בעודו מתגורר באמריקה במאנסי, ואח"כ כשעלה על כס האדמורו"ת לנהל את עדתו הק', כשהגיע לבקר מידי שנה בשנה כאן בלייקווד, הייתי מגיע אליו לביתו באישון לילה, להשתעשע עמו באילת אהבים ויעלת חן שעות ארוכות. לאחר התפילה ניגשתי אליו ונתתי לו את ידי בברכת "שלום עליכם", הרבי שמח מאוד לקראתי, ואמר לי בלשון הקודש (כידוע שהרבי מתולדות אהרן שליט"א אינו מדבר בשב"ק רק מה שצריך ממש ובלשון הקודש): "אתה אוכל אצלי!" – והיות שאין מסרבין לגדול, אכן נעניתי ברצון. כשעליתי אליו לחדרו, נכנסו גם כמה זקנים מופלגים ממוצא ארץ תימן – עם כל הלבוש התימני המסורתי – לסעוד עמו ג"כ, והרבי קירבם מאוד וסעדו ביחד – רק הם ואני – בלי שום גבאי או משמש, ובאמת היה לי מאוד מעניין לראות איך מתנהלות אצלו במעמד זה סעודות השבת בפשטות נפלאה, ודואג לכל אחד שלא יחסר לו שום דבר. וזכורני שבעת שהגישו את הדגים, היתה מונחת על השולחן צלחת סלט טחינה, ומפני כבוד הרבי לא לקחתי מהצלחת בטרם יקח הוא – והרבי הבחין בזה, ואמר לי בלשון הקודש: "אני איני אוכל טחינה, אבל אתה מסתמא כן אוכל, אז בבקשה קח לך טחינה", והרבי הכניס לי בצלחתי טחינה…
• שמעתי מאמי מורתי ע"ה, שעדיין חקוק בזכרונה, שבעת נישואי אחותה הגדולה מרת רבקה ע"ה הי"ד עם בעלה ר' נח קליין ז"ל הי"ד (ומרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע בא במיוחד לעיר סיגעט להיות המסדר קידושין), הכין אביה הרה"ח מו"ה מאיר דוב ווידער ז"ל, אב"ד בעיר סיגעט (בן הרה"ח מו"ה אברהם ז"ל, שעמד בראש בית המדרש של חסידי וויז'ניץ בעיר סיגעט, חתן הגה"ק בעל ערך ש"י זי"ע ראב"ד סיגעט, ואחיו של הגה"צ רבי שלום זצ"ל אב"ד נירעדהאז), סעודה גדולה בחצרם בלילה שלפני החתונה, הנקראת "סעודת עניים" – ולא כהיום שעושים סעודת עניים רק ל"עשירים" – אלא הסעודה הזו היתה מיוחדת דייקא לעניים, ובאו כל העניים מעיר סיגעט והגלילות, והסעודה היתה רחבה כיד המלך, ומתחת כל צלחת היה מונח סכום הגון בשביל העני באופן מכובד, ואמי ע"ה שהיתה אז ילדה קטנה, הראתה לכל אחד ואחד שיסתכל תחת הצלחת כדי שימצא הכסף, וזקני ז"ל אכל ושמח עמהם, והיה זה לתענוג לראות את הנאתם המרובה ואת הקורת רוח שהיתה מנת חלקם באותו מעמד…

יעזור השי"ת שנזכה לקיים כל המצוות בכלל, ומצות הכנסת אורחים בפרט, בהידור רב, ונזכה לקבל את ההשפעות הגדולות המושפעות ממצות הכנסת אורחים, וכמאמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע (הובא בספר 'שמועות טובות' דף ו', א') שהכנסת אורחים מביאה לשמחה המסוגלת לפרנסה, כי "והיית אך שמח" עולה בגימטריא שמונה מאות, וכמו כן "הכנסת אורחים" בגימטריא שמונה מאות, כי הכנסת אורחים תביא את האדם לידי שמחה, ושמחה מביאה פרנסה, כי "והיית אך שמח" סופי תיבות "חת"ך", שם המסוגל לפרנסה, וכמו כן ידוע מצדיקים שאמרו ש"אורח" מביא רפואה, ונזכה לרפואות וישועות בכל העניינים וכל טוב אכי"ר.

(מתוך נועם שיח תשע"ז)