הבחור – תלמיד אחת מהישיבות שנוסדו בידי מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל – עמד ברטט אל מול רבו ראש הישיבה סמוך לחג החנוכה לפני מספר שנים, ולא ידע את נפשו. מכל העולם כולו, הוא זה שהצליח להביא את ראש הישיבה לפגוע בו עמוקות כל כך…
הוא ביקש לשאול שאלה "פשוטה": "אני מדליק שש חנוכיות", סיפר, ועיניו של הגראי"ל שטיינמן נפתחו בתדהמה. "שש?!"
"כן, אחת בכניסה לחדר האוכל, אחת בכניסה לפנימייה, אחת בכניסה לקומה", וכן על זו הדרך.
"ומה אתה רוצה?" שאל ראש הישיבה והזעזוע ניכר על פניו.
"הברכה", אמר הבחור, "הברכה, היכן צריך לברך?"
"אה, אתה לא צריך לברך בכלל"…
"למה? מה זאת אומרת, לא לברך?"
"אתה שוטה, ושוטה… פטור!"
הוא ראה את הכאב על פניו של ראש הישיבה, ופנה משם שבור ומושפל. שב לישיבה, חש כמי שחטף סטירה עצומה.
הוא נכנס למשגיח ושיתף אותו במה שהתרחש – כשברור לו שהשנה הוא מדליק חנוכיה אחת בלבד.
המשגיח הסתכל על הבחור בחוסר אמון ובהתרגשות רבה.
"כבר כמעט שנה שאנחנו מתמודדים עם מתקפת 'נערווין' מצד הבחור הזה", סיפר לאחר זמן לראש הישיבה. "מה לא עשינו? שיחות, דיבורים קשים ואפילו עזרה מקצועית לנפשו. כלום לא עזר. מבחינתו, אנחנו הרשעים נטולי הרגש למצוות… ואילו בפעם אחת, שראש הישיבה שכולו זהירות לא לפגוע באיש, הבין ברגע את אשר לפניו והחליט לטלטל אותו ולהעמידו במקומו – במילה אחת פתר את מה שבעמל רב לא הצלחנו".
מילה אחת, ששינתה הכל. כי צריך לדעת גם לפגוע. במטרה.
(משנתה של תורה, יתרו תשע"ח)