לקראת ימי הקיץ, בהם נמצאים יותר בדרכים, מרבים להזהיר את הצעירים לבל יהינו לעלות על טרמפים שאינם מוכרים להם. השאלה דלהלן הגיעה אל הגר"י זילברשטיין שליט"א מקבוצת בחורים:
הם עמדו ביציאה מהעיר צפת, סיפרו, וביקשו לעלות על טרמפ שיסיע אותם. לפתע עוצר להם יהודי עם לב רחום, מוסר להם שטר של 200 ש"ח ואומר: "הנה לכם כסף, סעו באוטובוס". יהודי זה חשש מנסיעתם בטרמפ, כפי שהורו גדולי התורה.
והנה, בעוד הם שוקלים מה לעשות, עוצר לידם יהודי חרדי ומציע להם לעלות לרכבו, ומבטיח לקחת אותם למחוז חפצם. הם עלו לרכב ובס"ד הגיעו בשלום לביתם.
עכשיו הם שואלים מה לעשות עם 200 השקלים. מצד אחד, מי שנתן להם את השטר לא התנה מפורשות את השימוש בכסף לנסיעה, ומאידך הדבר ברור מאליו שהכסף ניתן על דעת שלא יסעו בטרמפ. כן כמו, הם שואלים, במידה ואין להם רשות להשתמש, מה לעשות בכסף?
תשובתו של הרב שליט"א היתה כדלהלן א. לקחת את הכסף לכיס הפרטי של הבחורים – זה גזל, כי היהודי ההוא בוודאי לא התכוון שיסעו בטרמפ ויקחו את הכסף לעצמם. ב. עכשיו כשכבר נסעו בטרמפ, יש לתת את הכסף לצרכי רבים. ג. יתכן שקיימת עוד אפשרות, שיחפשו בחורים אחרים הממתינים בטרמפיאדות ורוצים לנסוע בטרמפ, ויתנו להם את הכסף על מנת שיסעו באוטובוס.
('קול ברמה' – בטאונה של רמת אלחנן, הובא ב'דברי שיח' מסעי תשע"ו)
1/594